לפני שנה. 13 באפריל 2023 בשעה 9:30
לדאוג למי שלא דואג לך.
להתעניין במי שלא מתעניין בך.
לשאול על מי שלא שואל עליך.
זה הרס עצמי, פר סה
קצת נוסטלגיה
לפני שנה. 10 באוקטובר 2022 בשעה 7:28
איך מוותרים על מי שוויתר עליך? זה לא תמיד פשוט, בהרבה מקרים זה תהליך מסובך וארוך אבל בסיסו של תהליך זה הוא שמישהו וויתר עליך, נשאר לך לעשות את החלק שלך.
אבל איך לעזאזל מוותרים על מי שבקושי מודעת לקיומך? איך עוברים הלאה ממשהו כ"כ חד צדדי?
15 שנה זה פשוט יותר מדי...
לפני שנה. 14 באוגוסט 2022 בשעה 9:03
מדי פעם אני מותקף בגל חזק של געגועים אליך
עם הזמן למדתי להתמודד טוב יותר עם גלים כאלה, הרי כמה זה עלוב להמשיך ולהתגעגע למישהי שכמעט ולא זוכרת שאתה קיים?
זה עלוב מספיק לא לדעת לעבור הלאה
זה אפילו יותר עלוב שאף פעם לא אמרתי לך איך החיים שלי אחרי שפגשתי אותך הם לא אותו דבר
אבל מה שבאמת עלוב, זה שאף פעם לא אזרתי את האומץ להגיד לך את זה באופן גלוי
תמיד סמכתי עליך שתביני את זה לבד
לפני שנה. 28 במאי 2022 בשעה 8:18
בא לי לכרוע מולך, להשתטח ולחבק לך את הרגליים חזק
בדיוק כמו הפעם ההיא שבה הצלפת בי עד שלא יכולתי עוד, ובסוף אמרת לי "ניצחתי"
כאילו שלמשחק הזה יש סוף שבו את לא מנצחת
הפעם אני אחבק את הרגליים שלך יותר חזק ולא ארפה
הפעם אני הולך להגיד לך בקול רם עד כמה אני מתגעגע
עד כמה החיים שלי בלעדייך הם לא אותו דבר
גם הפעם את הולכת להגיד לי שניצחת
הרי אישה כמוך תמיד מנצחת
לפני שנתיים. 28 בדצמבר 2021 בשעה 9:26
Another year of endless waiting has gone by.
Another year of unfulfilled life has passed.
It's easy to be tricked into optimisim when the year is approching it's end, but deep inside I know that nothing is going to change.
Loneliness will remain my companionship.
Missing her will only intensify.
And my endless waiting for salvation, will still be endless.
לפני שנתיים. 22 בדצמבר 2021 בשעה 10:06
תחושת הבדידות משתקת אותי
היא מלווה אותי כל הזמן
לפעמים היא שקטה, ברקע
ובפעמים אחרות היא מתפרצת בחוזקה ומצליחה לנטרל כל תחושה אחרת
אפיזודה כזו יכולה להימשך כמה שבועות טובים שבהם אני לא מפסיק לשאול את עצמי, למה?
איך אני כל כך בודד?
האם אי פעם זה ייעלם?
האם זו אשמתי?
האם זו אשמת מישהו בכלל?
עד הפעם הבאה...
לפני שנתיים. 13 בדצמבר 2021 בשעה 17:44
רק איתה אני תמיד מתאמץ להגיד את הדבר הנכון
השיחות שלנו הן לעיתים רחוקות, ובין כל שיחה לאחרת אני תמיד חושב מה להגיד
אני אפילו עושה חזרה גנרלית על מה אני הולך להגיד לה
אני לא מפסיק עד שאני משוכנע שהנה, הגעתי לגרסה המושלמת
היא כ"כ מושלמת שהשיחות שלנו יהיו יותר תכופות מעכשיו
והנה מתחילה לה עוד שיחה, ולמרות כל המאמץ, אני תמיד מצליח להגיד את הדבר הלא נכון
ובין כל שיחה לאחרת קשה לי לא לתהות, האם אני הסיבה שהשיחות שלנו הן לעיתים רחוקות?
לפני שנתיים. 17 בנובמבר 2021 בשעה 16:57
מדי פעם אני תוהה לעצמי, האם יבוא היום ואגיד לה שבפעם האחרונה שהתראינו, חלק ממני נשאר איתה?
למה זה טוב, אני שואל את עצמי?
למי זה מועיל?
הרי למרות שהייתי מוכן להציע לה את כל מה שתבקש, אני יודע שמבוקשה לא נמצא בחזקתי.
אבל.. אולי זה לא קשור אליה בכלל?
אולי כל מה שאני מחפש זה לקבל את החלק שהשארתי איתה בחזרה?
לפני שנתיים. 14 באוקטובר 2021 בשעה 12:50
געגועים? היא שאלה
היא תמיד שואלת שאלות תמימות והיא אף פעם לא מחכה לתשובה
היא יודעת את התשובה עוד לפני ששאלה
היא יודעת מה תמונה של כפות רגליה יכולה לעולל בי
אבל היא בכל זאת שואלת
וידוא הריגה, אולי?
ואני?
מרגיש חשוף ופגיע בשיחות הנדירות והקצרות שלנו
הכאב רק הולך ומעמיק שנה אחרי שנה
עונה לה שכן, אני מתגעגע
אבל את עומק הגעגוע שלי אני מסתיר
זה הניצחון הקטן שלי
או שלא?
לפני שנתיים. 17 באוגוסט 2021 בשעה 11:15
כחמש שנים עברו מאז הפעם הראשונה שנפגשנו, וכחמש שנים עברו מאז הפעם האחרונה שנפגשנו, ועוד לא עבר יום שבו לא חשבתי עליה.
כל המפגשים שלנו היו דחוסים בתקופה של חודשיים, ואיכשהו, זו התקופה היחידה שעד היום אני לא מפסיק לשחזר בראש. הגעגוע קיים והוא כואב, אבל רק לעיתים נדירות, ברוב הזמן זה געגוע שמעלה חיוך, געגוע נוסטלגי כזה.
ועם כל הקושי, אני לא מאחל לעצמי לעבור הלאה ולשכוח.
אותה לא שוכחים.