שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

אל אחד

אל תפחדי ממי שאת, אל תפחדי ממי שאני, אל תפחדי לממש ולנסות, אל תפחדי
לפני 10 שנים. 10 בינואר 2014 בשעה 14:35

 

I'm not afraid of you anymore
You're all my life now
I live your breath that stays here
And that I consume day after day
I can't divide myself anymore between you and a thousand seas
Now I can't be still and wait for you
I, who have been here for you
In whichever far off city
Only by instinct knowing how to love you
Alone and now always with you
I can't divide myself anymore between you and a thousand seas
I can't be tired of waiting for you now
No, my Life, no
I can't bear love
Either come back or stay
I don't live anymore
I don't dream anymore
I'm afraid
Help me
my Life, no
I don't believe you my love
You leave me and still
you swear that
it's the last time
It's better if I don't trust
Aaah Uuuh
OH Uh Ooh Ooh Oouh
Aaah Uuuh
In the night I search for your reflection in each star
But all of this isn't enough for me, now I grow
Uuh
No, my Life, no
I can't bear love
Either come back or stay
I don't live anymore
I don't dream anymore
I'm afraid
Help me
my Life, no
I don't believe you my love
You leave me and still
you swear that
it's the last time
It's better if I don't trust
Aaah Uuuh
OH Uh Ooh Oouh
Aaah Uuuh
I can't divide myself anymore between you and a thousand seas
Now I can't be still and wait for you
I can't divide myself anymore between you and a thousand seas

 

לפני 10 שנים. 10 בינואר 2014 בשעה 6:20

בוקר טוב,

מוזר, היום בבוקר הכנתי לעצמי תה,

זה מעשה שבדר"כ אני עושה שיש לי זמן מיותר,

וגם היום כמו תמיד בזמן שהמתנתי לגנן שיגיע הרתחתי מים לתה,

הכנתי את הכוס עם הסוכר והתיון, ואז פתאום קלטתי שהמים רתחו,

וכבר שלוש דקות אני עומד במטבח ומוציא גרעינים מפלח הלימון,

ממתי זה מפריע לי?,

מה עוד פתאום מפריע לי שבעבר לא הפריע לי כלל?

שאלות מוזרות,

האם אני נהייה נרגן זקן עם השנים?

כן!.

 

לפני 10 שנים. 9 בינואר 2014 בשעה 10:35

השפתיים כואבות מלנשק אותה, כל כך מתוקה, כל כך הרבה, הברכיים כואבות מירכיה המתוחות,

ועדיין קשה להפסיק, לאט ניצוצות של מחשבה מתחילות בראשי להופיע, ניצוצות של רוע וניצול,

הניצוץ הקטנטן מדליק פתיל קצר, ובסופו פיצוץ, אני נעמד, היא מחליקה מברכיי לרצפה, למקומה,

מאגרף את אצבעותיי בשיערה הבהיר, מושך אותה בכוח אחריי, היא נגררת נאבקת וצועקת, גורר

אותה על הכיסא המרופט, ביטנה על המושב וישבנה מתוח מעלה, היא מבינה את גורלה אך אינה

יודעת את הסיבה, חושף את ישבנה ביד חזקה, מפשיל את חצאית הבד כלפיי גבה המתוח,

אני מפליק בעוצמה חדשה לישבנה המוצק, היא צורחת, אני מוסיף עוד ועוד כאב

לתבשיל הצרחות והדמעות שלה, מוסיף צבע פלפל לישבנה, על סף דימום, כתמים של אדום כהה

מופיעים בתוך הכתם הוורוד שמכסה את כל ישבנה, דמעות נוטפות מפניה לרצפה הקרה,

הצעקות מתחלפות לצליל בכי, תחנוניה שאפסיק ממלאים את ליבי, "את יודעת למה בכלל את

נענשת?", החדר מתמלא בשתיקה, היא חושבת, המכות חוזרות לישבנה, "למה?" היא שואלת,

"כי חדרת לעולמי, לביתי, בלי לבקש רשות!", כשאני מדבר אליה אני מפליק חזק, "רציתי להפתיע

אותך, לעשות לך טוב!", היא בוכה, מרגיש את חלחול הספק בתוכה, רגש שחור שעוטף אותה,

הבכי משתתק, היא כמעט ונסגרת, המכות משנות צורתן, מגע עדין, בקצות האצבעות, מלטף

מרגיע את איפה שכואב, מצמרר את גבה, אצבעות מחליקות על כל גופה, בהיר וחלק כמו משי,

לכל אורך הגוף, מצוואר עד ישבן, מלטף, היד השנייה מזדחלת בין רגליה, הכוס המתוק שלה נוטף

היא תמיד מסוקרנת מהתגובה שלה למכות שלי, נוטפת מכאב, למגע אצבע היא גונחת, אצבע

שפורמת את שפתותיי איברה הרטוב, מגששת על נקודות ההנאה שלה, מפלסת וחודרת לתוכה

עמוק אבל עדין, גניחותיה מתחזקות, היא מפסקת את רגליה, גופה מבקש עוד, היד השנייה מחליקה

בערמומיות שקטה מגבה, לחור ישבנה, מלטפת בתנועות סיבוביות בעוד האצבע השנייה חופרת

בתוכה, היא מכווצת, קוראת לאצבע לחדור לתוכה, רק טיפה היא מקבלת, את קצה כרית האצבע

וגניחותיה מתחזקות פלאים, אני עוצר הכל, יוצא מתוכה, נזקקת, בקולה היא מביע אכזבה ופליאה

לאור ההפסקה, "אל תזוזי!" אני פוקד, אני עולה במדרגות, ועדיין שומע את נשימותיה הקצובות,

פותח את דלת העץ, ועובר בפתחה, הדלת נסגרת מאחורי ויד עם סגירתה נעלמות הנשימות,

בחדר הסמוך על הספה נח התיק, התיק שלי ושלה, זה שבתוכו יש את כל הכלים לגרום לה כאב

ועונג, אני אוסף אותו לחיקי, וחוזר אל דלת העץ, כשהדלת נסגרת אני שומע את צליל רגלי המתכת

המוכרות לי על הרצפה, החוצפנית הקטנה זזה, בסוף המדרגות אני צופה בה, עומד לא זז לעברה,

היא בתנוחה שבה עזבתי אותה, על הכסא, ישבן מורם, ראש מורכן, בשקט אני ממתין, היא חסרת

סבלנות, זה ניכר בתנועת אצבעות רגליה, אבל לי לא חסר סבלנות, נשען על הקיר הקר בגבי וממתין

לטעות שלה, לתזוזה שלה, לכאב שחודר מהרצפה הקרה לברכיה, וכאילו בעסקה חתומה ביני לבין

הרצפה הכאב הזה מגיע, היא מתרוממת מהכיסא, רוצה להזיז את ברכיה, "אמרתי לך לא לזוז"

בצעקה מקצה החדר אני מקפיץ בהלה לתוכה, רועדת מעט היא חוזרת למקומה במהרה, "כואב לי,

אדוני", היא מייללת בעודי צועד לעברה, אני מפליק לישבנה, ועכשיו זה כואב יותר, על עורה הקר

והאדום, "כשאני אומר משהו את מתעלמת מכל קיומך ועושה כדבריי, מובן?", "כן אדוני" היא עונה,

אני בכוח מפסק את רגליה מעבר לרגלי הכסא, רוכסן התיק נפתח, וממנו אני מוציא חבלים,

רגליים מקו הברכיים נקשרות לרגליי הכסא, ידיים נקשרות מאחורי הגב, גובה מתוח, ראשה נשמט

מטה, אבל לא לעוד הרבה זמן, את הקרס היא שכחה, קרס המתכת שנקנתה למענה ולהנאתי,

כדור המתכת הקר והמשומן שבקצה הקרס חודר לתוכה, היא פולטת אנקה קטנה, החבר שבקצה

הקרס נקשר ונמתח לשיערה, אני נעמד מעליה, מעל הפסל החדש שיצרתי, אומנות סביבתית,

מושלמת כאילו זהו מקומה הטבעי, בחדרי קשורה ומתוכה, אני מוציא מהתיק את שוט הזנבות,

את המראה והצליל שלו היא מכירה היטב, אני מוודא שהיא רואה שהוא בידי, עיניה נעצמות כהכנה

לכאב הבא, אני מתיישב על הספה וצופה בה, כוס וויסקי נמזגת, יושב ונותן לה לסבול במקומה.

לפני 10 שנים. 8 בינואר 2014 בשעה 22:25

 

לפני 10 שנים. 6 בינואר 2014 בשעה 0:33

"בואי לקפה" אני מציע בזמן שאני כבר בדרך לשם,

כעבור דקות אני כבר אוחז בך במעלית של החניון, פאק כמה שהיא מהירה,

אנחנו יושבים בבית הקפה, את שותה את הקפה המורכב שלך מפרטים לא חשובים שכולם בעצם

נשמעים כמו תירוץ של נשים לתאר בכל הזדמנות את הזין שהן מעדיפות, ארוך, עבה, שחור,

עם קצפת.

ואני כמו גבר פשוט אוהב את כוס התה הרטוב :)

תמיד השיחות איתך נגמרות מהר וקצר מידיי, את כל כך חמודה שיש לך הזדמנות להראות לי שאת

חזקה ושתלטנית, אסרטיבית כמו בעבודה שלך, בניגוד לכנועה שבך שיושבת על ברכיה לרגליי

שאנחנו בחדר לבד, יחד.

את כל כך מובכת שאני מתגרה בך במבטים עמוקים ולא מרפים בעיניך, בורחת ממגע ידיי בידייך,

השיחה מתקרבת לקיצה, בדרך חזרה לחניון כבר ראית כמה פרטי לבוש שאת רוצה למדוד, ואני כבר

סקרתי איפה השירותים, למקרה הצורך המתוכנן.

שוב במעלית, הפעם לכיוון מטה, טיפה יותר אגרסיבי, עם יד בין רגלייך נדחפת, פולטת גניחה

כשהדלת נפתחת.

אני מוביל אותך לרכב שלי, רוצה לבדוק משהו שיביך וירגש אותך, תכנון קטן שלי להפתיע אותך,

הריגוש בך ניכר בכל תנועה וחיוך שלך, עמודת מולי, אני נשען על הרכב שלי, את נשענת על זה

שלגבך, "או שאת באה איתי לשירותים או שאני בוזז את שדייך כאן?", אין כמו הצעה שלא ניתן לסרב

 לה!.

למרות שהמחשבה על השירותים דיי דוחה אותי, וזה משהו שלא ממש עשיתי עד כה כי לא היה

הצורך, עדיין אני יודע כמה זה מרגש אותך.

הפעם אנחנו לא לבד במעלית, את נכנסת לבדוק שהשירותים ריקים, באישורך אני דוחף אותך לתא

הנכים הרחב.

זהו אנחנו כבר מחובקים, מחוברים, מתנשקים, מחיבוק היד שלי מתחילה לחפש את הנקודות שלך,

לרגע מושך לשדייך, צובט, ומיד היד נדחפת עמוק למכנסייך, עמוק לתוך הכוס הרטוב שלך.

מתפרקת מולי, כשיד אחת מלטפת בין רגלייך והשנייה אוחזת בך, את כבר מתחננת, בהתחלה

תחנונים שאפסיק, וכשאת מבינה שאין סיכוי שזה ייקרה התחנונים מתחלפים בתחנונים חדשים

שאזיין אותך, "אני רוצה להרגיש אותך בתוכי" את חוזרת ואומרת, לוחשת בזמן שבחדר יש אנשים

זרים, הנשימות שלך מתחזקות, אני לא מרפה ממך, שוב את מתחננת, אני מסרב לחלוטין, מחכה

לראות אותך לוקחת יוזמה, משהו שממעשה נדיר יהפוך להיות בך כשיגרה, את מתחילה להבין ואני

במקרה בכוונה, מוציא את היד מבין רגלייך וטועם אותך מאצבעותיי, פנייך מאדימות, יללת המבוכה

שלך נעימה לי ושקטה, שוב מחבק, מחדיר יד למכנסיך, רק שהפעם מאחור, אוחז בלחי הקרה של

ישבנך, חזק, ומחליק אצבע לתוכך, רק קצת, לגרום לך געגוע, ולתת לך הזדמנות לקחת יוזמה,

מדהים, כמו קוראת מחשבות, כמו תמיד שהבנת אותי בלי שאמרתי מילה, את מחליקה את ידייך

למכנסיי, פורמת את כפתורי מכנס הג'ינס, מפשילה את הבוקסר ומלטפת את הזין הזקור שלי,

אני מחייך לך, "לא תקבלי!" חוזר ואומר, את מיד נכנסת למתקפה, יורדת על ברכייך ושואבת אותי

לתוך פיך, כמו שאני אוהב, בדיוק ככה, בהתחלה את עדינה, ולאט מחמירה עם עצמך, מאתגרת

לקבל אותי בפיך עמוק יותר, פיך מתמלא בריר, "תיזהרי על הבגדים שלך!" אני בחיוך אומר, את

מפסקת את רגלייך, אני מלטף אותך, נהנה ממך ומהמאמץ שלך, "את חושבת שאם תמצצי טוב

תקבלי?, את טועה!", אני מתגרה בך, את מתאמצת יותר, נוטפת ריר על רצפת השירותים, מלטפת

את הזין שלי, משחקת איתו ועם הריר שלך, לא מורידה מבט ממני, יודעת בדיוק כמה אני אוהב שאת

ככה, כלבה מלוכלכת שלי, אני מרים אותך מהרצפה, הטלפון שלך מפריעה, את עונה, ואני כבר

פרמתי את כפתור המכנס שלך, כבר הפשלתי את המכנס והתחתון שלך, לא הספקת לנתק ואני כולי

בתוך הרטיבות שלך.

אנשים חוצפנים, מפריעים לנו, לא נותנים טיפה שקט, נכנסים ויוצאים בדיוק כמו הזין שלי לכוס שלך,

עמוק בתוכך, אבל לא בכוח, בעדינות שקטה, רק קולות הנשימות שלך, נשימות המעידות על ההנאה

שבך, בתוכך, אני ההנאה שלך, לא מפסיק לנבור בתוכך, ואצבע של היד האוחזת חזק בישבנך

מלטפת וחודרת לתחת שלך, את מתאמצת להיות שקטה, אני מקשיב למאמץ שלך, אני מתאפק שלא

להפליק, להכאיב, למשוך ולצבוט בך, חבל ששנינו ניתפס, ועוד בידי האנשים שלא שותקים בזמן

שהם בשירותים.

מקום מוזר לנהל שיחות מפגרות, מקום מוזר יותר לחפור בתוכך, את משחילה יד בין רגלייך,

משחקת ומתכווצת, הנשימות מתחזקות, איתן גם התחושה שלך על הזין שלי, מתחזקת, מתכווצת,

בלתי נמנע, אני גומר בתוכך, עמוק את כולי, לא שנייה לאחר מכן את גומר עליי, מתפרקת איתי.

מחויך, מתלבש, כמעט צוחק, צופה בך עושה פיפי, מסתבר שלזה נועד המקום!

שמתי לב שאת מקשקשת בישבנך כשאת מסיימת, לא יאמן כמה חסר בך זנב.

שוב במעלית, רק הפעם עדינות, מלווה אותך לרכב שלך, מלווה ומשחרר אותך לדרכך בנשיקה,

מלווה אותי הריח שלך, מלווים אותי כתמים שלך על בגדיי.

 

 

לפני 10 שנים. 4 בינואר 2014 בשעה 15:07

היא עולה לישון, צעירה ועדיין מתעייפת מוקדם, העבודה שלה עולה לה על העצבים,

ולפעמים גם זה עולה לי על העצבים שכל הפוטנציאל הזה הולך לאיבוד בכזה תפקיד,

למרות שנחשב תפקיד מובחר ונחשק בפועל זה תפקיד משעמם שלא מנצל את כל היכולות שלה.

לפניי גרם המדרגות אני עוצר אותה, מחבק ומנשק אותה ארוכות, אשתי האהובה לילה טוב.

אני פותח את דלת העץ, יורד במורד המדרגות לעולם שלי, המקום שהוא רק שלי,

חדר העבודה שנפרש על שטח כל הבית, כלי עבודה מסודרים תלויים על הקיר, שולחן עבודה עמוס

התחלות ושאריות של רעיונות ליליים, בר שבניתי עם החברים שהיינו צעירים ושתיינים,

המחשבים שלי, התחביבים שלי, הכל בחדר אחד, עולם של גבר ילדותי שמסרב להתבגר.

מתיישב על הכסא השחוק, פינות ריפוד בלוי קרועות , כסא ישן וקשיח ובצד עומד הכסא המשרדי

החדש, נוח ומפנק אבל מרגיש זר, מסך הטלוויזיה הגדול שהוסף למסך המחשב נדלק בברכה,

שתי לחיצות ואני בתוך העולם שלי, מרוכז נלחם בכוחות זרים שמנסים להילחם על פיסת אדמה

ווירטואלית ששייכת לי, במסך השני חשבון המייל שלי פתוח, מבטים חטופים בין ירייה לפיצוץ,

אין תשובה, אין מענה, אין הודעה חדשה, הריכוז נאבד מעט, היא חופרת במעמקי תת המודע והלא

נודע שבי, ולמרות ששנינו נשואים, אני לשלי והיא לשלה, עדיין אני מקווה שהיא תהייה זמינה.

הקרבות מתחלפים, הגופות נערמות במספרים מצטברים של ניקוד ואותות לשבח, ועדיין אין תשובה.

בקבוק הוויסקי שניצב על השולחן קורץ לא קצת, משקה בגוונים של ענבר ממלא את הכוס הקטנה,

בלי קרח, אני נשען לאחור לוגם ממרות הטעם עם גוונים של דובדבן מהימים שעישנו את החביות.

מחשבות לא ממוקדות על דברים לא ממוקדים עוברות יחד עם הדקות, כמעט מנומנם, השעה כבר

אחרי שעת האפס, היא בטח כבר ישנה, בינג, הטלפון מודיע לי על תנועה חדשה בתוכו, לא ממהר

זה בטח עוד איזה עדכון מיותר, הכותרת הירוקה והמוכרת "הודעה חדשה" לא מובנת לי, אני חוקר

את האירוע המוזר הזה, מי כבר שולח לי הודעות בשעה כזאת אני סקרן, מסיט את נעילת המסך

"אני בחוץ, תפתח לי", ממנה, אני משיב לה בהפתעה גמורה "איפה? מה?", הטלפון רוטט, היא

מתקשרת, "נו תפתח לי, אני מחוץ לבית שלך", אני מנסה להיזכר מתי יצא לי לתת לה את הכתובת

שלי, אני והכנות הלא מסתירה שלי כנראה שעשיתי את זה, "אני בה", היא מנתקת.

עולה במדרגות חזרה, בדרך נתקל המראה שמציגה את עצמי, לא מגולח, לא מסורק, לבוש בטרנינג

 של חורף, "תני לי שתי דקות" אני שולח לה הודעה, אני ממהר לחדר השירותים, מאבק עם השיער

מזל שיש מים, משפריץ קצת אפטרשייב, עם הביגוד אין לי זמן לעשות כלום, בטח שלא עם הגילוח.

אני פותח את דלת הכניסה לבית, יוצא אל הרחוב, היא עומדת, נשענת על מכסה המנוע של רכבה.

אני מחייך, מופתע, היא מתקרבת, כולה מסודרת ומאורגנת, מריחה כמו אביב, מאופרת ומתוקתקת,

נבוך מעט, אבל למי איכפת, מחבק אותה, "מה את עושה כאן?", היא מביטה בי בחיוך, מזכירה לי

שכל לילה אני שואל אותה למה היא לא באה לישון איתי, והיום היא החליטה לבוא, אני מוביל אותה

לתוך ביתי, מסמן לה באצבע להיות בשקט, יחד אנחנו יורדים למבצרי, אני מגיש לה את הכיסא

החדש, מאובק מחוסר שימוש, מתיישבת, אני מתיישב על הכורסא שצמודה לקיר, היא קמה ממקומה

מתיישבת על ברכיי, היום היא לא מפסיקה לקחת יוזמה, בידיי אני מלטף את גבה המתוח, מצמיד

אותה אליי ומנשק לשפתיה הרכות, נשיקה ארוכה.

לפני 10 שנים. 2 בינואר 2014 בשעה 22:11

לפני 10 שנים. 2 בינואר 2014 בשעה 21:34

זה לא ממש מובן לי איך זה קרה,

אחרי חיפושים, במעמקי הנשמה והאנושות,

איך פתאום מצאתי אותך,

בלי הכנה מראש,

אחרי שפיניתי את כל העפר והסלעים,

אחרי שצללתי לתוך העולם החדש הזה,

בתוך ההריסות,

מצאתי אותך,

אוצר מושלם,

מתאימה לכל הטעמים שלי,

קוראת את מחשבותיי,

מתענגת מכל מגע שלי,

אוהבת את כל מה שיש בי,

את כל מה שאני נותן לה,

מקשיב לכל רצונותיך, לכל תחושותיך,

מתחבר לכל מילה,

יודעת תמיד מה להגיד,

יודעת מה לעשות איתי,

מתרגמת אותי ללא טעות,

יפייפיה אמיתית,

אני מוקסם מהגוף שלך,

מכושף מהנשמה שלך,

מחזק אותך כמו שאת אותי,

משלימה אותי,

לפני 10 שנים. 1 בינואר 2014 בשעה 16:46

שבוע עבר, תודה לאללה, לבודהה ולישו,

והימים שעברו בשיחות על כל מה שרק אפשר לדבר נראו כאילו עוברים לאט מידיי,

במיקוד רב על התשוקות שלי ושלה היא התבשרה בכוונה שלי לא לגעת בה כשניפגש,

התבאסה והתעצבנה, התבכיינה שהיא מתגעגעת, ושישבנה מרגיש חסר צבע ומגע ידי,

סוף סוף מצאנו את הזמן, היא אפילו הגיע מוקדם, ועדיין הספקתי לקפוץ לחנות ולקנות לה קינדר,

הדלת מאחורינו נסגרת, את התיקים הנחתי על הכיסא, היא אפילו לא התרחקה, נאחזת בי,

היא לא משחררת, בכאב קצר ידיה נרפות מעט בכדי שאני יסיר את האוזניות והטלפון,

היא חוזרת לחבק, לאחוז בי, מחייכת, מביטה בעיניי, אני מביט בה חוששת לעזוב,

מחבקת, רוצה חיבוק חזרה, התגעגע, ברחמיי האדירים חיבקתי חזרה בקצרה ועדינות,

מחבק אותה, מרים אותה מישבנה המוצק ונושא אותה לספה, יושבת מעליי היא מנסה לנשק,

אני מתחמק, שתתאמץ מעט, היא מנסה שוב ושוב, אני מתחמק, לא נוגע ממש בגופה הנזקק,

היא כועסת, נזקק לנשיקה, אני מתעלם באדישות, היא בכעס נעמדת, מתכוונת להפתיע אותי,

מתיישבת על קצה המיטה, מתפשטת, חושפת את גופה הבהיר והמפתה, נעמדת מעליי עם גבה אליי

ישבנה המושך נמצא בגובה העיניים שלי, היא מתכופפת, חושפת את נקביה האהובים אליי,

היא מחדירה לתוכה ביצה רוטטת על שלט, אני מחייך באדישות, היא מתרגזת מחוסר התגובה

פותחת את מכנסיי יורדת על ברכיה, אחרי ימים שאני מתגרה בה על חוסר העקביות האוראלית שלה

היא עכשיו ממוקדת, שואבת אותי לפיה כפי שמעולם לא עשתה, מתאמצת ומהנה, מדהימה

"איפה הקולר שלך?" אני מתגרה, "את לא רוצה אותו?", היא עונה בחיוב, אני נעמד סוגר את מכנסיי

היא נותרת על ברכיה יפייפיה, עירומה, גופה מפוסל על הרצפה, זקופה וחלקה, אני נעמד מאחוריה,

רוכן לעבר צווארה הענוג, מלביש את הקולר על צווארה, כל כך הולם לה, אני מתיישב על המיטה,

היא מזנקת ממקומה אליי, נשכבת עליי מחבקת, מחממת, שוב היא מתאמצת, אני מאושר

מנסה לקבל חיבוק ונשיקה, היא  מנשקת ומלקקת לשפתיי אני לא משיב גם לא בתנועה קלה,

וכשזה מתחיל לחלחל והיא נזקקת אני מחבק חזרה, חזק עוטף אותה בגופי, היא נרגעת,

ידיי נאחזות בישבנה, וכשהיא נהנית מהרגע מתרפקת על גופי אני מפליק לה חזק, היא צועקת,

מתנשמת, שוב אני מפליק לה, בקצב, חזק ובאותה נקודה, היא צורחת נאנקת, מתחננת שאפסיק,

נאבקת לברוח, גופי שהיא כל כך הייתה זקוקה לו עוטף אותה ולא נותן לה לברוח מהמכות שחוזרות

היא נשברת, משתתקת, ולבסוף במילת הביטחון שלה היא משתמשת, אני מפסיק, מלטף את ישבנה

אדום וחם, פניה צמודות לפניי, מתנשמת, מביטה בי, "את רוצה עוד?" אני שואל , "לא" עונה בבכי

"אבל אני רוצה!" אני מתגרה בה, "לא" היא מתחננת, אני שואל אם היא זוכרת את החוקים שלנו

היא שכחה המתוקה, אני מציב לה אולטימאטום, יש לך חמש שניות להיזכר אחרת תענשי קשות

היא מנסה להיזכר, אני נעמד לעבר השוט, היא קופצת נעמדת לפניי, היא נזכרת אבל לא בהכל

מלווה אותי מתחננת, אני נאחז בקיין, היא חוששת, ועדיין היא תעשה זאת למעני, הנפלאה הזאת

נשכבת בפקודתי על הבטן, אני מצליף לכפות רגליה, מצפה לתשובה ממנה ומקבל צעקות במקום

היא לא מצליחה להתרכז, אני עם הקיין מצליף לכל חלקי רגליה, היא מנסה להיזכר, אני מכוון אותה

היא מצליחה, והפעם שכל גופה כואב מעניין אותי אם היא תזכור בפעם הבאה, מחויך, כואבת

קושר את גופה, מפוסקת, רגליה מונפות באוויר ידיה נעולות לפינות המיטה מתוחות בחבל

אני ניגש לתיק, מלא בכל מה שעושה טוב וטוב יותר, אוסף לידי את כל מה שיעשה לה טוב ופחות

מתיישב על המזרן לצידה מבסוט, מתחיל למלא אותה, את המצבטים שהיא אהבה ועכשיו שונאת

בנגיעה קטנה במצבטים היא צועקת, בפה פעור פולטת קולות חדשים וחזקים, מהנים לי שיריה

לתוך הכוס הרטוב שלה אני מחדיר אצבעות, אחת ועוד אחת, מרחיב אותה, נוגע איפה שהיא אוהבת

גונחת חזק, שרה לי את השיר שאני הכי אוהב, שיר תענוגותיה, חלומית מתכווצת עליי, מתנשמת

אני יוצא ממנה, מחדיר לתוכה איבר סיליקון עבה, ולישבנה פלאג רחב, היא מלאה וגונחת ונהנית

נוגע בדגדגן שלה נפוח ואדום, מענג אותה כמו שהיא אוהבת, מתענגת, מתקרבת, אני מפסיק

אני מתיישב בגעגוע עם איברי זקור מול פיה, נותן לה לענג אותי, לשאוב אותי לתוך פיה החם

הרגשה נפלאה, להיות בתוך פיה שהיא כל כך מתאמצת לענג אותי, אני מתרחקת היא נמתחת

יד נאחזת בין רגליה בצעצועים שממלאים את נקביה, מפליק לצעצועים שבתוכה, היא גונחת חזק

מוצצת אותי, מענגת, מתענגת, כולה מלאה, נחנקת מאיברי בפיך, מרטיטה בקולה את איברי

אני מפליק לצעצועים חזק יותר, נדחפים לתוכה ברטט המכות, גונחת חזק, מתאמצת בפיה

ועדיין שומרת אותי בתוכה, חונק אותה איתי, עמוק לתוכה, מתענג על החום והרטיבות של פיה

מותאמת בשבילי, מדהימה ברצונה לספק אותי, אני יוצא מפיה, אוהב שהיא מתמסרת אליי

אני מנשק אותה, מגיע לה, מתוקה וחמה מלאה בריר, ניצב בין רגליה המפוסקות, פרושה ומלאה

את המאלץ היא כל כך אוהבת, אני משאיר את הפלאג מוציא את הדילדו, מביט בעיניה מקשיב לה

המאלץ צמוד לדגדגן שלה, היא מתחננת לגמור, אני לא מרשה לה, שוב ושוב צועקת מתחננת,

אני מאשר לה לראשונה, היא גומרת בצעקה שמעולם לא שמעתי ממנה, ארוכה וחזקה, רועדת

אני ממשיך, המאלץ לא מתרחק ממנה, רגליה מונפות ורועדות, אני מפליק לאיברה חזק,

היא צועקת שוב, אני מפליק היא מנסה לברוח, אבל אין לאן, המאלץ שב למקומו, היא שוב קרובה

מתחננת שוב לגמור, אני מאשר, מביט טוב במחזה המדהים, שוב היא שרה לי בצעקה גדולה

גומרת חזק יותר, רועדת, מתישה את עצמה, אני חודר לתוכה, רכה חמה ונעימה, מביט בה

נהנה מכל מבט בעיניה, מכל מגע שלי בתוכה, אני אוחז בשרשרת של המצבטים מושך

היא צועקת, אני דוחף את השרשרת בין שפתיה, כולה כואבת ורפויה, מתחננת שאשחרר אותה

ואני האל הרחום שכרגע צפה באוצר שלו, משחרר אותה, היא קורסת על המיטה, כואבת

אני מסובב אותה, על ברכיה, היא מצמידה את ראשה למזרן, מרימה את ישבנה המדהים אליי

שוב אני בתוכה, כל כך נעימה, עם פלאג רחב בישבנה, צרה, נעימה, גונחת תחתיי

אני מתרחק מעט, לא חודר חזק, לא חלש, מביט בגופה המדהים פרוש לפניי כפסל

אני נפעם ממנה תחתיי, יצירת האומנות שלי, גונחת נהנית מכל מגע וחדירה שלי לתוכה,

אני יוצא מתוך הכוס הרטוב והצר שלה, התחת שלה קורא לי שהפלאג בתוכו, מפנה אותו בשבילי

אני מוציא את הפלאג, החור שלה פתוח ומוכן בשבילי, חודר אליה, עד הסוף, לא מהר לא חזק

היא גונחת תחתיי, חוסר בידיים זה משהו שלראשונה אני מרגיש, אין לי מספיק בכדי לאחוז בה

לחבק אותה, לצבוט לשדיה, להפליק לישבנה, לפסק את לחיה, מדהימה, גונחת, נעימה

משגעת אותי, היא מבקשת לגמור, וממני היא תמיד יכולה, אני מאשר, היא מתכווצת עליי

כמו נחש חנק, גומרת בגניחה ארוכה ונעימה, ישבנה אוחז באיברי, נעים וצר, אני יודע

ובקול נהמה גומר על ישבנה האדום ממגע ידיי בו, שילוב של לבן חלבי, ואדום ורדרד

אנחנו כמו ציור, אומנות על אומנות, מדהימה, כשיצאנו היא מציעה לי חלק מהשוקולד שקניתי לה

קינדר בואנו, בדרך הביתה אני אוכל ממנו, ממלא באנרגיה ומתיקות, בדיוק כמוה.

לפני 10 שנים. 1 בינואר 2014 בשעה 6:09

חברים יקרים,

 

שתהייה לכולנו שנה טובה,

שנה של אושר, בריאות, הצלחה והמון סיפוק,

שנה שבה כל תשוקותינו וחלומותינו ייתגשמו,

שנה של התחזקות עצמית וחיזוק כל אלו שאנו אוהבים,

שנה של תענוגות לאלו שמגיע, וענישה כשצריך,

שנה של חיבוק וסטירה, שנה של בנייה ושבירה,

שנה של חבלים ושוטים, פלאגים ופלוגרים,

שנה של פינוקים,

 

שנה טובה