אל אחד

אנחנו מנהלים את השיחה הזאת, באיזה בית קפה גועלי בנורמאליות שלו,

את מספרת על המוזיקה שאת אוהבת ועל הידע שלך,

אני אוהב שאת אוהבת את מה שאני אוהב, יש לנו את אותו טעם בהמון דברים,

אני אוהב שאת כל כך חכמה, למרות שאת בלונדינית,

אני אוהב איך שאת מתבטאת גם שאת מדברת על זיונים,

אני מביט בך, וכל תנועה שאת עושה, בידיים העדינות שלך, עם השפתיים שלך, העיניים,

מתרגם כל כך טוב את שפת הגוף שלך, ומתחת לשולחן ידיי מתאגרפות,

אני מזנק מהכיסא שלי בחיתיות, אוחז ביד אחת בצווארך, מרים אותך כמו בובה מהכיסא,

מאגרף את השיער שלך בין אצבעותיי, גורר אותך מול כולם לדלת בית הקפה,

הקולות שאת עושה כשאני מוביל אותך מזכירים לי את הכלבלב של השכנה הזקנה שלי,

בחוץ יורד גשם מטורף, זה לילה שחור לחלוטין, רק אורות רחוב רחוקים מאירים את הרחוב,

גורר אותך צועקת ונאבקת לסמטה, מאחורי איזה בניין ישן, בחצר האחורית,

אני מסיר את החגורה מהמכנסיים שלי, וקושר באמצעותה את הצוואר שלך סביב עמוד הבטון,

מצמיד אותך כמעט נחנקת, קורע את חולצתך ומשתמש בא לקשור את ידייך סביב העמוד,

פנייך מביעות בהלה, את מנסה להתנגד, אפילו לכסות את גופך החטוב שנחשף מולי,

קורע את המכנס שלך משתמש בו לקשור את רגלייך,

בתחתון אני משתמש כגאג, שתטעמי את עצמך,  אני יודעת שישבת מולי נוטפת,

שיחקת את עצמך רגוע, ועכשיו המיצים שלך ידאגו שלא תעשי רעשים מיותרים.,

את החזייה אני מסיר בעדינות, אני צריך אותה שלמה בכדי להשתמש בה כשוט,

אני מצליף לך בירכיים הפנימיות שלך, מידי פעם מפספס מרצון ומצליף לך בכוס,

כל פעם שאת מתקפלת מההצלפה אני מחזיר אותך חזרה בחניקה, אוחז בגרונך מרחיק נשימה,

צובט את פטמותייך הזקורות מקור, מסובב ומושך, את מביע קולות של ספל מבעד לתחתון,

מפליק לשדייך, סוטר בכדי שיאדימו, קר בחוץ, וזה כואב יותר,

כשכולך אדומה, אני משחרר אותך, לצנוח עדיין קשורה בידיים וברגליים סביב העמוד,

מקופלת על ברכייך, כואבת ורועדת מקור, אני מוציא לך את התחתון מהפה,

פורם את מכנסיי , ומתקרב לפה שלך כמעט עם איברי הזקור,

את מנסה להגיע בלשונך, אני מתרחק, פוערת את פיך, מתאמצת להגיע, שוב אני מתרחק,

אני יורד על בירכיי, עיניי מול עינייך, דוחף לך אצבעות, את נוטפת רטיבות חמה על אצבעותיי,

אני חופר בך עוד קצת מרטיב טוב טוב, מוציא ודוחף לך לפה,

ושוב מהפה לכוס, מהכוס לפה, עמוק וחונק,

וכשכולך רטובה ומריירת, מלאה בטעם שלך, אני נעמד, ודוחף את הזין שלי עמוק לגרון שלך,

ככה מזיין לך את הפה, הרוק שלך מטפטף עלייך, מקרר את גופך עוד יותר,

אני מתעלם, יודע מה התוצאה של הנוזלים שלך ברוח הקרה, ועדייך ממשיך עד שאת נחנקת,

וכשאת  עוצרת לנשום, אני שוב יורד על בירכיי, חופר בך באצבעותיי,

דוחף חזרה לפיך, מזכיר לך את הטעם שלך, מראה לך שאת נהנית מלהיות הכלבה שלי,

וככה זה נמשך, מזיין לך את הפה ועוצר לחפור בך, עד שאני רואה שאת כבר משתעממת,

וזו הנקודה, זה הרגע שגורם לי לחייך ברשעות, אני מעמיד אותך חזרה,

עדיין מחוברת לעמוד הבטון הקר, מחזיר את התחתונים לפיך, מתרחק ממך שני צעדים,

עומד מולך, צופה בך רועדת, מביטה בי בכעס, משנה מבטים לתחנונים

הקור וכאב השרירים משפיעים, הרעידות מתחילות להיות עוצמתיות וחריפות יותר,

את מנסה להילחם בתנועות הלא רצוניות של הגוף שלך, אני מחייך עושה צעד לעבר,

עובר ליד הגוף הרועד שלך, אני הולך, נעלם בחושך מאחורייך,

אחרי כמה דקות שנראות כמו נצח אני חוזר, בשקט, סבלנות,

אני עומד מאחורייך, את שומעת ולא רואה, קצת מפחדת שזה מישהו זר,

ככה דקות, עד שהקור מתחיל להכניע אותך, אני קולט את הגוף שלך קורא לי,

אני משחרר את גופך הרועד מהעמוד, נעמד מולך, מחבק ומחמם,

על הרצפה אני מניח תיק ספורט שהבאתי מהרכב, אני פותח אותו לא משחרר מגופך,

מתוכו אני מוציא בגדי טריינינג פליז מחממים וריחניים, אני מלביש אותך, רועדת,

מרים אותך, ונושא אותך בזרועותיי חזרה לכיוון בית הקפה, את נשענת ונצמדת לגופי,

רועדת, משקשקת בשינייך, שיער נוטף גשם, גוף כואב, אני נושא אותך לתוך בית הקפה,

מכת חום נושבת עלינו כשהדלת נפתחת, כולם נועצים בנו עיניים שאני נושא אותך לשולחן,

אני מזמין לך כוס חלב חם, את לא מדברת, יושבת מכורבלת לצידי, המלצרית ממהרת לבוא,

היא מניחה את הכוס החמה, את מייד מחבקת אותה בידייך הקפואות, "לאט" אני אומר לך,

את מביטה בי, ואני מביט בך, יושבת, קטנה לצידי, רק שותה, כמו ילדה,

כשסיימת לשתות, אנחנו קמים, אני אוחז בידך, מוביל אותך בין האנשים הסקרנים,

יוצאים מחוץ לבית הקפה, אני מחבק את גופך, מוביל אותך ברחוב לרכבי החונה,

פותח את דלת הנוסע, מושיב וחוגר אותך, מלטף ללחייך, נעמד וסוגר את הדלת,

כשאני צועד סביב הרכב, עיניי נעוצות בעינייך שנועצות בי חזרה,

אני מתיישב לידך, מלטף שוב את שיערך הרטוב, מרחיק טיפות מים מפנייך,

אני מניעה את הרכב, מפעיל חימום, מוזיקה כמו ששנינו אוהבים, אותה זמרת איטלקייה,

האוטו נוסע לא ממהר,הכביש רטוב, הגשם דופק בחוזקה, אני נוהג, הדרך מתפתלת,

הדרך ארוכה, אנחנו מתרחקים מהעיר, מהאורות, נוסעים בין שטחים חקלאיים ויערות,

בדרך ידי מלטפת, מחממת, משפשפת, מבעד לחולצה, את הגב ,החזה, הצוואר והירכיים,

הגשם לא נחלש, אני מפנה את הרכב לכביש עפר, בין עצים גבוהים, ושלוליות מים,

היער עמוק, בקרחתו אני עוצר את הרכב, כבר חם לך ונעים, מביטה בסקרנות,

אני יוצא אל הגשם, משאיר את הרכב מונע, האורות שלו הן מקור האור היחיד,

מסביב חושך מוחלט, רק עצים, שקט חוץ מצליל המנוע וטיפות הגשם הפוגעות,

אני פותח את הדלת שלך, משחרר את החגורה, רוכן מול עינייך, "תתפשטי" אני אומר,

וכך את עושה, בחוסר נוחות בתוך הרכב, את פושטת את הבגדים שכל כך חיממו אותך,

מול הדלת הפתוחה, טיפות הגשם חודרות מבעד לפתח, מרטיבות אותך זו שהתייבשה,

בזמן שאת פושטת את בגדייך, אני הולך ופותח את תא המטען, כשאני חוזר את כבר עירומה,

אני אוחז בידך, שולף אותך מהחום של האוטו לגשם הקר שבחוץ,

יחפה אני מוביל אותך על אדמת היער, לקדמת המכונית שבידי השנייה צרור חבלים את רואה,

אני מושיב אותך על מכסה המנוע החם, מתחת לישבנך פורס בד עבה בכדי שלא יהיו כוויות,

אני משכיב אותך, פורס את ידייך לצדדים, חושף את גופך לשמי הלילה, לגשם הנוטף במרץ,

קושר אותך לגוף הרכב, פרוסה ומפוסקת, טיפות הגשם מקררות, המנוע מחמם,

מים קרים מתערבבים על גופך, על פנייך, ובין רגלייך,

ההמשך יבוא