אל אחד

את בדרך, באותה דרך, מהבית לאותו חדר זר ומוכר מאוד,

את יודעת שהוא כבר שם, מחכה, בטח מכין את כל מה שהוא צריך בכדי לעשות בך כרצונו, כרגיל,

את חונה, מכבה את מנוע הרכב, יוצאת מהאוטו את והתיק שלך, הדלת נטרקת מאחורייך ואת כבר במרחק שני

צעדים כשמנגנון הנעילה מרחוק מזמזם את הצליל המוכר שמאשר כי נעלת את הרכב,

צועדת אל הדלת המוכרת, שולחת את אותה הודעה מוכרת אליו ומחכה, מוזר איך שהכל מוכר, אך הזמן שעבר

מאז הפעם האחרונה מנכר את הזיכרונות,

קול צעדיו נשמע מאחורי הדלת, היא נפתחת, בידיו, הוא מציץ ובידו מזמין אותך פנימה, את צועדת מבחוץ

למסדרון, מהמסדרון לחדר, הוא סוגר את הדלתות בעדינות, את האחרונה הוא נועל,

את התיק את מניחה במקומו על הספה, במבטך שסבב בחדר לא מצאת שום הפתעה נסתרת, אין נרות דולקים

המכינים שעווה חמה להישפך על עורך החלק, אין צעצועים מחכים, אין חבלים פרושים, התיק שהוא מביא

כהרגלו מונח סגור על הכסא, מחכה,

טיפה מאוכזבת את מסתובבת לעברו, הוא קרוב אלייך, במרחק חצי צעד, את מריחה את האפטרשייב המוכר

שלו, ריח שמעלה בך זיכרונות ומראות של עונג וכאב מהעבר,

הוא מחייך אלייך, בחיוכו ניכר הגעגוע אלייך, בעיניו מבט אחר, שונה, לא מובן, לא מוכר, את חושדת, ונבוכה

מחיוכו וממבטו שסוקר כל תו בפנייך,

הוא סוגר את חצי הצעד בנכם ומחבק אותך בזרועותיו החזקות, חיבוק שמתחזק לאט לאט, מתגבר על מבוכתך

ומוציא ממך את הגעגוע אליו, את מושיטה את ידייך מחבקת חזרה,

הוא לא מוציא מילה, רק נושם אותך עמוק, את הריח שלך שהוא אומר ומזכיר לך בכל הזדמנות שהוא כל כך

אוהב, ראשו נשען על ראשך, חיבוק ארוך שנמשך מעט מידיי,

הוא מתרחק מעט, מלטף את פנייך, מתקרב ובעדינות מנשק, מושך ממך נשיקה ארוכה וחזקה יותר, עמוקה

וארוטית, נשיקה אמיתית כמו באגדות,

בעודו מנשק אותך את מרגישה כבר נכנעת, ידיו יכולות לעשות בך כרצונו, והוא כמו קורא מחשבות מחליק את

ידו המלטפת לצווארך, הוא נאחז בגרונך, לא חונק רק אוחז,

כאילו לא היית רטובה לפניי כן עכשיו את מוצפת, בין רגלייך גלים של חום ופעימות של רטיבות, ברכייך נחלשות

למגע ידיו, ויד אחת הוא לא עוצר, לא מסתפק,

הנשיקה שלו ממשיכה, עמוקה, וידו המחבקת מתקלפת ממך, מטיילת מאחורי גביך, את לא רואה אותה,

ומסוקרנת לאן היא מכוונת, ומיד את מגלה,

הוא אוחז באמת ידך המחבקת אותו מושך את ידך מטה לעבר גביך, מאחור, הדופק שלך עולה, הנשימות שלך

מתחזקות, בכניעתך את משחררת את ידך השנייה מגבו ומציבה אותה יחד עם השנייה מאחורי גבך,

כף ידו הגדולה עוטפת את שתי אמות ידייך, אוזק אותך ביד אחת, בקלות ובכוח,

הנשיקה עוצרת, פניו מתרחקות משלך, מבטו עוקב, חודר לעינייך, לנשמתך, אותו מבט חדש מעמיק לתוכך,

בתנועה מהירה, כמו ריקוד, הוא ניצב מאחורייך, רחוק ממבטך, ידו עדיין אוחזת בצווארך, ידו השנייה אוזקת

את ידייך, הוא מוליך אותך לפניו,

המסדרון המוכר חולף עליכם, הוא מוליך אותך לחדר שמציף אותך בעונג, החדר שבתוך החדר שלך ושלו,

החדר הראשון שלך, את מוצמדת לקיר שמולך,פנייך מתקררות מלוחות העץ הממוסמרות לקיר, את נזכרת

במה שהוא כתב לפניי ימים, מצפה לידו שתחליק מצוואריך למכנסייך,

היד שתפרום את כפתורי המכנס, תפשיל בכוח לברכייך, את מצפה ומחכה שבכוח הוא ייקח אותך, יחדור

לתוכך עמוק וחזק, אך זה לא בא,

הוא צמוד אלייך, משחרר מצווארך ובידיו פורש את ידייך לצדדים, אל תזוזי הוא לוחש, את מבצעת בזמן שהוא

מתרחק מאחורי גביך, זרועותיך מתחילות לכאוב, הוא בדיוק חוזר, צמוד,

ברצועות בד הוא קושר את ידייך מקו המרפק, הוא זוכר ומתחשב באמת ידך הפצועה, את מוצלבת עדיין

לבושה, הוא לוקח צעד לאחור, מתיישב על הכיסא שניצב לצידך, מחייך,