הרעש שבראש שלי..

פג לו תוקף המנוי שלי..

אני אקח קצת הפסקה.

אעשה חושבים עם עצמי, אנוכי ואני

פשוט אתמקד לי בקיים החדש..

אנקה את עצמי משיט מיותר

אתרענן, אזרח ואחזור להיות אני..

ואם הקיים יתמקד בי כמו שאני מתכננת אולי לא אחזור לעולם..

ותודה לחברות והחברים שלי שהיו כאן בשבילי ברגעים שמחים וגם כואבים.. אתם יודעים מי אתם ⁦❤️⁩

היא נכנסה אל המרפאה כרוח סערה, אגלי זיעה קרה כיסו את מצחה ורעד בלתי רצוני תקף את גופה.

בפה יבש מלמלה לפקידה "אני צריכה עזרה" וצנחה לתוך הכיסא הפנוי שהיה ממול הפקידה.

היא היתה לבושה באופן מוקפד, שמלה קייצית אדומה, שערה היה אסוף ומתוח לאחור ואיפור פניה העיד על אישה מטופחת.

בעת שהמתינה לאח מול הפקידה המבוהלת, היא היתה בישיבה רפוסה על הכיסא כאילו נמרחה עליו, הם הכירו אותה במרפאה וידעו על הבעיות הרפואיות שלה.

האח הגיע וליווה אותה לחדרו תמך בה כשהלכה או יותר נכון דידתה אל עבר חדרו.

הוא בדק אותה, לחץ דם, סיטורציה, סוכר עשה הכל כמו בספר. המדדים לא היו טובים והוא חזר על כך שוב. כשהמדדים השתפרו מעט הוא חיבר אותה לעירוי וציין בפניה כי היא מיובשת מאד.

הוא נתן לה תשומת לב ויחס מודגש, אחרי כחצי שעה שישבה בחדרו הוא פנה אליה במפתיע בתואר מלכתי.

היא הופתעה מאד אך לא נתנה לו כל סימן לכך. היא סימנה לו בעיניה לרדת למטה ועם האצבע ביקשה שיתקרב.

הוא נעל דלת חדרו וביצע את מבוקשה. משהתקרב שאלה אותו אם הם מכירים, הביטה בעיניו עמוק עמוק וחיכתה לתשובתו, "מהמועדון" השיב הכניעה.

תדבר איתי בבקשה חופשי מבלי תארי כבוד אני לא מרגישה צורך לשלוט כרגע.

הוא הרכין ראשו ואמר בהכנעה אני רוצה לתת לך אותה את הכניעה שלי מבלי שתבקשי והחל לעסות כף רגלה.

השיחה ביניהם קלחה לעוד מספר דקות עד אשר המציאות דפקה בדלת.. "מה קורה אח כמה זמן"

מיד הוא התרומם ובליטה ענקית פרצה מתוך מכנסיו.. "אני אתן שירות לכמה חולים ואחזור אליך מלכתי"

וכך עשה, מלקוח ללקוחה הכניס ושרבב מילות כניעה - היא הקשיבה קשב רב לשיח שלו איתם.

חצי שעה נוספת לאחר מכן הוא כבר שחרר אותה מהעירוי, והיא רשמה על כף ידו את הטלפון שלה - תשתמש בו בחכמה קרצה לו וקיבלה בתמורה הרצאה על איך לנהוג כרגע ועל המנוחה לה היא זקוקה..

בערב הוא התקשר, היא הייתה קצרה ועניינית "תגיע" ושלחה לו את כתובתה בהודעה.

הוא הגיע מהר, 3 דקות אחרי ששלחה את ההודעה - מבט המום היה בעינייה והיא לא אחרה לשאול "איך עשית את זה כ"כ מהר?"

"זה פשוט" הוא ענה "אני גר מולך"..

את הלילה הוא העביר בכאב מספק, הוא הוצלף וכאב, כמו חיה הוא נהם והיה מגורה מאד.. לאחר שפרקו את תאוותם זה כלפי זו.. בשעות הקטנות של הלילה, גופה רעד שוב וסחרחורת קלה תקפה אותה.. 

היא איבדה את שיווי משקלה ומעדה הישר לתוך זרועותיו, הוא עטף אותה בידיו החסונות והשכיב אותה על מיטתה, הוא דאג לה לשתיה מתוקה ומהר להרים קצת את רגליה למעלה.

הוא לא עזב אותה עד שוידא שהיא בסדר..

בשאר הלילה הוא שכב לצידה מלטף את ראשה, היא ישנה, היא היתה המלכה שלו.. הוא ידע שהוא לא יעזוב אותה לעולם.

*הסיפור לא אמיתי.

הבטן שלך נהייתה עגולה

אנחנו כבר יודעות

יש לך בת.

ואני לא יכולה לעשות לך כלום

ואני לא יכולה להכאיב לך

ואני לא יכולה להשפיל אותך

ואני לא יכולה לסמן אותך

שאלוהים יעזור לי..

כי כל מה שאני רוצה אני לא יכולה.

תסכול!

הבוקר כשפתחתי את העיניים הבנתי

הוא יישאר כמו שהוא..

הוא לא ישתנה..

ולא, שום דבר ממה שקרה לא היה באשמתי.

איזה כייף לדעת שאפשר להפנות את האצבע המאשימה למישהו אחר וכל זה כשהלב והמצפון שלי נקיים.

אני בסדר!

אני חזקה!

אני אתמודד עם הכאב הזה.

בעצם הכאב הזה הוא לא אמיתי!

אתמול בלילה זה כבר נחת אלי לתודעה..

לקח לזה לילה שלם להבשיל לכדי הבנה.

בזכותו הבנתי מה אני כן רוצה - אז יכולה להודות לו רק על הדרך אבל לא על הסיום.

יומקסום 💕

יש אנשים בחיים שלנו שנכנסים בהתפרצות גם כשלא הזמנו אותם להיכנס בדלת הפתוחה ולא ביקשנו מהם כלום.. אבל הדרך שלהם בנתינה היא פשוטה, אמיתית כזו שבאה מהלב ובלי שום אינטרס.. כן יש גם כאלו אנשים שהלב שלהם מספיק רחב.

אני זכיתי בחבר טוב כזה..

שיודע ומכיר את הנפש העדינה שלי.. את זו שנפגעה אולי מכלום אבל נפגעה..

אתמול הופתעתי מההזמנה שלו כשדרש שנגיע למלון לארוחת ערב ועוד יותר הופתעתי כשגיליתי שאנחנו נשארים גם לישון.

אני והבן שלי בסוויטה מפוארת (וכסף זה הדבר האחרון שירשים אותי ולא משנה כמה "כוח או גבר" זה עושה לך הכסף הזה)..

בלילה ישנו חבוקים אני ופיץ הוא ליטף לי את השיער הסתכל לי בעיניים ואמר שאני האמא הכי בעולם ושהוא מאד אוהב אותי.. בבוקר התעוררנו ביקיצה טבעית לתוך נוף הים.. 

החבר כמובן חיכה לנו לא.בוקר אכלנו ושתינו שוחחנו וגם צחקנו המון.. הוא שאל איך אני? כשרציתי להגיד "אההה" פיץ אמר לו אנחנו בסדר, אמא ישנה טוב בלילה (הגור שלי אשכרה מגונן עלי)..אח"כ המשכנו ברוח החג למלחמות המים המסורתיות של המשפחה.. לא לפני שעברנו בבית להחליף בגדים.

במלחמות המים שוב פיץ הגן עלי (מתי הוא התבגר ככה פתאום?) הוא נעמד מול בני משפחה שרצו להרטיב אותי וצעק עליהם אף אחד לא מרטיב את אמא שלי.. התגלגלנו מצחוק, ואז הרטיבו אותו!

הוא היה בשמים 

זה האושר הכי גדול..

היה לי חג שונה.. וקצת נעים יותר בזכות אנשים טובים שנמצאים באמצע הדרך..

חג שמח..

מחר נחזור לשגרה אמיתית.. 

ככה זה כשמפנקים

אמרתי לא, אבל הוא התעקש..

ביקשת להישאר אנונימי.. אז תודה לך על אירוח מושלם..

ותודה על ההפתעה היפה הזו שהמתיקה יום מר..

כשהוא לא יורד מהפנים..

זה הכי טוב שיש.

כשהוא עולה ונמתח לו באופן בלתי רצוני ובצורה עצמאית זה הכי מקסים שיש..

יש לי אחד כזה מרוח על הפנים.

כייף לי במקסימום 😊

שנסיים את היום הזה ופשוט שהערב כבר יגיע?

ְ

מכירים את זה שנכנסתם ללסוג של נומנום כי התבלבלתם?

אז לא עוד...

מתעוררת מחדש..

כאישה שמאד אוהבת מילים קרה לי לא פעם שהקשבתי לשירים שדיברו אלי וכאילו גם עלי..
עם השנים פיתחתי לעצמי הרגל מוזר, לשאול שאלה שאין לי פתרון אליה ולפתוח מיד רדיו - לרוב השיר שהתנגן נתן לי תשובה, מה שהייתי צריכה באותו רגע.
לפעמים כשהתשובה הגיעה אבל לא אהבתי אותה חיכיתי שיגיע השיר הנכון וזו היתה הטעות כי זה היה הופך לרצף של שירים לא נכונים.
למדתי לקבל את התשובה גם אם היא לא מוצאת חן בעיני.
ומאז מצאתי שהמילים המעצימות של השירים נותנות לכולנו חוזק.
הנה כמה בתים משירים שמלווים אותי והם בעצם אני..

ואיך שלא - אריאל זילבר
"מילים מילים ואת משמעותן
יבוא לו גל לשטוף אותן"

קחי מה שתרצי - גלי עטרי
"יש לך זמן לגדול, כמה יפה את
קחי את העולם כמו פרי
קחי כל מה שאפשרי
אין אחת כמוך, את כבר יודעת
שתוכלי תמיד לבחור
כל מה שתרצי לזכור"

בלילות - רותם כהן
"אז איפה את ואיפה זה נוגע 
מה הלב שלך לא מספר 
כמו שקיעה אני בים טובע 
כמה זמן עבר ומי סופר"

אין מקום אחר - משינה
"כן הזמן הזה אבוד אבל לא בשבילי"

שיר בעיפרון - בית הבובות
"כי בחיים הכל עובר 
מטעויות למד והשתפר 
מה שקולך הפנימי אומר, זו האמת שלך 
לא, לסלוח זו לא חולשה 
נצור אהבה בדרכך 
ודע, את כל הסובב אותך"

אורות - אברהם טל
"אורות מהבהבים 
בשתי שניות 
חולפים חיי אל מול עיני 
קולות מזמן אחר 
הלב אומר להתעורר מהר"