הרעש שבראש שלי..

הלב שלו הלם בקצב מוגבר, הוא חתם על עסקה שלא ידע את תנאיה, מהרגע שהסכים לה ידע שבזמן כלשהו במהלך היממה הבאה יחווה חוויה שונה, 3 ימים בהם לא יהיה אדון אכזר אלא נשלט חסר אונים שיעשה כל שיתבקש.
הוא לא ידע מתי ואיך זה יקרה אך התרגש מאד..
בשעות הערב שלח לה הודעה "זה יקרה היום או מחר? אני רוצה להתארגן".
היא לא השיבה לו.

למחרת כשיצא מהמכולת השכונתית עצרה לפניו ניידת משטרה, הוא לא חשד בכלום אך נבהל מאד כשהשוטר יצא מהניידת וצעק לעברו "תרים את הידיים" וכיוון לעברו אקדח.. תומר נבהל, הוא שמט מידו את השקית והרים במהירות את ידיו למעלה. מהניידת יצאו עוד 2 שוטרים שאחזו בידיו והצמידו את גופו אל הניידת, חיפשו על גופו קצרות וכבלו את ידיו באזיקי מתכת קרים.. תומר הזיע מאד והלב שלו הלם בקצב מטורף. הוא ניסה למלמל משהו אך אף אחד לא שמע או הבין אותו והוא נדחף במהירות אל תוך הניידת. רעד חזק ובלתי נשלט אחז ברגליו כשהוא הופל בברוטליות אל רצפת הניידת, השוטרים עלו במהרה לניידת ומיד החלו בנסיעה מטורפת.

השכנים שהיו בקרבת המכולת תהו לעצמם מה כבר תומר עשה? וברקע שמעו את שכנתו מלמעלה צועקת אל עבר הניידת המתרחקת "אל תקחו אותו הוא איש טוב" אבל כבר לא היה מי שישמע אותה, השוטרים נסעו עם ה"עצור" שלהם.
תומר רעד בכל גופו, בזמן הנסיעה עיניו כוסו במסיכת שינה ועליהם חבשו לו מסיכת ראש, הנסיעה לא ארכה זמן רב אך הטילטלות היו קשות. לאחר מספר דקות של חוסר תנועה ושקט מטורף צייץ תומר מעבד למסיכה "טעיתם אני לא מי שאתם מחפשים, לא עשיתי כלום נשבע שלא" והחל פורץ בבכי.
דלת הניידת נפתחה והשוטרים החלו לצאת מהניידת כשאחד מהם אחז ברגליו משך אותו ושלף אותו מהניידת.
הם גררו אותו, הטילו אותו במרכז המבנה הנטוש פתחו את האזיקים שכבלו את ידיו וקשרו אותן מיד אל שרשראות שהוכנו מבעוד מועד.
משסיימו רצו אל הניידת ועזבו את המקום.
תומר כמעט קיבל התקף לב.. המחשבות שרצו לו בראש לא הניחו לו והפחד היה מוחשי.
טעם מתכתי החל להתגבש בפיו והצמא ניכר עליו.
לפתע שמע קול נקישות נעלי עקב, הקול היה עמום ורחוק ולאט לאט התחדד הצליל והפך לברור כשהתקרבה אליו..
"אתה צמא?"
שאלה אותו.
הפחד שיתק אותו הוא רק הנהן בראשו לכן.
"תשתה" אמרה לו כשהחלה להתיז עליו מים מצינור.
היא הביטה בגופו, הוא היה גבוה מאד ובנוי היטב.
"לא באמת חשבת שאתן לך כוס מים קרים, נכון תומר?"
תומר מיד הנהן בראשו והעז לשאול "מי את? מה את רוצה ממני? מאיפה את מכירה אותי? תשחררי אותי" צעק בטון גבוה וצפצפני עד כי היה נדמה שהוא אמר זאת בזמן שאוחזים לו את הביצים בחוזקה.
היא חיכתה מעט בשקט וכשהחל תומר לנסות להוריד את המסיכה שעל פניו היא לחצה על הכפתור בשלט שהיה בידיה, ידיו החלו להתרומם למעלה, ואז החלה להגיד לו: "אתה תהיה העבד שלי, הסמרטוט רצפה שיהיה מתחת לרגליי, זה שיספק את מאווי, זה שיספוג את המכאוב.. 3 ימים קיבלתי ממך והמשחקים עכשיו מתחילים. אתה לא חייב להחליט כלום אבל אתה חייב לציית"
מרעש סואן של רכבת דוהרת בראשו של תומר החל להשתרר שקט, ככל שהעמיקה בדיבור החל להבין שהיא זו אותה אחת שחתם איתה על ההסכם שלא ידע את פרטיו.
"חוסר אונים" - הושלם אמרה בקול רם "עוד תחווה גם את הכאב, ההשפלה בעצם אני חושבת שאשאיר לך את זה כהפתעה".
שקט..
"איך תדעי שאני בסדר? איך תדעי שאת לא מזיקה לי"
"ששששש.. הס ילד" אמרה לו ברכות אמהית התקרבה אל אזנו ולחשה "אני אדע".
היא החלה לצעוד ורעש העקבים החל נשמע כמתרחק, עוד לפני שתומר הספיק לשאול היא כבר ענתה "אשוב בערב, תחכה לי" צחקה בקול רם כשהוסיפה "אין לך לאן ללכת".

*הסיפור אינו אמיתי

בבוקר שמתי את הילד בגן, הכל עבר חלק והילד שיחרר מהר, ואני פתאום הרגשתי מחנק והתחושה הייתה שלא בא לי ללכת לעבודה - רציתי חופש.

הבוסית אישרה בספונטני. (זה בטח יעלה לי מתישהו)

ואז זה הבזיק לי וצלצלתי אליו.. אני רוצה לבוא - חצי שאלה חצי אמירה.

בואי - ואני שומעת את החיוך מבעד לטלפון 

אז באתי.

הורדתי את הבגדים שלי ונשארתי רק עם התחתון נשכבתי על מיטת הטיפולים ונתתי לו לעשות את מה שהוא הכי טוב בו..

לעסות אותי - במשך שעתיים רק פינוק לי לי לי ולעצמי.

היום חופש הספונטני הזה פשוט מדוייק.

הגוף שלי אומר לו תודה..

זה פשוט מווושששלללםםםם..

כשאני

רוצה

לצעוק

אבל

המילים 

לא 

יוצאות

ס'עמק!

ועושה את עצמי מתעניינת, מקשיבה כמעט בכאילו..

המרצה מסתכל לי בעיניים ואני נותנת לו בחזרה מבט שכזה, לראשונה מגלה בו בזיק של קבלה הוא לא מתנגד הוא מסיט ראשו אל הלוח ואני מחייכת.

לא, הוא ממש לא הטעם שלי ולא הכיוון שלי אבל עצם הידיעה שאני יכולה להתגרות בו עושה לי משהו..

ואז הוא מסתובב חזרה מישיר מבטו אלי וקולט שאני מחייכת, הוא שואל אותי מול כל הכיתה למה אני מחייכת? כמובן שהוא עושה זאת מתוך כוונה להביך אותי ובתמורה אני מתגרה בו יותר. "כי אני עושה מה שאסור לי ואתה לא מעיר לי" 

הוא רק חייך לא אמר כלום.. והמשיך במהלך השיעור התקין ועשה עצמו מתעלם מהתשובה שקיבל, כשהכיתה חזרה לסדרה הוא הגניב מבט וחייך שלח חצי קריצה בסגנון של "תפסתי אותך"

חייכתי חזרה - אנחנו מבינים אחת את השני.

מ ש ע מ ם   ל י ! ! ! !

פתחתי אותו עם חיוך..

ראיתי שוב את הסרטון וצחקתי בקול רם..

אתמול הוא רצה לגמור..

ואני רציתי שיאכל את הזרע שלו

בקשה לגיטימית כשהפרס הוא גמירה..

נכון?

אז אני ביקשתי שישלח לי סרטון שלו כשהוא גומר 😋

והוא עשה את זה בצורה כ"כ מקורית..

הוא שכב על גבו, הלהיט את עצמו וכשרצה לגמור כיוון את הזין והשפריץ ישירות לפה שלו..

אוחחחחח העונג הזה

ההשפלה הזו..

הוא לא ממש אהב את זה אפילו התלונן אח"כ זה מלוח איכס וזה מגעיל..

אני רק נהניתי.

הוא אוהב אותי ועושה מה שאני מבקשת.. 

תמשיך ככה כלבלב מתוק שלי..

זו הדרך..

בוקר נפלא ⁦❤️⁩

במהלך השיעור ונכנסת לכלוב..

נחמדות ההודעות שהשארתם לי..

במיוחד שלך.. שם..

שעשתה לי חשק לקפוץ לפה..

אתמול ישבנו בבריכה ודיברנו..

על כמה קשה למצוא כאן את מה שבאמת רוצים..

ואז בלילה שלחת לי הודעה שעשיתי לך חשק וכתבתי בחזרה שאני שמחה..

אני יודעת שלא הצעת שום דבר וגם אני נשארתי דיי אדישה להודעה שלך..

אבל הבוקר קמתי חרמנית, קמתי עם חשק לפירוק טוטאלי.. 

כל מה שאני רוצה זה את

הרגע הזה של הטירוף

את הדקה שלפני 

את המבט בעיניים 

שמבין ויודע כמה אני רוצה

ושלא צריך להסביר לו על איזה טירוף מדובר..

לפעמים.. 

חלומות הם רק געגוע רחוק..

השבוע גיליתי שזה שאנס אותי נרצח.. על רקע פלילי..

אח שלו שוחח איתי.. התקשר כדי לספר לי..

הוא התנצל שוב ואמר גם אחרי כל כך הרבה שנים אני עדיין לא מבין איך הוא העז ועשה את שעשה.

הוא התעניין בשלומי באופן כנה.

לא, לא שמחתי.. לא התפוצצתי מאושר.

גם לא ניחמתי אותו, לא הייתי מסוגלת.

הרגשתי רק הקלה גדולה.

תמיד אמרתי שקארמה היא בת זונה וכשהיא תופסת אותך היא מזיינת אותך חזק ועמוק.

היקום הוריד עוד חלאה אחת מהמלאי שלו..

שתזיין לה את המוח..

והגוף שלה כבר יגיע אחריו לבד.