אל אחד

עינייך הכועסות מתמלאות דמעות, פנייך מאדימות מחוסר חמצן, הוא מביט עמוק בעינייך הנעצמות והדומעות ומחייך

ידו משתחררת, את נאנקת לאוויר, מתנשמת בכבודות ולפני שהספק לצרוך את מלאי האוויר שלו את זקוקה ידו חוזרת לחנוק

זה כואב יותר, וחונק יותר, את רוצה להיאבק אך גופך לא נענה לבקשתך, וכשזה כמעט הגבול הוא משחרר

גופך נובל לרצפה, הוא מושך אותך ברצועה, מצמיד את שפתיו לשפתייך, את מתנשמת מתנשפת ומתנשקת עד שריאותייך נרגעות

נעמד מוביל אותך על הרצפה, צמודה לרגלו כמו כלבה נאמנה, מתיישב על המיטה, את על הרצפה

בידו הוא משעין את ראשך לירכו, את מרגישה על לחייך את חום גופו, הוא מלטף את שיערך מביט בך לרגע קצר

מסמן בטפיחות על המיטה, ואת כמו חיה בנמרצות מטפסת על המזרן הרך, "לחי על המזרן" הוא פוקד, את מבצעת

יודעת שעכשיו הוא בוחן את נקבייך בעוד ישבנך מונף לעברו, הוא קושר את פרקי ידייך לפרקי רגלייך

נוגע בך, בתוכך, ברטיבות המציפה אותך, אצבע ועוד אחת לאט לאט מרחיב אותך, התנוחה בה את נמצאת מוסיפה לחץ

הוא לא ממהר, חופר בתוכך באצבעותיו המקצועיות, וכשאצבע האחרונה מצטרפת הנעימות שהייתה מתפוגגת והופכת לגבול של כאב

ידו נדחפת פניה, פרקי אצבעותיו מרחיבות ולוחצות, בקצות אצבעותיו הוא משחק בך כמו בובת גרב, מנסה לגרום לפיך לנועה

כמו בהצגת ילדים זה עובד, תנועת אצבעותיו והלחץ מידו הנדחפת לתוכך מתחילות לגרום הנאה, פיך נפער

גונחת, נאנחת מהנאה, וכשקולך מתגבר גם תנועותיו מתגברות, "תבקשי" הוא אומר, "אני יכולה לגמור אדוני?" את בתחנונים מבקשת

"לא" בקרות הוא עונה, יוצא מתוכך בשליפה מהירה, מפליק לישבנך ודחוף אותך על הצד כמו חיה פצועה

"קומי" הוא פוקד, את נאבקת, הוא נעמד מאחוריי גבך, מביט בך ממעל מתנענעת על המזרן מנסה לשוב למקומך

את מתעייפת מלנסות אך לא מצליחה, "אני לא יכולה אדוני" בקול ילדותי ומתסכל את אומרת, הוא צועד לאחור

להצלפת השוט על גבך המקומר לא ציפית, קצות הגדילים שורפות את גבך, "קומי" הוא אומר בקול החלטי

את נאבקת בעצמך ובמזרן, "מהר יותר" הוא פוקד ומצליף בך במרץ, ואת מחזירה בתנועות נמרצות יותר

הצוואר מתוח על המזרן, הגב מכווץ, ואת מצליחה, ההצלפות נפסקות, הוא מתקרב לפנייך "למה אמרת שאת לא יכולה?"

הוא שוב דוחף אותך, מצליף חזק יותר, את במהרה חוזרת למקומך, ההצלפות נפסקות הוא חוזר קרוב לפנייך

"כשאני אומר לך לעשות משהו את עושה בלי לפקפק ובטח בלי להסס, מובן?", את מביטה בו ועכשיו הנקודה בהירה יותר, "כן אדוני"

הוא מסובב אותך על הגב, מושך את ראשך מעבר לקצה המיטה, פושט את מכנס, איברו הזקור נדחף עמוק לפיך

ענייך מתמלאות דמעות, פיך נוטף רוק סביב איברו, רוק נוזל במעלה פנייך מתערבב עם דמעותייך, נוטף לרצפה

הוא מזיין את פיך הפעור, כשאת צריכה אוויר הוא נותן לך, כשאת לא מוכנה הוא נדחף עמוק וחונק

לאחר דקות של גניחות מצידו והשתנקויות מצידך הוא יוצא, פנייך מכוסים בריר ודמעות, במהירות הוא מסובב את אגנך לכיוונו

אצבעותיו נדחפות לתוכך, בתנועות מהירות הוא נוגע בדיוק במקום הנכון, "אני יכולה אדוני?" את צועקת

הוא רוכן לעברך, מתקרב קרוב קרוב לגניחותייך, מביט עמוק לתוך ענייך הפעורות מעונג, ממתין לרגע הנכון

"כן" הוא עונה בשקט, את מתפרקת ומשפריצה על איברו וידו, רועדת כמו הר געש מתפרץ, "תראי איזה בלאגן עשית"

הוא מנגב את ידיו ואיברו על פנייך, משתמש בך כסמרטוט לנגב את המזרן הספוג במיצייך

ביד אחת מצמיד את ראשך למזרן הרטוב, ובלי הכנה חודר לתוך ישבנך, את נאנקת, שורף ויבש לך

אצבעות נדחפות לפיך, הוא משתמש ברוק שלך לסיכה, לא עוצר את חדירותיו העוצמתיות, דופק אותך בלי עצירה

תנועותיו קבועות וחזקות, עמוקות, צלילי המכות של ישבנך בעגנו מוחאים לו כפיים, גניחותייך מריעות לו

הוא יוצא מישבנך, וחודר לתוך רטיבותך, תנועותיו העמוקות והקבועות בקצבן בתוכך פתאום מובנות לך

את מתענגת על כל תנועה, הוא מתקרב אלייך כשאת מתקרבת, עכשיו את לוחשת לו, מביטה עמוק בעיניו "תגמור אדון שלי",

הוא יוצא ממך בשליפה, משחרר במהירות האת הקשירות שלך, מעיף אותך מהמזרן לרצפה, פניו מעידות על חוסר

"מה זה נראה לך?, ווניליות מפגרת?", את מביטה בו בהלם, הוא יושב על קצה המיטה, איברו זקור מולך

"תנקי את הלכלוך שלך ממני", את זוחלת לעברו, מנקה בפיך מנגבת בלשונך את ערבוב הטעמים שלו ושלך

וכשאת מסיימת, הוא אוחז בשיערך, מחזיר את הגאג לפיך,מושך בך לפינת החדר, מושיב אותך מול הקיר

במקום בו התחלת, "כשיגיע לך את תקבלי אותי, כשתרוויחי, את רחוקה מלהיות מספקת", הוא לוחש

עוזב אותך שם,

מתלבש,