לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

אנימה

האלטר אגו הנשי של רצסיבי.
דברים שלא זוכים למקומם הראוי אצלו, בשל מגבלותיה המובנות של יכולת הביטוי הגברית.
לפני יומיים. שבת, 15 ביוני 2019, בשעה 00:04

יש דברים,

שרק בשישי בלילה אני מסוגלת לעשות. *

ויש דברים,

שרק בשישי בלילה - לא. **

ויש דברים,

אפילו רובם,

שאני לא מסוגלת לעשות באף אחד מימות השבוע. ***

 

* למשל, להיזכר שמחר קמים מאוחר ולחייך לעצמי כמו טמבלית. 

** למשל, לפתח שיחות אינטרנטיות מעניינות. 

*** למשל, לקבל בתוכי זין (בשר ודם או מלאכותי) ולסתום את הפה בו זמנית. 

 

לפני 3 ימים. חמישי, 13 ביוני 2019, בשעה 18:37

אני ממש לא מחבבת את המשפט הזה - מאחורי כל גבר מצליח עומדת אישה. 

מהניסיון האישי שלי - הגבר שלי מצליח הרבה יותר בקלות, דווקא כשהוא עומד מאחוריי...

 

* למשל:

- להטביע סימן כף יד על התחת שלי. 

- לגמור מהר. 

- לסקרן אותי. 

לפני 4 ימים. רביעי, 12 ביוני 2019, בשעה 13:48

יש לי חלום שמלווה אותי מגיל צעיר, בגלגולים שונים. 

- כנערה, הייתי חולמת שמישהו אונס אותי. תהרגו אותי, אבל הייתי קמה מהחלום הזה מגורה. 

- בצבא, הדגש בחלום עבר לזה שחודשים אחרי האונס אני מאוננת מדי ערב על הסיטואציה שחוויתי. הייתי מתעוררת וכמובן מאוננות על האוננות על האונס. 

- כשלמדתי באוניברסיטה, נוספו לחלום הרבה פרטי רקע. מה קרה לפני האונס, מי בדיוק היה האנס, מאיזה רקע סוציו-אקונומי המשפחה שלו, וכולי. 

- כשנכנסתי לעולם הבדס"מי, המיקוד בחלום עבר לסצנת האונס עצמה. מה בדיוק הוא עשה לי, איך הגבתי, האם הגירוי הגיע תוך כדי האקט או רק אחריו, אם הוא זיין אותי בכוס או בתחת, איפה הוא הכי הכאיב לי, ועוד פרטים חשובים שכאלה.

- כשחציתי את גיל 30, התחילו בחלום התעסקויות עם מה קורה אחרי זה. אני פוגשת את האנס הזה שוב? אנחנו משחזרים את הסצנה להנאתנו? נולדים לנו ילדים? מה יגידו עליו במשפחה?

- והיום בבוקר קמתי מזיעה כולי מהחלום, זו בכלל היתה אנסית, והיא אפילו לא הייתה יותר גדולה או כבדה ממני.*

 

* אבל היא חיפתה על הגודל בנמרצות ובנחישות. 

 

לפני שבוע. שישי, 7 ביוני 2019, בשעה 16:04

נתקלתי לאחרונה ביותר מדי כאלה שלא מבינים, אז אני אאכיל בכפית. 

Want Me = תרצה בי = תרצה B = תשומי / Needy / וכולי = אני.

וגם, תרצה אתר האחת והיחידה הייתה תרצה A, אז הנה לכם. 

 

לפני שבוע. חמישי, 6 ביוני 2019, בשעה 16:39

אני נשאלת תדיר מה דעתי על חדירה אנאלית (לתוכי כמובן). 

ובכן, אני נהנית מזה,

אני חוששת מזה,

ואני לא מודה בשני הדברים. 

לפני שבוע. חמישי, 6 ביוני 2019, בשעה 11:55

לכבוד יום הגאווה בירושלים,

אני רק רוצה לומר

שגם אני גאה, בעיקר בעצמי,

והרבה פחות בירושלים, שבה שורפים דגלים להט"ביים גם ב-2019. 

 

ובהזדמנות זו, אני רוצה לצטט מכתב של זאב ז'בוטינסקי לוועד העיר ירושלים משנת 1929 - המקור נמצא כאן: "אדונים נכבדים, בכל לבי הייתי רוצה להשתתף בהוצאות ועד העיר, אבל עד שלא יהיה מקום וחלק גם לנשים בהנהלת עסקי־העדה, שמי לא יימצא ברשימת משלמי המסים של מוסדכם".

מי אמר שימין, שוביניזם וגזענות הולכים בהכרח יד ביד.

 

 

לפני שבוע. שלישי, 4 ביוני 2019, בשעה 19:33

הייתי רוצה פעם אחת להתעבר.

לא ללדת, גם ממש אין צורך להזיע את כל הדרך לטרימסטר השלישי, 

אבל כן להרגיש איך זה שמשהו נשתל ונקלט בי. 

כלומר, גם להרגיש את הזרע מתפזר בתוכי,

וגם את התוצאה של ההפריה הולכת ומתפתחת בי בהמשך.*

 

* למה ארנולד שוורצנגר כן ואני לא?

לפני שבוע. שלישי, 4 ביוני 2019, בשעה 11:28

אני שוקלת להעביר את אהדתי מביבי לסמוטריץ'. בחיי.

אמנם הוא נראה כמו ילד כאפות גם עם הזקנקן שלו, אבל כשאני שומעת את המילים "מדינת הלכה", משהו בתוכי מתעורר.

סקילות באבנים, אונס ללא ענישה, עבדים, שפחות.... מה עוד אפשר לבקש? 

ואם הגיס שלי יזיין אותי לפני שבעלי ימות, יאשימו דווקא אותי בניאוף,

ואם הוא יזיין אותי אחרי שבעלי ימות, אני אצטרך לומר תודה יפה ולהתחתן איתו.

אוי, הלחלוחית המוכרת הזו.    

סמוטריץ' תעשה לי ילד ! *

 

* ואז ינדו אותו לכל חייו כי הוא יהיה ממזר. 

לפני שבוע. שני, 3 ביוני 2019, בשעה 11:32

כל כך הרבה חגים בדס"מיים בזמן האחרון, שהראש מסתחרר.

ברנדינג לוהט בל"ג בעומר  

הצלפות עם זרדים וקוצים בויה דולורוזה ביום ירושלים

ובקרוב תחרות קשירת אלומות ועלמות בשבועות.  

 

אבל כל זה כלום לעומת העינוי המתרגש עלינו לטובה עוד מעט - שישים ימים של חום לוהט, 80% לחות, וילדים חסרי מסגרות שלא מפספסים שום מבחן התשה שידוע לאנושות. 

אחרי כל אלה, הדאנג'ן פתאום נראה כמו מקום מפלט חביב ממכאובי העולם.  

לפני שבועיים. ראשון, 2 ביוני 2019, בשעה 21:55

קשה לי ה.כ.ת.י.ב.ה בחודשים האחרונים. גם ההיתולית.

על כל קילו שאני משילה, אני מרגישה כבדה יותר בשניים. 

זה כמו חבילת סוכר מהולה במים פושרים. זה לא לכאן ולא לכאן. זה, לא לבלוע ולא להקיא. זה, סה.לה.וי. 

אבל אני לא מתלוננת. יש משהו יפה בציפה האטומה הזו, על פני הביצה הכלובית. בזכותה אני מרחפת כמה מ"מ מעל לדבר הזה שאני לא יודעת להגדיר אותו, שהוא בין מציאות למציאות מדומה. 

יום שחרור ירושלים שמח לכולנו. מי יתן ובאמת ישחררו אותנו מכבליה המעיקים ביום מן הימים.