הרעש שבראש שלי..

בלי הרבה מילים

רק עיניים מביטות

ראש מורכן ו-2 מילים

"כן מלכתי"

אוחחחחח כמה שזה יכול לרגש אותי.

החלטתי לטמטם אותך.

עוצר אוננות

עוצר כניסה לאתר

עוצר שיח שוטף

עוצר מהכל..

אז אתה בוכה ומייבב שאינך יכול.

שאינך מסוגל..

למה אתה כן מסוגל חמוד?

כבר אמרתי לך אתה הרכוש הפרטי שלי, אתה תעשה כרצוני..

הכל במסגרת הגבולות..

אין בי רחמים, הזהרתי אותך פעם פעמיים ושלוש.. ואז הגדלתי את העונש. כי עברת את הגבול.

וככל שתתחנן, וככל שתתפתל כך אהיה מאושרת כי אדע שהכאבתי לך במקום הנכון במקום שהכי כואב לך..

להבא תלמד שככלב מותר לך רק לקשקש בזנב.

הוא מת.

נשאר רק דם פועם שרוצה לחוש בריח של כאב.

לשמוע אותך מייבב את נשמתך ולדעתי שכל עוד לא אמרת את המילה שעוצרת הכל..

אני ממשיכה.

אין רגש..

אין כלום..

ריקה מתוכן..

רק כאב..

הגשמתי לך את הפנטזיה...

לא חשבתי שאהנה כל כך..

ולמרות ששחררתי הרגשתי חזקה, עוצמתית מיוחדת ומושלמת..

אחרי כל כך הרבה זמן שאנחנו מכירים שחררתי ונתתי לך את הפיקוד. אז החזרת לי, אבל בטוב ודאגת לי וסיפקת אותי כמו שרציתי.

לא האמנתי לעצמי על זה שהסכמתי בכלל לשחרר ועוד יותר לא האמנתי שתדע לקחת את זה כל כך מושלם ולהפוך את זה לערב כל כך מענג! 

הכל התחיל ממשפט קטן שכתבת לי לפני מספר שבועות שפתחת את הלב באופן טוטאלי, והשבוע גערת בי כשכתבת שלפעמים צריך גם את המילה הטובה החיבוק החום.. 

לא ידעתי איפה לשים את עצמי, כי הבנתי שאתה פגוע ומאד.. ואתמול אחרי שמצאנו סופסוף את הזמן בשניה שראיתי אותך ידעתי שאני רוצה לתת לך להיות כל מה שאתה מייחל לו, אז שחררתי.

אני מודה שאני מוקסמת ממה שקרה אתמול.. ועם כל זה ששחררתי, התמסרתי, עינגתי והתענגתי.. תזכור תמיד שהתחת שלך שייך לי!

אז אל תתרגל לכל הטוב הזה כל כך מהר.. ותדע רק עוד דבר אחד.. 

טוב עזוב אני כבר אגיד לך אותו ב-4 עיניים..

אדיוט זה מה שאתה!

ראית התמונה מהצד הקטן שלך בלבד, לא חשבת על התמונה הגדולה יותר.

חשבת רק על עצמך.

משהו מכעיס אותך בהתעלמות שלי, זה בסדר - אני עדיין לא חייבת לך דין וחשבון.

ורק אגיד את זה בקולי קולות - אחרת הייתה מנצלת את הסיטואציה ועושקת אותך, אני לא! מעולם לא ניצלתי אף אחד ואני גם לא מתכוונת להתחיל.

מכעיסה אותי המחשבה שהייתי בטוחה שאתה חכם יותר מזה ונפלת בקטנה הזו.

אז אתה יודע איך למצוא אותי ואני דורשת שתתנצל - תמצא דרך מקורית לפייס אותי.

כן נעם מכוונת אליך! 

להסתכל עליך בפעם האחרונה

להחזיק לך את היד

להיפרד ממך ולתת לך נשיקה.

בנשימתך האחרונה אמרתי

"שמע ישראל אדוני אלוהינו אדוני אחד

ובלחש: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד"

חודש וחצי מאז שעזבת ואני עדיין לא מוצאת את עצמי,

עצובה ברמות שאין לתאר.

מקבלת הרבה פניות, הרבה סימני שאלה לאן נעלמת?

לא יודעת מאיפה להתחיל.

מרגישה באמת אבודה.

אז לכל מי שפונה זקוקה כרגע לקצת מרחב..

מבטיחה לעדכן כשאתאפס על עצמי.

הוא מזדעזע מהמחשבה שחלילה יסבול מכאב,  לא מוכן אפילו לנסות.

פשוט שולל.

בראש שלי כבר ראיתי אותו קשור, מוגבל בתנועה והאמת שלא רציתי להכאיב לו כל כך.

אוף באסה הוא ונילי להחריד.

אין מצב שאני נשארת שם או מתחילה ככה משהו..

נו שווין לפחות נמשיך להגיד בוקר טוב כל בוקר עם חיוך. או שמא עכשיו בגלל שהוא יודע הוא יעבור לצד השני של המדרכה?

הבוקר כשראיתי אותך שוב בטקס המוזר שלנו כבר הייתי מוכנה..

חמושה בחיוך מנצח התקרבתי אליך והצגתי את עצמי, נעים מאד אופק והושטתי יד ללחוץ ידיים. 

היית מופתע נבוך ואף האדמת קלות לחצת את ידי ואמרת נעים מאד אורי.

איחלתי לך שיהיה לך יום קסום ונתתי לך פתק קטן מקופל, לקחת אותו ואז אמרתי.. כשאתה פותח אותו תפתח לבד.. 

אז יצאתי מהמקום הנוח הזה שלי.. תאכלס התחלתי איתו..

בפתק היה כתוב.. 

כאב או עונג

מה אתה אוהב יותר?

והטלפון שלי.

מה אתם אומרים?

הוא יתקשר?

*************** 

עדכון

***************

אז שוחחנו בטלפון והוא מאד התלהב מהגישה הישירה שלי.

הוא נבהל מהמילה כאב ואמר דיי בהתחלה של השיחה שהוא לא רוצה שישברו לו את הלב - תאכלס הרג אותי!

אז קבענו שניפגש לקפה ואז אני אספר לו מי אני ומה אני.. 

מה אתם אומרים?

ישאר או יברח?

אתה בכלל לא מישהו שהייתי מסתכלת עליו במבט ראשון או שני, מוזנח מעט, תמיד מלוכלך בצבע מהעבודה ונראה נוטף זיעה ובכל זאת משהו שם מגרה אותי.. בגבריות המתפרצת הזו שלא תואמת שום דבר ממה שאני אוהבת.

כל בוקר אנחנו מחליפים מבט, מחייכים אומרים בוקר טוב וממשיכים לדרכנו – וכאילו זה נראה כטקס קבוע ששנינו מחכים לו..

ובכל פעם שאני מביטה בך רמת היצרים שלי עולה ועולה והמוח הקדחתני שלי מייצר לי פעילות יתר בגללך..

אילו רק היית יודע מה בא לי עשות בך..

אילו רק היית יודע כמה תשוקה של כאב ועונג יש בי 

ואתה בכלל זר

איך זה שנכנסת למקום הזה שם בראש החולה שלי?

אתה בכלל יודע כמה זה יכול לכאוב לך?

אתה נורמלי? תסתובב לך ולך מפה קישטה שווו, מהר לך...

היצרים עולים בי – זה יכאב.

אני רוצה לשרוט אותך להצליף בך, לסובב אותך ולהאדים את התחת השמן שלך.

לשבת על הבטן הגדולה שלך ולשחק זוג או פרד עם השערות שיש לך על בית החזה לתלוש אותן בזוגות כדי שיהיה לך הרבה חובות.. לטפטף עליך שעווה חמה שתנוע מצד לצד בחוסר נוחות אבל בעיקר רוצה לראות את הכניעה שלך.

אני רוצה להסתכל בעיניים הירוקות שלך כשהן רושפות אש, מהחום ששורר בחוץ ומהחום שמתגבש בגלל שנינו..

הרגת אותי הבוקר עם החיוך השרמנטי שלך, הסתובבת חצי סיבוב כשחלפתי על פניך והשמלה שלי התנופפה לה ברוח – ראיתי את החיוך השמח הזה..

אני אומרת לך זה יכאב לך..

אז אתה בא?

לשבת מול הים.

לרצות לצעוק לפרק הכל להגיד להוא שם שיושב למעלה למה, איך, מדוע ופתאום.

אבל.. משהו עוצר בי וזה לא שאני דופקת חשבון.

אני מביטה בים מהופנטת,

הגלים מתפרקים אל החוף ונסחפים בחזרה אל הים,

נשברים ונוצרים כמו במן מעגל קסמים.

אני צריכה קצת שקט

אני צריכה הבנה.

מתגעגעת לימים של אושר

ימים שבהם לא ידעתי דבר.

אבל אכלתי מעץ הדעת..

החכמתי..

ראיתי ועשיתי דברים..

ובכל זאת..

זו לא החוכמה לדעת להצליף, להכאיב או להשפיל

צריך תמיד לזכור שבבני אדם עסקינן

ולכן יש פה מכלול שלם של רגשות.

האם רק את זה אני רוצה?

אז אם אני באמת מסתכלת לתוך תוכי ונוברת בעמקיי נשמתי

אני יודעת שלא..

אני זקוקה למעבר

אני רוצה את הכל..

עסקת חבילה מושלמת, שאתה תבוא בתוכה

שתהיה גבר לא משנה מה..

גם אני צריכה את היד המלטפת במקום לתת עוד מכה..

אז ישבתי מול הים,

עשיתי קצת חושבים..