הרעש שבראש שלי..

בהכי פשוט שיש

אני רוצה לעשות ניסוי נעליים

אז מי מתנדב שאבעט בו?

😊

לא כאן בבקשה.

לא אוהבת אתכם

לא מעוניינת בכם

אם אין לכם טיפת כבוד - אל תפנו 

מי שאיתי יודע שזה שווה כל מאמץ.

מי שלא.. כנראה שיש סיבה למה לא.

אז הזויים לא לא ולא!

ואם אתם נשואים אז גם לא 

ולא, אין יוצאים מן הכלל, אין חריגים אין הנחות.. לא פנוי? נשוי, פרוד או וואט אברררר..

                   אל תפנה!

אני רוצה שתהיה לי כמו ספר
שאוכל לכתוב בך בפשטות.
להעמיק סימנים
ולצפות בך כאוב.

לכתוב בך שיר וגם נאום..
לכתוב בך כשאתה עירום
כששתי גופותינו חולקות בכאב
פעם אתה לוקח ולרוב נותן..
להושיט לך יד מלטפת
להרגיע לך את הכאב

לכתוב בך כמו שכותבים ביומן
לגלות בך סוד
להאריך את הזמן.
רוצה לכתוב בך הרבה סיפורים
שתהיה לי לספר או ליומן
ולא למחברת קישקושים
שסתם מעבירים בה את הזמן

להשפיל אותך עד עפר
להפוך דף והכל כאילו נגמר
לכתוב בך את הסיפור שבעצם לא נגמר..

סיפור שכתבתי ב-2013 על אחי ז"ל.

טוב צחקנו.. דיי, מספיק! עכשיו אתה יכול לחזור??

23.9.1985 זה היה היום הקשה שלי, היום שבו גיליתי מה קורה כשלוקחים ממני מישהו אהוב..

גדלנו יחד, אנחנו אחים ההפרש בנינו בסך הכל 7 שנים אבל היינו צמד חמד בלתי ניתנים להפרדה. שיחקנו את כל משחקי הילדות יחד ואפילו חיכינו לשבתות בהם נשב על הגג עם קרחוני ארטיק נמסים כדי שנוכל לצחוק על כל העולם, תמיד עזרת לי עם שיעורי הבית, ולימדת אותי איך ליידי אמורה להתנהג, היו לך גינונים מצחיקים כאלה שלימדת אותי, "את המזלג תאחזי ככה וביד השנייה את הסכין" חחחח היינו מתגלגלים מצחוק כשהייתי מנסה, חידודי הלשון שלך שיפרו את היכולת שלי להתבטא, ואוווו איך שלימדת אותי לצלוף על אנשים עם כדורי נייר ודבק שהיינו מכינים יחד..

הגוגואים ששמרנו כל עונת הקיץ שימשו אותנו למשחקים של שבתות בבוקר כשהיה קר בחוץ, היינו יכולים לשבת שעות לבהות אחד בשנייה במשחק מפגר שבו לא היינו מזיזים את העיניים, סנדי הכלבה הייתה שוברת הקרח שלנו, היא זו שתמיד הפריעה לנו במשחקים.. היינו ארבעה ילדים, אני אתה אורן והחבר הקרציה הזה שלך - יאיר.. אחחחח הילדות הזו הייתה משהו! היינו צוחקים ומשתגעים יחד..

אתה יודע זה מצחיק אבל עדיין יש לי את הטעם הטוב הזה ממשקה השוקו שהיית מכין לי.

יום לפני ערב כיפור בלילה השחור ההוא וקצת לפנות בוקר שמעתי את סבתא שלי לוחשת לדוד משה "זהו.. מצאו אותו, הוא מת"..

באותו רגע הכל נהיה שחור, סלט שלם של רגשות יצא לי מהעיניים בצורת דמעות. איבדתי כל קשר למציאות, יצאתי מהבית כילדה קטנה ושכבתי על הדשא הקרררר בלי שמיכה, כאילו ביקשתי למות.

היה לי קשה לקבל את מותך.

מסע הלוויה היה קשה מאד, כולם בכו, אין עין יבשה בין כל אותם האנשים שבאו ללוות אותך בדרכך האחרונה. ואני אחותך הקטנה עומדת מעל הקבר וצוחקת, מתפוצצת מצחוק, ממלמלת מתוך כאב "דודו, דיי הבדיחה נגמרה, אתה קם? קמת? נו דודו.. קום," אני ממשיכה לצחוק להתפקע מצחוק, ולאט לאט הצחוק מתחלף בבכי קורע לב והדמעות זולגות מעיני ולאט לאט אני מבינה שאתה כבר לא צוחק איתי, שאתה כבר לא איתי.

והשנים חולפות והכאב אפעם לא!

אתמול בלילה אחרי 28 שנים בלעדייך באת לבקר אותי שוב.. ישבנו על הגג אני ואתה החזקנו בידינו כוס שוקו חם וצפינו בשקיעה, צחקנו אויי כמה שצחקנו פשוט התגלגלנו מצחוק, אחר כך פשוט דיברנו לא היינו ילדים בחלום שלי.. 2 מבוגרים שיושבים ומדברים, סיפרתי לך כמה אתה חסר לי ועל זה שאין יום שאתה לא במחשבתי, סיפרתי לך שאני ויאיר הקרציה בקשר.. הסתכלת עלי וחייכת לא אמרת כלום.. ראיתי במבטך את הגעגוע שגם אני חסרה לך.. סיפרתי לך על דברים חשובים, ושאבא קצת חולה, קצת הרבה חולה.. ושוב חייכת ולא אמרת כלום. הסתכלתי עליך, הבטתי בעינייך בגעגוע מטורף, אתה הבטת בי בחזרה ואמרת.. "את יודעת.. זה כבר 28 שנה שבהם אין יום שאני לא חושב עליכם".. באותו רגע התעוררתי מהשינה..

בכיתי..

דודו שלי, אתה חסר לי, 28 שנה שאתה כבר לא איתי, 28 שנה שבהם אני כבר גדלתי הפכתי לאישה ואתה עדיין נשארת צעיר.. 28 שנה שאני מתגעגעת!

בן 18 היית בנופלך, ובמותך ציוות לנו את החיים.

מתי תחזור לבקר?

לזכרו של אחי ולזכרם של 23,341 חללי צה"ל ו-3,150 אזרחים אשר נרצחו בארץ ומחוצה לה בידי מרצחים אכזריים.

יהי זכרם ברוך ומנוחתם עדן.

חבל שלא יכולתי לבחור את הנושא של הגשת העבודה שלי בפרוייקט אבן ראשונה.

הייתי בוחרת להדגים את הקשר שבין המטבח ואביזריו ליצירתיות בהכאבה..

איך הופכים כל כלי פשוט למשהו שיכול להכאיב וגם לענג.. (חוץ מסכין- רק כי אנחנו שפויים 😁)..

אבל..

אני בתקופת הגשת פרוייקט ראשון, עומס טירוף ושעות קטנות של הלילה בניסיון לרדוף אחרי הזמן בצורה חסרת מעצורים..

תאכלס למי יש זמן לחשוב בכלל על בדס"מ.. 

סגורה לרגל לימודים.

"הבלוג שלך מדהים"

"את הורסת לי את הבריאות עם התיאורים שלך"

"את כותבת נהדר"

"אמרו לך שהכתיבה שלך מחרמנת"

"תגידי, את כל זה עשית?" באמת?

"וואו קראתי את הבלוג שלך בשקיקה"

ועוד ועוד ועוד ועוד..
אז תודה לכם על כל המחמאות!

ועדיין מחפשת את האחד שבגללו יהיו לי סיפורים נהדרים אבל יותר מזה חוויות מעלפות.

תבוא אתה, בלי מניירות של נשלט ותיק.
תהיה גבר גבר, וכשנשחק תהיה כל מה שארצה..
אל תהיה רכרוכי - אסרטיביות זה מאסט..
אבל...
אם אתה לא מזוכיסט ולא נהנה מכאב באמת.. בוא תחסוך לשנינו.
כי כל מה שמתואר בפרופיל שלי זה הדברים שאני נהנית מהם והם בנוסף לזה שאתה צריך להיות בראש ובראשונה מזוכיסט..

אז סגרנו?
אתה מגיע?

סיפרת לי אתמול בלילה כששכבנו במיטה.. "אני בהריון"

הרמתי את הראש הבטתי בך...

"אני מקווה שלא תגידי שזה ממני"..והתפוצצתי מצחוק

"חחחחח לא טיפשונת.."  ענית
"ברור שלא ממך"
"אז ממי?" שאלתי והרגשתי כמו עגל.

השתיקה שליוותה את חלופת המבטים הייתה ארוכה..

אחר כך התקרבת אלי נישקת אותי.. את כועסת? הבטתי בך המומה.. אני? כועסת? מפיתום.. אני בכלל מאושרת בשבילך..

סעמ'ק איך אני אתעלל בה עכשיו? היא אמנם ונילית אבל עם שריטות עמוקות..

היא אשכרה עושה לי שליטה מלמטה מבלי לדעת..

תסתובב..
תן לי להרגיש את הישבן שלך..
להביט בו, לאחוז, לצבוט..
תיכף ממש עוד שניה הוא יהיה כבר שלי.

תרים אותו קצת למעלה שאחזה בכל היופי הזה.
3
2
1
ואני בפנים עם האצבע שלי - חוקרת אותך.. מגלה את הגבולות שלך..
תעצום עיניים - לך לעולם אחר..
אני פה נהנית מהשעשוע..

מוסיפה אצבע ואתה כבר מתכווץ לי עליהן, ממש מפמפם את הכיווץ. האצבעות יוצאות נקיות לחלוטין בדיוק כמו שאני אוהבת..

שכב על הגב תפסק את הרגליים. הוא מלטף לך את הקצה, הדילדו שלי רוצה כבר להיכנס. אתה מתכווץ חושש נרתע.. ובזמן הזה הוא כבר פתח את הטבעת, לאט לאט מעמיק את עצמו - הכל עדין חושני אנחנו במין סחרור אחר, תאווה גדולה וגירוי שלי התרכזות שלך וההנאה - פשוט מרובה.
מוציאה מכניסה ורואה שקשה לך, לא מעיקה ולא מנסה להוציא את הסאדיזם שבי - נהנית מהיש!

אתה נדחף לעבר הדילדו שלי ומכניס אותו כבר לבד לעומקו..
העונג שיש על פניך שווה הכל!

בפעם הבאה תסבול.

כשאני לא יודעת מה אני רוצה אני מעדיפה לשתוק.

היא כל כך יפה 

בפשטות שלה

צמה שחורה עבותה

עיניים חומות

שפתיים שמתגרות..

מלאה בגופה ומעוררת מחשבות - בעיקר כאלו שבסוף בהתחלה ובאמצע מכאיבות לה..

היא עושה לי קצרים חשמליים קשים במוח שלי.

והיא יודעת

ואני יודעת

אבל אף אחת לא עושה צעד.

שתינו יחד בתיסבוך מפגר, של עבודה שיט וזה..

אם רק הייתי חושבת פחות ועושה יותר..