אל אחד

קוראים וקוראות יקרים,

אני יודע שהסיום של הפוסט הקודם "זר, המשך" היה אכזרי מנטאלית, הפרסום עשה את מטרתו, אפילו מעבר למצופה,

הסוף של הסיפור הוא הדרך הטובה לדעתי לסיים סשן מנטאלי,

אני אשמח לקרוא תגובות.

רגע עובר, סדק בשריון שלך מופיע, וכשחשבת שאת לבד הוא נוגע בכתפך החשופה, מסובב אותך אליו

הוא עירום עדיין, חשוף, יושב מולך בגובה העיניים,  מסיר את הקולר מצווארך, פורם את הקשרים האחרונים

מביט בך ואומר ברוך ״כשאת איתי, כשאנחנו יחד, זה המקום שלנו, הרוב ממנו הוא שלך, ולמענך, את לא צריכה ללחוש את רצונותייך, את צריכה לצעוק ללא בושה"

"את לא צריכה להסתיר את תשוקותייך, את צריכה לתת להן בחופשיות להתפרץ, איתי זה המקום שלך לעשות את כל מה שאת רוצה"

"ללא בושה, הכי גלוי, כל מה שאת רוצה לקחת ממני את יכולה, ואני אתן לך את הכל בשמחה, את כל הכוח, הרצון, החוזק, העוצמה, אל תתביישי, תיקחי."

את מביטה בעיניו נטולות המסכה לרגע, מכווצת אגרופים, חיוך עולה על שפתייך כאילו נלקח משפתיו"

הוא מביט חזרה, רואה את האש שמתפתחת בתוכך, את מזנקת מפילה אותו לרצפה, במבט חולף את סוטרת לפניו בחוזקה"

הוא אוחז בפרקי ידייך, את משתחררת מכבליו, מחדירה אותו לתוכך בקצב ובעוצמה שאת רוצה

הוא מגלגל אותך על הגב, רוכן מעלייך מחייך, כועסת מגלגלת אותו חזרה, עכשיו גם את מחייכת, רוקדת עליו

אוחזת בידיו, בקצב שלך, את מביטה במבטו, גונחת, גונח, צורחת, צורח, מתפרקת, גומר, ואת גומרת

לבום הזה לא ציפית, הוא מרעיד את כולך על גופו המסופק,נחה לדקה מתנשמת מרגישה את נשימותיו

נעמדת ממנו, מעליו, מביטה בעוצמתך בעייניו, ״יאללה בוא להתקלח״.