עוד יום במשרד, את יושבת מאחורי שולחנך, פורסת את ארוחת הצהריים שהכנת
צלצול האינטרקום מסיט את מבטך לדלת, הוא מחייך לעברך מבעד לזכוכית
גבוה ועורו שחום, לא מבוגר ולא צעיר
את לוחצת על מתג הכניסה, ועכשיו הוא מולך, "נקבעה לי פגישה" הוא אומר
"כולם יצאו לצהריים, יחזרו עוד שעה" את עונה ומחייכת.
"אני אמתין, יש לי זמן" הוא מחייך חזרה, "תשתה משהו?" את מציעה
"משהו קר" הוא עונה, את נעמדת, עוברת לצידו מתחככת בו מעט מבקשת "סליחה", וממשיכה לעבר המטבחון, בטוחה שהוא בוחן כל צעד שלך עד לכניסתך למטבחון הקטן בקצה המסדרון.
מחייכת בסיפוק, את מרימה כוס ממתקן הייבוש ופתאום הוא צמוד אלייך, ידיו אוחזות בדלפק משני צדדייך חוסמת את דרכך.
את מסתובבת אליו במהרה, "מה אתה עושה?" את שואלת, "מה שאני רוצה" בשקט הוא עונה,
"אני מבקשת שתשחרר אותי מייד", מרימה את קולך בהחלטיות, "אם את רוצה שאני אעשה משהו בשבילך, את צריכה לעשות משהו בשבילי" הוא מחייך, סקרנית ולא מאמינה את בשקט אומרת "מה?".
הוא משחרר את ידיו מתרחק צעד אחורה, "בואי אחריי" הוא מסמן ואומר, את הולכת אחריו נמשכת כמו מגנט, הוא נכנס לחדר הישיבות ואת אחריו, הדלת נסגרת את מולו נבוכה נעמדת.
"תתפשטי", את לא מאמינה למשמע אוזנייך, ובכל זאת ידייך באיטיות פושטות את בגדייך ומבטו קבוע בענייך, את נשארת מולו עירומה ונבוכה, מנסה להסתיר בידייך את מבושייך, "על השולחן" הוא מכוון ואומר, את מזיזה את הכסא שמפריד בניך לבין שולחן הישיבות הארוך, ומתיישבת על העץ הקר בישבנך. הוא מהנהן בראשו לשלילה "על ברכיים" הוא פוקד, ואת כמו חיילת עושה, מפנה את אחורייך לעברו. מבטך מנסה לראות אותו, כשידו החמה נצמדת לפנים ירכייך ולאט עולה
הוא נוגעה את מתרגשת, הוא מגחך ומפסיק
הרוכסן נפתח והוא חודר אלייך, מרחיב אותך, רטובה ומתענגת
נכנס ויוצא עושה בך כל מה שהוא רוצה, הוא לא מפסיק לענג, את כל גופך מפנק
הוא יוצא ממך ואת רטובה, אוחז בשיערך מסובב והופך אותך על גבך שראשך מופנה אליו
מחזיק בראשך בשתי ידיו בחוזקה, חודר לפיך חם ומתוק
הוא חודר בחזקה ועמוק, את מאמצת לנשום, רוק ודמעות יורד מעינייך
עוד ועוד ואז הוא גומר על פנייך.
חם רטוב ואת דומעת, במכנסייך הוא קושר את רגלייך לשולחן
בחולצתך את ידייך, ומשאיר אותך שם, מכבה את האור ועזב את החדר
את שומעת רעשים, צעדים וקולות של אנשים
פאניקה עוטפת אותך, את רועדת, רק שלא ימצאו אותך כך
מנסה להשתחרר, כל גופך נאבק
ואז האור נדלק
זה הוא שמשחרר את גופך
מרים אותך, מנקה אותך, מחבק אותך, מלטף לראשך
"אל תדאגי בקול מרגיע הוא לוחש"
"את שלי, ולא אתן לאף אחד, לפגוע בנפשך"
את אוחזת בו כאילו תלויה על צוק
מחבקת ודומעת, את האיש שהרחיב לך את הדעת
הוא לא משחרר, וגם את
הוא מעניק לך נשיקה
ועכשיו את יודעת
מה זאת אהבה.