לפני 10 שנים. 29 באוקטובר 2014 בשעה 14:31
הפכת אותי. תיקנת. אני כמעט את. הפה שלי לא פתוח יותר. מקשיב. קודם כל מקשיב. ולא סתם. ממש שומע מה אומרים. חושב שנייה ואז עוד קצת.
אני מסתכל על הכל מהצד. למעלה. מחליט. כמעט תמיד יודע מה צריך לעשות. ואם אני לא יודע ואם אני חלש או לא מרוכז אני פותח את התיק השחור שנתת לי.
הכלים שלך שם. בוהקים. שולח יד בטוחה לקחת את הכלי המתאים. לפעמים שניים. ואז מתרכז מחדש. מכוון לעצמי את הפוקוס.
אני כבר יודע להיות טוב יותר אני כבר יודע מה לעשות. תמיד. ואני יודע שהכל קרה מהרגע שהלב שלי שלך. וזה גם בזכות האהבה
המתוקה הזאת אבל לא רק. את כל כך חכמה. את כל כך יודעת תמיד. כל כך זכיתי. תודה גבירתי. שוב. על הכל.
