התנתקות, אשם, תחושת החופש שבהיעדר השליטה, נתינה עד אין קץ, פחד מאינטימיות. קדוש מעונה. כל כך מסובך, ומעט מאד מידע שנצבר בנושא. למה? בגיל 6 הייתי אסיר שלה. לאחר שהתחננתי שתשחרר אותי היא צחקה, "לעולם לא". ואחר כך, אני לא זוכר מתי בדיוק, אבל כשהייתי בערך בסוף חטיבת הביניים, התפרסמה כתבה על מלכה מקצועית בעיתון לאשה. היה שם, בדיעבד, תיאור בנאלי מאד של התחלה של סשן, איך היא פוקדת עליו לזחול כמו כלב, לנשק את מגפיה או משהו כזה, והייתה גם תמונה, אולי אילוסטרציה (עוד זיכרון ילדות רחוק). אלו היו שבועיים מרגשים, עד שהאשה שבזכותה קיבלתי מתנה כה יפה, זרקה את הגיליון הישן לזבל. כמה שנים לאחר מכן עוד חיפשתי אותו במספרות. אולי טוב שלא מצאתי, יש לי תחושה שהייתי מתאכזב. אני לא זוכר את הפעם הראשונה שבה גיליתי שעליונות נשית היא רק משחק, ויש גם, אני לא יכול לכתוב את זה במפורש, זה גס, את ההיפך. לא זוכר אם הייתי אדיש או מאוכזב, מאוכזב מהעולם או מעצמי.
ואז כל הכתיבה הזו של הרוסים, באחים קראמזוב לדוגמא: "אהיה בעלה, אתכבד להיות בן זוגה, ואם יבוא אליה מאהב, אצא לחדר אחר. אצחצח ערדליים מעופשים של ידידיה, ארתיח מחם, ארוץ בשליחויות..." "קטרינה איוואנובה תבין הכל", אמר פתאום אליושה בקול חגיגי, "היא תבין את כל עומק היגון הזה, ותדע להשלים ולקבל. יש לה לב נאצל – והרי אין בעולם איש אומלל ממך, היא תיווכח בזה בעצמה". ואז בהמשך: "...לא ארפה, אמשיך להתעקש עד שיכיר אותי סוף-סוף באמת, ויספר לי הכל בלי להתבייש!" הצטווחה פתאום כאחוזת דיבוק, "אני אהיה לו לאלוהים והוא יתפלל אלי – את זה לפחות, הוא חייב לי על בגידתו, ועל מה שעבר עלי אתמול בגללו. כן, שיראה כל ימיו שכל ימי אהיה נאמנה לו ולהבטחה שנתתי לו אז, למרות שהוא לא שמר אמונים ובגד. ואני...אני אהיה רק אמצעי לכינון אושרו (או איך לקרוא לזה), מכשיר, מנגנון לכינון אושרו...".
אני מודה, אין בעולמנו שלם, והכל מלא סתירות. קיימות סתירות בתורה. אבל כמו בתורה של היהודים (שם אני אוחז בצידו השני של החבל, אתאיסט), כך גם אצלי. התורה הכתובה, המדוברת, אפילו המדומיינת, היא רק סמל. כי תגידו מה שתגידו, אני בתוכי יודע, כשאני בוהה מבעד לחלונות האוטובוס בסלמה או בדרך יפו, מנסה להביא מזור לנפשי באמצעות התבוננות במוסכים חלודים, מלוכלכים, שכשאתן מופיעות משם, מאיזו פינת רחוב, רוכבות על אופניים או מטיילות עם הכלב, אז הלב מתעלה ונחמץ, המחשבה ממריאה אל כל האושר שתוכלו לגרום לנתיניכן, ומתרסקת עם כל אלו שלא יזכו לחוות אותו. והנה אתן מתהלכות איתי על אותה אדמה, עם כל הרוך והיופי הזה. ולכן, אני מאמין בעליונות נשית.
