|
|
|
חצי שנה .... שישה חודשים .... 183 יומים ולילות .... של כאב ...
עכשיו זה כבר לא כול כך חד ... עכשיו זה כבר מאפשר לנשום . החיים ...קו ברור חוצה את החיים לשניים -לפני ואחרי ....
מוזר .חשבתי ש"מחר" כבר לא יהיה
לא יתכן שהעולם ימשיך להיות בלעדיו ... העולם שלי -עצר ... העולם סביבי - ממשיך לו בחיים .
נוצר סביבי בור שחור ,סביבי ובתוכי ...
האם אי פעם החור הזה יסגר ,יצטמק לו ? האם אי פעם אמשיך ?
לא לא אוכל לשכוח
את גופך נח ללא חיים
לא לא אוכל לסלוח
אלוהים אין פה רחמים
או אילו רק יכולתי ללכת
ולמות במותך
או אילו היה בי האומץ
אז הייתי איתך
או אילו רק יכולתי ללכת
ולמות במותך
או אילו היה בי האומץ
אז הייתי איתך
או לא אשמח אף פעם
במקומך לא יהיה שני
או לא יהיה שום טעם
הלוואי מתתי אני
או אילו רק יכולתי ללכת...
כמו אבן מתגלגלת
לא אמצא פשר לחיי
או דרך מקוללת
מי ישים קץ ליסורי
או אילו רק יכולתי ללכת...
צוללת אל תוך בור שחור .....
אין חלומות ,אין מחשבות.... רק כאב . עטופה בו כמו בסמיכה ....
געגועים.... בלתי נסבלים ....געגועים לקול , למגע, לריח,לנוכחות
החיוך שלך. המבט האוהב ..... חודר,מלטף....
עזבת למאהבת ...למתחרה שלא ניתן לנצח .
רק בלילה ,לא ,לא חולמת אתך- נושמת ,חיה ... מרגישה אותך בי ,ממלא אותי .
לא יכולה לחיות בלעדיך-מכריחה את עצמי להתקיים
לא רוצה לנשום –אוויר שורף לי את הריאות
כול פעימה של הלב מכאיבה בטירוף
מנחמת את עצמי בכך שכול יום שעובר מקרב אותי אליך
כול בוקר מתחיל בתפילה /בקשה
"חכה לי....אל תשכח אותי ....תמשיך לאהוב ... לרצות בי, אני באה ... לא עכשיו ,לצערי, עוד כמה שנים או ימים או שעות ... אני שלך ... תמיד שלך "
שלום !
אני שוב כאן ....
מקום ממגנט ..
מקום שלי , הפינה שלי ...
שנה מוזרה הייתה לי .מלאה באושר ובכאב.
שנה שהוכיחה לי שהאלוקים קיים .... בצורה הכי מוזרה - אבל קיים .
קיבלתי הוכחה לאהבה
הוכחה לחיים ולמוות.....
שאלה היא : איך אני ממשיכה מכאן ?
איך החיים החדשים שלי מתחברים אלי ( או לא מתחברים ) ?
[i][b]
