הוא הצליף בה באכזריות, השוט שלו שרק מהר מידי ופצע את עורה העדין כשפגש בו.. היא רשפה ונשפה אבל הוא לא הפסיק.
"את יודעת בדיוק למה את חוטפת, אבל למקרה שלא בואי ואחדד לך - את נתת לו לחבק אותך"
"תזכרי לעולם ותגידי לכולם: לא נוגעים ברכושו של אחר"
הוא כעס עליה וחמתו נראתה בגופה. סימני הצלפה של עור נפוח ומדמם נצפו על גבה והיא נשארה בלי נוע באותו מקום ממתינה למוצא פיו או לנפלאות ידו..
הוא בעל את נקביה בזה אחר זה, פעם למעלה פעם למטה פעם מאחור וחוזר חלילה, הוא לא הפסיק לפרק אותה לגורמים עד שגמר.
הוא לא גמר לה בפה כי ידע שהיא אוהבת את זה ובמקום זאת נתן לה שפריץ לתוך העין בגמירה של זלזול.
היא אהבה אותו.
אחרי שנרגע מעט מכעסו הוא חיבק אותה ולחש לה מילות אהבה לחש לה שחייו אינם חיים בלעדיה. הוא באמת אהב אותה.
כמה שבועות מאוחר יותר ליבו נשבר כשראה את המבט הזה שהיה בעיניה, מבט של רעידת אדמה של שבר של חוסר אמון.. הדמעות שירדו מעיניה אמרו לו הכל.
הוא היה במיטה עם חברתה הטובה ביותר, הוא לחש לה שהוא אוהב אותה - היא שמעה זאת.
יאנה הסתובבה אמרה סליחה שהפרעתי והלכה.
היא לקחה מהבית תמונה אחת שלהם ומעולם לא שבה יותר.
הוא לא ראה אותה מאז.
היום אחרי 7 שנים הוא נשתל באדמה, הוא לא ידע היכן לשים את ליבו מרוב שמחה כשראה אותה.
7 שנים היא בישלה לו את הנקמה הזו, 7 שנים.
הוא חשב על פרק הזמן הארוך והבין עם עצמו שהיא עדיין במקום שלא סלח לו.
ואדים נכנס אל החדר "זה האוכל שלך, כשיופיע בשעון השעה 1:00 תעמוד אל מול הדלת עם ידיים פרוסות לצדדים. אלו הבגדים שתלבש..
אחרי שואדים יצא מהחדר הוא אכל את האוכל שהוגש לו, משסיים התלבש וחיכה שהזמן יעבור.
עבר לא מעט זמן וכשהשעון הראה 1:00 תומר עמד מול הדלת כאשר ידיו פרוסות אל הצדדים.
אל החדר נכנסו 2 גברים חסונים, הם הלבישו את תומר בחליפת משוגעים וסגרו אותו כך שלא יוכל לפתוח את ידיו, הם הכניסו לתוך פיו רצועה שמנעה ממנו את האפשרות לדבר.
"בוא" סימן לו אחד מהם עם ידו ועזר לו לצאת מהחדר.
הם העלו את תומר למכונית ונסעו כחצי שעה. משהגיעו ליעדם הוציאו אותו מרכבם והכניסו אותו לתוך חדר גדול..
צימר? תומר היה מופתע, הם כיסו את פניו במסיכה אך השאירו לו את האפשרות לראות, הוא נקשר לפינת החדר והמתין לבאות.
לחדר נכנסה יאנה בליווי שולט הוא הבחין בתומר חייך לו וקרץ לו עם העין.
תומר נהיה חיוור והחסיר פעימה מליבו, זה היה לא אחר מאשר אחיו הקטן.
יאנה הביטה בתומר וחייכה לו בתמורה חטפה סטירה "לא להסתכל על הזבל הזה" פקד עליה, הוא קשר אותה.
הוא הפשיט אותה ובזמן הזה תומר ניסה להאבק בכפיתה שלו, הוא ניסה לצעוק לאחיו שי שלא יעשה את זה שזו אהבת חייו שם ולא הצליח להגיד מילה הוא השתולל כחיית טרף קשורה.
שי אמר ליאנה - "תראי את הכלבלב הזה הוא כל כך חמוד הוא מנסה להגן עליך".
תומר כעס הוא צעק אבל אפחד לא הבין אותו.
יאנה הוצלפה קשות היא גרגרה כשכאב לה אבל מבט אחד מתומר המשתולל נתן לה את הכוח להמשיך.
במהלך הלילה הסשן של יאנה הפך לכואב יותר, בכל דרגת כאב יאנה הביטה בו כאילו ביקשה לצרוב את הכאב בעיניו. הוא דמע.
הוא הרגיש חסר אונים.
הוא הרגיש שהקרקע נשמטת מתחת לרגליו.
שי לקח בעלות על גופה של יאנה הוא היה אכזר במיוחד, הוא לא השאיר לה פיסת עור לבנה כולה הייתה מסומנת. כולה הייתה שלו.
כשנגמר הסשן הוא עזב את החדר מיד. הוא לא ידע שהנשלט שהיה בחדר היה לא אחר מאשר אחיו הגדול תומר.
יאנה הביטה בתומר השבור, ליבה היה כאבן אבל פניה אמרו אחרת.
היא שחררה אותו מכבליו הורידה את מסיכתו ולחשה לו באוזן "עדיף לי אחד שיגמור וילך מאשר אחד שישבור את ליבי".
תומר אחז בה.
הוא חיבק אותה כמסרב להאמין שהיא כל כך שונאת אותו.
הוא לחש לה בחזרה, אעמוד בכל עונש שתרצי אם רק אדע שבסוף תהיי שלי.
יאנה הביטה בו הלומה והמומה, חשבה לעצמה הוא עדיין רוצה אותי? והרשתה לו לטפל בגופה החבול.
המשך יבוא
