ואני רוצה את זה גם

מצאתי מוסיקה שלא הכרתי ואין משמח מלגלות עוד מוסיקה ומוסיקאים

נשמע כמו מובי רק לא מובי

לעזאזל

לוקח לי שעה לצאת כל יום מהמיטה

זה הגיע למצב שאני צריכה לחשב זמן אקסטרה בשביל לצאת מהמצב המפנק הזה בבוקר

גם ככה המיטה שלי היא אחת הנעימות והמושלמות בעולם, אז עכשיו עם הפוך הנעים, כל כך מושלם מתחת בבוקר והקר בחוץ לא ממש עושה חשק להיפרד. איך אפשר לצאת ככה מהר ולהתחיל את היום?

וגם

אני עדיין חושבת עליו.

בטח עד שאמצא לי מישהו שיהיה לי שוב נכון איתו, אני עדיין אחשוב עליו ברמה כזו או אחרת.

אני לא מתגעגעת אבל חסרים לי דברים שהיו טובים בנינו, היו הרבה כאלו, כמו גם שחסר לי הלישון איתו.

עם שני אנשים ישנתי מעולה בחיי. שניים ועוד חוויית שינה אחת יוצאת דופן.

הראשון שהצלחתי לישון איתו ממש טוב, היה בן זוג שהכרנו וטיילנו יחד כמה חודשים בחו"ל. הצלחתי להירדם איתו גם במיטות יחיד.

אין לי מושג איך עשיתי את זה.

היום זה בטח לא היה קורה.

השני, שיוגדר כחצי חוויה הוא הענק שיצאתי איתו כמה פעמים. להירדם על איש כזה עצום כשיש עוד המשך של קילומטר שלו מכל כיוון שלי, זה היה לגמרי חוויתי.

ואז הוא. 

מעולם לא ישנתי טוב כל כך עם אף אדם כמו שישנתי איתו. גם לא עם עצמי.

אני חושבת שכבר כתבתי על זה.

זה חסר לי.

משהו בהבדלי הגובה שלנו היה מושלם.

תמיד הלכנו לישון מחובקים בכפית, כשהרגליים היו בתנוחה כמו של ישיבה על כיסא, לפעמים הרגשתי כאילו שלי מתיישבות על שלו, רק בשכיבה הצידה.

אין לי מושג אפילו למה אבל זה הרגיש לי תמיד כל כך נעים.

יחד עם זה שהוא היה מחבק אותי ותמיד קולט מתי אני רוצה להיכנס למנח שינה שלי, כשהתחלתי זליגה לתנוחה אחרת ואז הוא היה זולג בעצמו ממני ונותן לי את המרחב שלי.

הוא היה כל כך שקט בלילה, וגם די שקט ביום.

לפעמים כשכבר לא עם מישהו שהיה המון טוב איתו, תוהים אם את החוויות האלו נחווה שוב עם מישהו אחר באופן כל כך מושלם.

תוהה.

מקווה שכן.

לפחות אני יודעת שאם זה לא החוויות האלו, יהיו חוויות אחרות

לפני איזה יומיים היתה לי שיחה בצאט עם גבר שגרמה לי להמשך מחשבות.

הוא ציין שהרבה מההיכרויות כאן מסתיימות עבורו עוד לפני שהן מתחילות כי הוא נמשך רק לרזות.

לזה אני מוסיפה את הקיטור שממוחזר אחת לכמה זמן בפורום, כשמגיע עוד גבר ומתלונן על המראה של נשות הכלוב עם דגש על משקל.

תהיתי, בהבנה שאני עושה הכללה גורפת, לא נכונה בשביל להעלות מחשבה,

הייתכן כי נשים מלאות או שמנות מרשות לעצמן לשחרר יותר את הרסן ולהינות במקומות בהן נשים רזות מחזיקות את עצמן, לצורך העניין עם אוכל וכך גם במחוזות בדסמ, הייתכן כי יש כאן כנראה ריבוי נשים מלאות או שמנות (לפחות כך נדמה מריבוי התלונות בנושא) כי באופיין, בשונה מנשים רזות (לפני שיהיה עלהום ומשברי חיים, אני מזכירה שאני מכלילה במכוון) הן משחררות את הרסן, תרתי משמע, גם במיטה

ואז עולה בי עוד מחשבה

משיכה, אצל רובנו, יושבת על תבניות מצומצמות יותר או פחות. 

מה קורה כשהטייפ קאסט הגורף, לא מתיישב עם הטיפוסים שאוהבים את מה שאנחנו אוהבים במיטה, בהילקח בחשבון שלחלק מהאנשים כאן, אין יכולת הנאה מינית, בטח לא לאורך זמן, בצורה אחרת מבדסמ

על מה מתפשרים?

אני טוחנת את הויקינגים שוב.

אי שם בעבר, הפסקתי לראות, לא כי לא נהניתי. בטח לא היה לי זמן או משהו ומאז לא חזרתי לזה.

אני מזהירה מראש שעוד שורה הולך להיות ספויילר עצום אז זה הזמן לעצור קריאה אם עוד לא ראיתם.
בקיצור

סיימתי עכשיו את העונה הרביעית

והסוף שלה היה מצויין ומעניין ובעצם כל מה שסדרה כזו צריכה לעשות ולמרות זאת

כבר כמה פרקים אני מרגישה שזה לא יכול להיות

איך הרגו את החתיך?

יש שם המון שחקנים שנראים מעולה ובכל זאת

מי החליט שזה רעיון טוב ולמה?

*ממשיכה לראות תחת מרמור 

בכמה דקות שהיו לי היום, רפרפתי מהר על העיתון

כלומר לא קראתי מעבר לכותרת ואני מקווה שלא אוכל את כובע הטמטום אחכ

אבל

נו, זה פשוט כל כך מוגזם שאין לי איך להחליק את זה

מסתבר שיש רמטכל חדש (?) אז נתנו גם מיני כתבה לאחת המורות שלו (אולי גננת?. - לא באמת עקרוני) 

ומה יש לה לומר?
שעוד כשהוא למד אצלה היתה לו הילה של אנשים חשובים או מוצלחים או איזו מילה מדוייקת בה היא בחרה להשתמש

וכל מה שאני חשבתי זה

הילה? ברצינות? זיהית את הילת החשובים אצלו כשהוא למד איתך??

ברצינות ברצינות?
ואני מניחה שזיהית את ההילה של החשובים כי כל יומיים הכרת איש חשוב מאד ויכולת להשוות?

זה מגיע בצבעים שונים לפי מצב רוח?

איך אנשים אוהבים להיסחף! 

הזוי

אני תוהה אם היא גם קולטת את עצמה*

לא מתאים לי להכיר מכאן

(:

שלשום קלטתי שהגרושה של האקס שלי, אישה שבחיים לא דיברתי איתה ועד לא מזמן אפילו לא ידעתי מה שם המשפחה שלה, עשתה לי לייק לפרסום ששמתי בפייסבוק.
התהפכה לי הבטן.

לא הבנתי מה זה אומר או איך להתייחס לזה.

בכמעט שבועיים האחרונים אני ישנה ממש גרוע. או שקשה לי להירדם או שהתעוררתי מכאב בטן באמצע הלילה, הרבה לילות שלא ישנתי מספיק ועוד כל מיני. כל לילה יש משהו אחר.
אני קמה לא מסופקת ברוב הבקרים.
היום קמתי עם זכרון מחלום שנגמר בזה שהוא שוטף את הידיים בכיור של חדר האמבטיה. עומד בלי חולצה ואני מגיעה מאחוריו ומחבקת אותו, חובקת ידיים בגובה הטבור שלו, נצמדת אליו, מצמידה את הפנים לגב שלו בגובה החזה. פשוט מחבקת.
אפילו בחלום אני זוכרת שרציתי להסביר לו תוך כדי החיבוק, שלמרות שאני עכשיו מחבקת, אנחנו לא נוכל להיות יחד. אני לא זוכרת אם זו רק מחשבה שעברה לי בראש או שבאמת אמרתי בחלום.
תכלס, זה לא ממש משנה.
זה היה רק שבריר מהחלום. בתכלס, חלמתי שהכרתי מישהו והתחלנו לצאת. שלא נפלתי ממנו אבל מצאתי איך ליצור נחמד איתו.

אני מניחה שזה סוג של שיקוף לחיים שלי.
אני לא מוצאת אף אדם שנראה לי כבר כמה חודשים.
אני מוצאת את עצמי מתגעגעת להמון דברים שהיו לי איתו והייתי רוצה שיהיו שוב בחיים שלי.
לפי דעתי רק אתמול מצאתי את עצמי מתגעגעת באמת אליו קצת.
המון מחשבות מתרוצצות לי בראש בחודשים האחרונים. המון. משתפת את העולם שלי רק בנתחים זעירים מהן.

אני רוצה להכיר מישהו, אני מאמינה שזה ימלא הרבה דברים שאני רוצה למלא, לא באילוץ אלא בנעים של החיים יחד חזרה.
אין לי מושג איפה להכיר בשלב הזה.
כאן פחות בא לי. אדם שמניע את להבת ההיכרות דרך הצרכים המיניים שלו זה אחלה, פשוט לא מה שאני מחפשת כרגע.
הסתכלתי באתר הכרויות לרוחניקים וגם לצמחונים והגברים שם היו (לטעמי) מכוערים / מבוגרים / לא נכנסו כבר חודש לאתר, כלומר זה לא ממש פרקטי.
באוקי קיופיד, אני כבר מתחילה לקבל אנשים שסימנתי שאני לא מעוניינת להכיר.
במציאות, אם אני לא בזוגיות, אני לא נמצאת במרחבים ציבוריים יותר מדי. חברים אני פוגשת באופן פרטי וגם אם בבית קפה / פאב, זה לא שאני אתמקד בסביבה עד שאני נפגשת עם אדם כזה או אחר. כשאני יוצאת מהבית, אני לרוב כל כך ממוקדת ושקועה במה שאני עושה ובכלל, אני לא חושבת שאני הטיפוס שיצליח לפתח משהו בתור לסופר.. בעבודה זה לא רלוונטי 
וזהו
היצרתיות של איפה להכיר נגמרה לי.
תוהה איפה אחרים מכירים, אולי יש אתרים שאני לא מכירה או לא חשבתי עליהם.

מתיקות של גשם סוער, חזק, רועש. ממטיר, נוחת מלמעלה ובוזק ריח של טרי אל האויר, בוזק ריח של אדמה, של נקי
איך אני אוהבת את החורף בארץ
חיכיתי חודשים והנה סוף סוף, מרגיש כמו ההתחלה של התקופה הקצרה והנעימה הזו

לא רק שהיינו תקופה לא מבוטלת יחד, העמסתי על הקשר הזה, גם הוא. היתה בנינו אהבה גדולה ורצינו חיים משותפים יחד וילדים.
גם אחרי עוד ועוד ניסיונות בהם הצלחתי לראות איפה אני צריכה לתקן והוא הצליח לשכנע אותי שאנחנו יכולים לעשות את זה ושהוא לוקח לתשומת ליבו דברים שהוא צריך לתקן, זה לא באמת שינה. הדברים שלו חזרו על עצמם בצורה כזו או אחרת ואני איבדתי את הסבלנות.
אני מוצאת את עצמי טכנית מחפשת שוב באתר ההכרויות הונילי בו הכרתי אותו.
חסרת חשק לתהליך וכמו תמיד, מתעבת את ההתחלות האלו ומאד לא נהנית מהסיטואציה הזו.
יש בי המון מחשבות עליו. המון. הדיסוננס בין המופלא כל כך שהיה בנינו, ההתאמה, החיבור בככ הרבה רמות, המשיכה האדירה לבין צורת החשיבה שלו וההתנהלות שלו, יכול להביא אותי רק למסקנה אחת, שזה לא יכול להיות קשר בריא, גם לא בעתיד.
ואז אני נשארת עם המון זכרונות, כמות אדירה של דברים שהם לא ברורים מאליהם. אני הרגשתי שזכיתי בו, מעולם לא אהבתי ככה ואני יודעת שזה קשר שלא יוביל אותי לחיים שאני רוצה עבורי ותמיד ילווה בקשיים רבים.
תאמת? אחרי כל כך הרבה ניסיונות פרידה, הוא תקע אותי בפינה וסגרתי את הדלת סופית.
אני יודעת שפגעתי בו מאד. זו לא היתה הכוונה. פשוט לא יכולתי להיות יותר בלופ איתו והעדפתי חיתוך קיצוני מאשר עוד סבב באותו המעגל. אני יודעת שהוא כל כך פגוע שהוא מחק את קיומי מעל פני האדמה. מעציב.
אני בימים לא פשוטים. בין מחשבות עליו למחשבות, כמיהות על עתיד ועומסים שמרגישים לי בלתי נסבלים.
הוא גם הסתפר, התגלח בסגנון שאני אוהבת ונראה יותר מדליק מהרגיל. הוא שם את התמונה הזו בכל מקום אליו הוא מחובר. אפילו זה לא פשוט לי בשלב הזה. אני נמשכת אליו בטירוף ואני לא רואה אותנו מזדיינים, גם לא בעתיד, מבלי לערב רגשות ובכלל, אני רוצה זוגיות טובה, בריאה, משמחת וילדים. אני חייבת להתנתק מהעבר שהרגע הסתיים.
אני מניחה שזה יהיה קל וטבעי מאד כשאכיר מישהו אחר. אני מקווה שזה יהיה בקרוב ממש

לא השיר הכי מדוייק אבל עדיין מאד יפה

וזו ההחלטה האפשרית היחידה שנכונה

ויחד עם זאת, כי כמעט תמיד יש יחד עם זאת, כי היקום משווע לאיזון, באלנס בין יין ויאנג, אני מתחילה להרגיש את הלב שלי נשבר, פיסה אחר פיסה, המציאות מחלחלת והגעגוע מתחיל לקרוע את הבשר החי.

הנפש שלי מעולם לא אהבה אדם אחר כמו שאהבתי ואני עדיין אוהבת אותו. הגוף שלי מעולם לא היה במקום כל כך נפלא, מאוזן ויחד עם זאת ככ עוצמתי כמו שחוויתי איתו והוא איתי

המונח הלוואי נוגד בכל מהותו את ההוויה המציאותית ויחד עם זאת, יש בי הלוואים.

הלוואי והדברים היו אחרת