אל אחד

שבוע עבר,

והימים שעברו בשיחות על כל מה שרק אפשר לדבר נראו כאילו עוברים לאט ומהר,

במיקוד רב על התשוקות שלי ושלה היא התבשרה בכוונה שלי לא לגעת בה,

התבאסה והתעצבנה, התבכיינה שהיא מתגעגעת, ושישבנה מרגיש חסר צבע,

סוף סוף מצאנו את הזמן, היא אפילו הגיע מוקדם, ועדיין הספקתי לקפוץ לחנות ולקנות לה שוקולד,

הדלת מאחורינו נסגרת, את התיקים הנחתי, היא אפילו לא התרחקה, נאחזת בי,

מחבקת רוצה חיבוק חזרה, התגעגע, ברחמיי האדירים חיבקתי חזרה בקצרה

היא לא משחררת, בכאב קצר ידיה נרפות מעט בכדי שאני יסיר את האוזניות והטלפון

היא חוזרת לחבק, לאחוז בי, מחייכת, מביטה בעיניי, אני מביט בה חוששת לעזוב

מחבק אותה, מרים אותה מישבנה המוצק ונושא אותה לספה, מעליי היא מנסה לנשק

אני מתחמק, שתתאמץ מעט, היא מנסה שוב, אני מתחמק, לא נוגע ממש בגופה הנזקק,

היא כועסת, נזקק לנשיקה, אני מתעלם באדישות, היא בכעס נעמדת, מתכוונת להפתיע אותי

מתיישבת על קצה המיטה, מתפשטת, חושפת את גופה הבהיר, נעמדת מעליי עם גבה אליי

ישבנה המושך נמצא בגובה העיניים, היא מתכופפת, חושפת את נקביה האהובים אליי,

מחדירה לתוכה ביצה רוטטת על שלט, אני מחייך באדישות, היא מתרגזת מחוסר התגובה

פורמת את מכנסיי יורדת על ברכיה, אחרי ימים שאני מתגרה בה על חוסר העקביות שלה

היא עכשיו ממוקדת, שואבת אותי לפיה כמו שמעולם לא עשתה, מתאמצת ומהנה, מדהימה

"איפה הקולר שלך?" אני שואל, "את לא רוצה אותו?", היא עונה בחיוב, אני נעמד סוגר את מכנסיי

היא נותרת על ברכיה, אני נעמד מאחוריה, רוכן לעבר צווארה הענוג, מלביש את הקולר שהולם לה

אני מתיישב על המיטה, היא מזנקת ממקומה עליי, נשכבת עליי, שוב מתאמצת לקבל חיבוק ונשיקה

היא מנשקת לשפתיי אני לא משיב גם לא בתנועה קלה, וכשזה מתחיל לחלל והיא נזקקת אני מחבק

חזק עוטף אותה בגופי, היא נרגעת, ידיי נאחזות בישבנה, וכשהיא נהנית מהרגע אני מפליק לה חזק

היא צועקת, שוב אני מפליק לה, בקצב, חזק ובאותה נקודה, היא צורחת נאנקת, מתחננת

נאבקת לברוח, גופי שהיא כל כך הייתה זקוקה לו עוטף אותה ולא נותן לה לברוח מהמכות שחוזרות

היא נשברת, משתתקת, ולבסוף במילת הביטחון שלה משתמשת, אני מפסיק, מלטף את ישבנה

אדום וחם, פניה צמודות לפניי, מתנשמת, מביטה בי, "את רוצה עוד?", "לא" היא עונה בבכי

"אבל אני רוצה!" מתגרה בה, "לא" היא מתחננת, אני שואל אם היא זוכרת את החוקים שלנו

היא שכחה, אני מציב לה אולטימאטום, יש לך חמש שניות להיזכר אחרת תענשי קשות

היא מנסה, אני נעמד לעבר השוט, היא קופצת נעמדת לפניי, היא נזכרת אבל לא בהכל

מלווה אותי, אני נאחז בקיין, היא חוששת, ועדיין היא תעשה זאת למעני, הנפלאה הזאת

נשכבת בפקודתי על הבטן, אני מצליף לכפות רגליה, מצפה לתשובה ממנה ומקבל צעקה

היא לא מצליחה להתרכז, אני עם הקיין מצליף לכל חלקי רגליה, היא מנסה אני מכוון אותה

היא מצליחה, והפעם שכל גופה כואב מעניין אותי אם היא תזכור בפעם הבאה, מחויך, כואבת

אני קושר את גופה, מפוסקת, רגליה מונפות באוויר ידיה נעולות לפינות המיטה מתוחות

ההמשך יבוא.........

אפאטיות בהחלט תכונה אנושית מגעילה,

ויש כאלו שמשחקות את עצמן נשלטות, אבל בפועל הן רוצות שהשולט יעשה הכל בישבילן,

יגיד להן איך ומה, והן יעשו הכל ובעצם לא ייתנו מעצמן, גם לא יוזמה,

וזו הדאגה שלי, שגם את נפלאה ויפייפיה תתגלי כחסרת רצון ומוטיבציה,

אז תכננתי לך משהו שייבחן את הרצון שלך,

אבל את נפלאה שלי, קוראת מחשבות, פלטת מילים ובשיחת טלפון אחת אמרת,

"חכה חכה, אם לא תקשור אותי כמו שהבטחת אתה תסבול",

ואני, עם כל הדפיקות שלי,

מוצא במשפט הזה מושלמות ואושר, ועכשיו תהייה לי ההזדמנות לראות מי את באמת,

תודה שאת כמו שאת,

מדהימה

את קשורה,

אותו דבר רק טיפה שונה,

עירומה, מפוסקת בלי גאג רק הקולר האהוב שלך,

אני מגיש לך את התנאים לאורגזמה שלך, ברור ופשוט,

אני יושב רחוק, אבל לא רחוק מידיי, לבוש לחלוטין,

כל מה שאת צריכה זה.....

את מנסה, אבל זה לא מספיק,

ובהתאם לתנאים שהצבתי לך את נענשת,

צועקת, כואב לך,

את מנסה שוב, אני מתקרב כי זה כמעט מספיק

תנסי עוד קצת אני אומר, מביט בך מתלבטת עם עצמך,

מנסה, ומקבלת קצת ממה שהצעתי לך,

נוטפת, ועכשיו לשלב הבא,

את מנסה חזק יותר,

אני מעניש אותך כי הפעם זה לא מספיק,

כואב יותר, ארוך יותר, צועקת מתחננת יותר,

מנסה שוב ושוב, וזה כמעט מספיק,

אני נותן לך עוד קצת, את גונחת,

זה מהנה לך, נעים לך, טוב לך,

אני מפסיק, תנסי עוד אני מציע,

את מנסה והפעם זה ממש טוב לי,

אני נותן לך, ארוך ונעים,

את מתקרבת,

אני מפסיק,

תנסי עוד,

תנסי,

איזה מעצבן זה להעביר ימים בלי סשן,

בעיקר שאני יודע שיעברו עוד כמה עד שנתראה,

אותו דבר רק הפוך!

 

 

 

עומדת לבושה, גבך אליי, החבלים מונחים ומחכים בפינת המיטה, מתרגשת

מסיר ממך את הסוודר, מחדיר ידיים קרות מבעד לחולצה שלך, עוטף את גופך הרך

מפשיט את החולצה, מנשק לצווארך חלק וחשוף, מלטף, את מביטה במראה שלצידנו

אני מביט בך מביטה בי בעודי מפשיט גם את החזייה, חלקה וחמה בידי הקרות, מחממת

עירומה, מלטף את שדייך, מנשק בעדינות, נושך את עורפך בחוזקה, את צועקת וגונחת

בידיי, נמתחת, שוב את במראה מסתכלת, אני משיב לך את הקולר שכל כך היה חסר על צווארך

את מחייכת אליי במראה, מאושרת שאת שלי, מחבק את האושר שלך חזק חזק

מושך בפטמותייך הרכות חזק חזק, את מותחת את ראשך לאחור, נשענת על כתפי

נאנקת מכאב חד, אני מסובב וצובט, את צועקת, אני משחרר, את משתחררת, מתנשמת

אני מפליק לשדייך, את מתקפלת, אני משיב אותך למקומך זקופה, ומפליק שוב חזק ובקצב

את מגיבה בצעקה, אני משתיק, אוחז ביד אחת בשד הרך והחם, מבליט את הפטמה הקורצת

מפליק מהר חזק וממוקד, את צועקת שרה ומנגנת, לא ייאמן כמה התמכרתי לצליל שלך

עובר לשד השני, אותה שיטה, את צועקת חזק, אני מפליק חזק יותר, תשירי לי חזק יותר

כמעט מייללת, נאחז בגרונך מציב אותך זקופה, מפליק שוב ושוב, נאחז בפטמותייך

גונחת, נאנקת, מתנשמת, צלילים אהובים כמו רוק קלאסי, הרוכסן נפתח מיד אחרי הכפתור

מפשיל את מכנסייך מעט, חושף רק את התחתון, מותח אותו מעלה חזק בין רגלייך, צליל הנאה

הופך לצליל כאב, ככל שהלחץ מתגבר ככה גם הצליל, אני משחרר, ביד אחת נאחז בפטמה

ובשנייה ברטיבות שלך, "את כזו זונה, כבר נרטבת מקצת כאב", אני מחייכת בתגובה ללחישה

אני מושך חזק, מחדיר אצבע לתוכך, ומשם לפיך שתטעמי את מה שטעים לי, כאב זה המתכון

המתכון הסודי שלי לטעם הטוב שלך, אנחנו רוקדים עם הכאב שלך, נשענת עליי, יחד זזים

מתנענעת בין כאב להנאה, ידי מורידה את ראשך, חושפת ומבליטה את ישבנך אליי

ובידי השנייה חזק ביד שטוחה מפליק, שוב ושוב, כואב ומהר, מאדים את לחייך, את מתקפלת

מתחננת שאפסיק, אני לא, משיב אותך זקופה, מפליק שוב, את מיללת, אני מלטף ומרגיע

את נרגעת, שוב אני מפליק ושוב מרגיע, רגועה ומתנשמת, מושיב אותך על המיטה, "תתפשטי"

והנה את כבר עירומה, בלי מכנס, בלי נעליים אפילו בלי גרביים, עירומה ושלי מחכה לפקודתי

אני שואל "מה כואב" כי התלוננת היום שכאבו לך הרגליים מהפעם שעברה, "הישבן" את עונה

מדהים איך שכחת את כל השאר, אני קושר את ידייך לא חזק מידיי, משכיב אותך על גבך

את הידיים מעל ראשך קובע למיטה עם החבל, קושר את רגלייך לא חזק מידיי, פורש ומפסק

רחב רחב, פתוחה ופרושה, לשנייה מצחקקת ומקבלת הצלפה ללא הכנה מוקדמת, מופתעת

עינייך פעורות, נעולה למיטה, פרושה ומתוחה בכוח ובחבל, וכשהשוט בידי וכבר גופך הוצלף

את מבקשת שאתקרב אלייך, לפנייך, לשפתייך, מבקשת נשיקה,  רוצה רחמים אולי ליטוף עדין

אבל במקום את מקבלת עוד הצלפה, חזקה ומהירה, בין רגלייך הפסוקות, איפה שהכי כואב

צלילי הפלוגר מתערבבים בצליל צעקותייך, ללא רחמים בכל חלקי הגוף, בעיקר בין רגלייך,

במקום שרגיש ורטוב, את מתקפלת למרות החבל חושפת חלקים נוספים לזנבות השוט,

הגוף מאדים בקווים ונקודות, ואת חשבת שאני רך מידיי איתך, עינייך מראות לי את חוסר ההבנה

 מופתעת לחלוטין שבחרתי בשוט לפניי כל דבר אחר, מתחננת ומיללת, "בבקשה לא"

אני מצליף, את מתקפלת, אני משיב אותך למקומך פרושה, מצליף שוב ואת מיללת

וכשכואב לך, וכולך חבולה, אדמדמה וכואבת, אני מפסיק, מביט ביצירה הפרושה מולי

נפעם, עוצר נשימה, נשען אלייך, צמוד לפנייך, צמודה לפניי, "איפה כואב לך", בתמימות שואל

"בכל הגוף" את עונה, "להרגיע את הכאב?", "כן אדוני בבקשה" את כל כך יפה עונה

אני מורח אותך בשמן ריחני, את מחייכת מציגה לי במתריסות את היד שלך משוחררת

את חשבת שאסלח ולכן את צוחקת, על השמן, על הגוף שלך חוזרות מכות השוט

אני מלטף את גוף, מזין אותו בשמן, בעדינות מרגיע את כל מה שכאב, מאושרת לרגע

כשמצווארך ועד אגנך את נרגעת ומלוטפת, אני נעמד מעלייך, את מחייכת חיוך רחב ונעים

וכשהנר בידי את כבר לא , מטפטף שעווה חמה על שד רך ומשומן, את צועקת אני מחייך עכשיו

מהנר השני לשד השני שעווה רותחת נוטפת, את מביטה וכואבת, צועקת, לדעתי את נהנית

אני שוב מטפטף שמן, עכשיו בירכייך, מעסה איפה שכאב וכואב, עמוק וחזק את שריריך

טיפה כואב, הרבה נעים, מעסה את כולך, מכין את המקום בירכייך לכאב השעווה הממתינה בנר

והנה חיוך הופך לכאב מהנה, והפעם את לא צועקת, נמתחת מעט, אפילו מחייכת

השעווה נפסקת, את המצבטים היפניים את אוהבת, מלטף לשדייך מסיר שעווה מוצקה

מחבר וצובט את פטמותייך הרכות והמשומנות, לרגע נאנקת  נפער פיך, אבל נרגעת מהר

אני רוכן בין רגליך, עם המאלץ הקטן והרוטט, מצמיד אותו אלייך, ובשתי אצבעות חודר

לא עוברת דקה ואת כבר לגמור מתחננת, לא מסכים, את מתחננת שוב, ואת אותו סירוב מקבלת

אני ממשיך לחפור בך כשהרטט צמוד, את יותר מתנשמת, יותר מתנשפת, מתקרבת וגונחת

חזק יותר אצבעותיי בתוכך, חזק יותר את גונחת, עוד ועוד, מסורבת לגמור, מתחננת ומיללת

ובשקט ידי השנייה זוחלת, נאחזת בידית שוט הזנבות, ושלך הכי נעים, אני מפסיק, מצליף חזק

חזק בין רגלייך, תשירי לי, תצעקי לי את כאבך, כמו שאני אוהב את הסם הזה שיוצא ממך

צעקות ויללות, מתקפלת אך מההצלפות בין רגלייך לברוח את לא מצליחה, צורחת מתבכיינת

אני מפסיק, מתחקר אותך "למה את חושבת שאני לא מרחם עלייך יותר כמו פעם", אין לך מושג

ואני כבר מחבר את המאלץ הגדול, החזק יותר, מחכה לתשובה, ואין לך מושג למה

למה אני כבר לא נותן לך לגמור, את כל כך רוצה לגמור, פעם היית גומרת שלוש ארבע וחמש

והיום, למה דווקא היום את לא מקבלת, רק הצלפות, שוב חוזר להפליק לך, בכל גופך המשומן

המאלץ לא פוסק, היללות שלך גם לא, מתחננת לגמור, תבקשי יפה אני דורש, ואת

את מקיימת, מקבלת אישור לגמור, אבל טיפה מתעכבת, אני מצליף בך שוב ישר בין רגלייך

לא הספקת לגמור גם עכשיו, והנה את שוב כואבת, אני חוזר לשאלה "למה משהו השתנה?"

את לא עונה, אני שופך עלייך שעווה רותחת, את שוב צועקת, אני משיב את המאלץ את גונחת

מתחננת, שוב השאלה חוזרת, "למה?", ואין ממך תשובה, אני לא מנחם ולא מרחם, לא מוותר

את שוב מבקשת לגמור, והשאלה שעומדת היא זו שמונעת ממך לגמור, אני מצליף, אני מאלץ

שעווה, ורטט, לא נותן לך מנוחה, והשאלה נותרת בעינה, את כל הזמן מתקרבת רוצה כל כך

אני לא נותן לך לגמור, ואת עוד לא יודעת מה התשובה, מתחננת לגמור, מתבכיינת שאין לך תשובה

אני דוחף יד לגרונך, ואת מנסה לדבר, אני מוציא ושואל מה?, את במתריסנות מתוקה מחייכת

"כלום" צוחקת ועונה, ואת זו הסטירה לא ציפית לקבל, את עכשיו כבר לא מחייכת, אפילו בוכה

אני לא מפסיק, מסביר לך איפה טעית, מחכה ממך לתשובה,

"מה השתנה בנינו שאני כבר לא מוותר לך?

וכשדמעות לעינייך מגיעה התשובה, "אני שלך",

אני מאושר, את מחייכת, אני רוכן לעברך, מייבש את דמעותייך במילים רכות ואמיתיות מתוכי

מסביר שעכשיו כשאת שלי, עכשיו שאת רכושי, אני רוצה אותך חזק, ולא שבירה כמו שהיית,

מסביר לך כמה עברך בלעדיי נמחק, כמה שהוא לא משפיע עלייך ועל מי שעכשיו שוכבת מולי

השבירה שמולי, חזקה ואמיתית, מעיזה ואינטליגנטית, כל עוד אני איתך כלום לא יפגע בך

כל עוד את שלי אני תמיד אחזק אותך, ושוב חוזר, העבר לא חשוב, העבר שלך לא משפיע

את שלי, ואת זה את יודעת, את תתחזקי איתי, מביטה בעיניי, מביטות בך חזרה

בסבלנות, מסביר, את כל הדרך שנפרשת מולך, תפסיקי להביט לאחור כי אני לא

את נרגעת, רגועה, מולי, מתחזקת מכל מילה, מלטף, מחבק, מנשק, מחזק שוב ושוב

וככה זה נמשך, אני לא מוותר עלייך, רוצה אותך שלי חזקה לא שבירה, מחבק כל הזמן

מביטה בי יפייפיה, שבירה שלפניי דקות הייתה חזקה, ובדיוק בשנייה הנכונה, נשיקה

חזקה ואמיתית, עמוקה ומחזקת, והנה חוזרת, חזקה, אני מושך בשרשרת, השרשרת

זו שמחברת בין המצבטים שעל פיטמותייך, את צועקת, חוזרת להיות פיזית כואבת

אני מושך לאט, עינייך פעורות יחד עם פיך, הכאב משתק אותך, המצבטים נתלשים,

הפטמות כואבות, ובמגע עדין של הלשון שלי, הנה את צורחת, כאב חדש מתגלה לך,

והנה אני מזכיר לך שאת המצבטים האלה דרגת כלא כואבים, את מחייכת, אני מחייך חזרה

משחיל את ידי בין רגלייך,

פאק את רטובה ונוטפת,

הנה זה מתחיל שוב,

רק שהפעם את גומרת.