בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

החיים ממש טובים כשמאפשרים להם

עלילות m16 בגלקסיה
לפני 3 שנים. חמישי, 10 בדצמבר 2015, בשעה 21:51

 

מטמורפוזיס בין עולמות או כמה כובעים אישה יכולה ללבוש

 

06.30 שעון מעורר, בוקר טוב ילדים חמודים, מכינה לי משקה אנרגיה המכיל קפאין, צ'יק צ'אק כולם במטבח מאורגנים, דייסה/פנקייק נשיקות ולדרך... הדלת נסגרת ומה עכשיו?

 

07.50 איזה בלגן השאירו אחריהם, מלכה או לא מלכה, האנטרופיה חוגגת, מסדרת.

 

09.00 "אני למטה''... ''תעלה''!

 

הגיע איש לבן בשנות ה-30 לחייו, בעל תואר ועוסק בתחום ההיי-טק.  נפגשתי איתו כבר קודם לסשן האבקות אירוטית מטורף, חושבת שאכתוב על זה בהזדמנות פוסט נפרד.

 

''שלום לך, תתפשט''!     (מצאתי שהלבוש מכסה כשכבה של עכבות מיניות. ברגע שמסירים אותו יש הקלה בצורך בקונפורמיות חברתית, הבגדים הם כמנעול שיש להסיר כדי לחשוף את הרובד המודחק, המיני שלנו).

 

''המלכה, הבאתי חגורת צניעות וטבעת''...        ''מה אתה אומר! תראה לי''.

 

הביא מין טבעת מנירוסטה עם יציאה אחורית המסתיימת בכדור בקוטר אחד וחצי ס"מ והוא מסביר לי שיש להכניס את שתי הבייצים אחת אחרי השניה לתוכו ולבסוף להעביר שם את הזין! אה כן, ואת הכדור לחור מאחור. מלחיץ ביותר, אני מצווה עליו להתעסק בכל זה בכוחות עצמו, בשלב העברת הזין הוא מבקש ממני להשאיר אותו לבד כי אי אפשר להעביר את הזין בטבעת כשהוא עומד, ולידי... זה תמיד עומד.  טוב, יצאתי.

 

09.20 תולה כביסה

 

''מה יש לנו כאן''?      (אדם נורמטיבי שדחף את כל מערכת הרבייה החיצונית שלו לטבעת נירוסטה ועכשיו הכל טפוח וסגול!)

 

''כל הכבוד לך, באמת ראוי לשבח, עכשיו טאטא את הבית ותשטוף אותו היטב, אני אלמד בינתים".

 

09.30 מסכמת פרק וכותבת עבודה להגשה.

 

''סיימתי גבירתי''. ''מעולה, הגיע הזמן שתרחץ אותי, היום תגלח אותי ותעשה לי לייזר במכשיר''.

 

10.00 מתקלחת ועושה לייזר.

אני מאד אוהבת את הפינוק הזה של משרת צמוד, מפשיט ומסבן אותי והפעם גם מגלח את כל המקומות הצנועים ובסבלנות רבה מעביר את הלייזר.

עברתי למיטה עם הספר, כורעת על 4 ולומדת כאשר הוא מאחור עם הלייזר, עובר ביסודיות סביב פי הטבעת החמוד שלי. אחר כך הסתובבתי, הספר מולי והוא שם למטה מנסה בכל כוחו להפריע לי בריכוז... הצליח גם, פעמיים, חטף סטירה על הטרדה המינית המוצלחת הזאת.

שמתי לב שיש לו פרצוף של אחד שמשהו לגמרי מלחיץ אותו, טוב זה מובן, כבר יותר משעה הוא סגול ונפוח למטה, מחוץ לכדור נירוסטה שתקוע לו והכל מוחזק בחגורת צניעות.

שחררתי אותו, מרוב שעמד לו בתוך חגורת הצניעות נהיו סימני טבעות לאורך הזין כמו קרמבו מעוצב, אז ליקקתי, יאמי חחחח.

 

11.30 מכינה לי ארוחת בוקר בסיגנון פליאו.

דפיקה על הדלת וחייל רענן נכנס, עובד רס"ר ושליח פיצה, ביקש ממני את הכבוד להתוודע לכפות רגלי.

אני על הרקליינר אוכלת ומפטפטת איתו בעודו שרוע למרגלותי נאחז בכפות רגלי כמו בקרנות המזבח.

כאן כבר משהו קרה אך לא הבחנתי בכך ממרום כיסאי, אספר לכם על כך בהמשך, סיימתי לאכול וביקשתי ממנו להמשיך בהעברת הלייזר בעודי לומדת במיטה ומסכמת את סוף הפרק, פתאום הוא מוציא את הבוהן מפיו ומבקש מגבון. מסתבר שבלי לגעת בעצמו הוא גמר מהתרגשות וסיפר לי שכבר בסלון הוא גמר בתחתונים פעם ראשונה, בלי לגעת. מדהים, וגם כל עניינו זה נטו כפות רגלי. 

כמו שאמר מי שאמר, לפעמים קורה שיבוש והמטרה של הגבר עוברת לכפות הרגליים.

 

12.40 מסיע אותי לקניות ולבנק ואני מספיקה בזמן לקחת את הילדה מהגן.

 

13.20 בבית, ילדים חמודים חוזרים ואני... עם חיוך על הפנים.

לפני 4 שנים. שלישי, 11 באוגוסט 2015, בשעה 23:48

החיים לפעמים מצליחים להצחיק אותי

הם עושים זאת בחן

כמו אומרים לי ''ילדה, תני צ'אפ'' אז אני נותנת

אני יודעת כבר שהכל לטובה, לטובתי

 

על מה אני מדברת?

מי שעוקב אחרי, יודע שיש לי קטע

אוהבת שמפנקים אותי, מסיעים ומחזירים

עסוקים בי, ככה זה בצד האגוצנטרי של שולטת

 

ובינתיים, פרוייקט קיץ חדש החל

רק שהפעם הפגישות בתל אביב, שעה מביתי

אז ביום הראשון הסיע אותי לשם איש חביב אחד, קיבל ממני את התואר ''אחרון המלקקים''

התחנן שאשתמש בו לצרכי אך לא עלה בדעתי מה לעשות בו, החלטתי כי בינתיים יסיע אותי לפגישה הראשונה

כך זה יבטיח להתחיל דבר חדש ברגל ימין... בפה של מלקק נאמן!

 

הסערה עוד התחוללה בליבי עקב הניצוד שצדני וערער את הקרקע שתחת רגלי(מי שעוקב אחרי הבלוג יבין)

כך שהודעתי מראש כי אני לא וורבלית היום ועליו לשעשע אותי בדרכים.

 

טוב, הגעתי, פגישה מעניינת ומבטיחה

בסופה אני מתעניינת אם מישהו נוסע לכיוון השפלה

 כולם תל אביבים

נותרה רק אופציה חביבה אחת

 

אנחנו נוסעים, מדברים, צוחקים

אני מתפלצת, מה יהיה? שוב?

מנהל הקבוצה?!!

רק שהפעם הוא ממין נקבה

חביבה ביותר, דיי דומה לי

והרי אני אוהבת את עצמי...

 

מחשבה אחת טרדה אותי כל הדרך


*לאן כדי לי להוביל את זה בכלל?

*ישר למיטה? זה יכול להיות נפילה רצינית! לא תמיד יש התאמה והקשר עדין בהתהוות.

חחחחח, זוכרים את השאלות מסיפור הגמר בהמשכים?

 

לא, זה לא ילך לשם

לא שאני גזענית בעניין של ירידות

לא מפריע לי שירדו לי

ללא הבדל דת גזע או מין

 

רק שזה כבר באמת לא הגיוני

לפני 4 שנים. שישי, 17 ביולי 2015, בשעה 14:36

רוצה רק להגיד לכם שמדוזה הצליפה בי. 

לפני 4 שנים. שלישי, 30 ביוני 2015, בשעה 21:27

 

האופציה האוטופית היא למצוא את הדרך להפגש באופן קבוע

 

אך עכשיו שהפרויקט נגמר

 

מתחת לרדר של אישתו...

 

כשאני בדרום עם ווינשטפן והוא בצפון עם סטלה ארטואה 

 

ברור שזה לא אפשרי

לא באמת יישים. 

 

נהיה לי לחץ נפשי

השפעות פסיכוסומטיות ועוד בתקופת מבחנים. 

 

 

הבנתי שיש רק שתי אופציות למקרים מסוג זה: 

 

1.הכחדה

 

2. הקטנה והגחכה 

 

 

אופציה 2 זה לחלשי אופי, 

לא קיבלת את הסוכריה שלך אז תזרוק אותה לרצפה. כלומר, להקטין את הדמות ומה שאהבת בה ובמקביל להגדיל את החולשות האנושיות

 

והדרך ל''מה אני צריכה אותו בכלל'' 

מיד סלולה בין שני חלקי לב שבור. 

 

 

זה לא בשבילי, לדעתי זה יקטין גם אותי. 

 

 

אופציה 1 נבחרה בלית ברירה

 

לחצתי על כפתור ההכחדה

 

להוריד את העומס על הלב. 

 

אותו ערב כבר הרגשתי יותר טוב, גופנית. 

 

 

נפגשנו כדי להפרד, 

 

להפרד כמו ידידים! 

 

אך זה מטופש להפרד כשידידים 

 

ידידים טובים לא נפרדים

 

הכחדתי במינון של הלב

 

והקשר? קשר, נקשרנו, קשורים. 

 

אמרתי כבר שקשרים זה טוב. 

 

זה בלוג באתר בדסמ,

 

אפשר שלא נקשרים כאן? 

 

 

לפני 4 שנים. שני, 22 ביוני 2015, בשעה 21:48

אני כבר יומיים מנסה את זה

חזרות סיזיפיות במשקולות וטורבו חזק בספינינג

ממש לא עוזר, המחשבות טורדות

לא נעים בכלל

מה שכן, עלו בדעתי שתי אופציות לתיקון כללי

מחוץ לאופציה השלישית שהיא אוטופית ולא מעשית

אבל נראה מה יבוא מחר

מחר יום חדש

יום חדש דנדש

לפני 4 שנים. ראשון, 21 ביוני 2015, בשעה 23:08

 

לאור המאורעות שעברו עלי בתקופה האחרונה

זעזועי הנפש, עליה וירידה.

אני מבשרת לכם על יציאתי לפגרה. 

 

זמן מעולה לחשוב מה השגתי, מה הועלתי ומה אני רוצה מעצמי.

 

בהזדמנות חגיגית זאת עלי להודות לכל מי שטרח והגיע לטפל נאמנה בדגדגני,

לא תמיד פשוט היה להביא אותי לפורקני אך חדורי הצלחה רובכם ובאתי אל סיפוקי.

 

עלי לספר לכם כי בהריון האחרון, נוצר מצב הורמונלי שגרם לי לחשק אדיר, הייתי אומרת שכמעט ברמה של מסוכנת לציבור (האופציה שאאנוס עובר אורח עלתה בדעתי).

אם זאת, אחרי שנים של תפקוד מיני תקין, אבדה לי היכולת להגיע לסיפוקי, דיי נלחצתי, זה בכלל לא היה נעים להיום סופר חרמנית לריק.

 

בשיטוט באינטרנט גיליתי שיש תופעה כזאת לנשים והתרופה היחידה שנמצאה לה מסתכמת ב

''Use it or lose it''

 

אז כן, השתמשתי בכם, ביודעין או שלא ביודעין, השתמשתי בכם  למרפא

 

שוב, מודה לטיפול המסור, אפשר כבר לומר שאני גומרת ממש יפה.

 

בסופו של יום חיפשתי כאן מאהב נשלט במובן שפנוי לי ומי שלא התאים לכך אך בכל זאת היה חביב, שיבצתי לתפקידים שונים בממלכתי.

 

מאד פרקטי, רק הסתבר שלא מעשי, התבלבלתם?

 

כמעט כמעט והשגתי את זה אך זה חמק ממני

מסתבר שעלי להפריד, עכשיו שהדגדגן תקין אוכל להתפנות לתיקון אבר חמקמק חשוב אחר הנקרא בשפת הציבור, הלב

 

לסיכום זכיתי:

 

במעריץ מס 1 שלי, תמיד ישאר חבר נאמן, זה ברור

 

 

 וכן ''המאהב'' שלי, קוראת לו כך כי הוא אהוב עלי, גם זה כבר בגדר קשר חברי. 

 

 

עכשיו הגיע הזמן לצאת למסע אחר

 

היו שלום

m16

כמו צמח בר

לפני 4 שנים. שישי, 19 ביוני 2015, בשעה 15:55

צדתי אותו ובמידה מדוייקת יותר, צדתי את עצמי. 

 

זה הוטח בי בחוזקה,

הלב שלי ניצוד במערכה. 

 

מסתבר שיש לי לב עסיסי,

חלק משאר האברים הפיזיולוגיים מעוררי התאווה שלי. 

 

 

למה בכלל יצאתי לצוד אותו?

כי הוא נראה לי מאד! 

 

אך למה לא חשבתי על התוצאות האפשריות?

 

לשנינו יש משפחות החשובות לנו. 

 

פוליאמוריה אולי מתאפשרת אצלי אך לא באה בחשבון אצל אישתו. 

 

אין מה לפרט כאן בבלוג את המשך הקשר שנוצר, זה לא באמת מתאים לאתר בו קוראים גברים האוחזים את הזין שלהם ביד. 

 

 

מה שכן זה נוגע לעולם ריגשי וקשר רוחני, מסוג הקשרים הנדירים שלא האמנתי כי ניתן לחוות אותם בגילי. 

 

נותן לך פרספקטיבה על החיים. 

 

למה זה לא במיינסטרים שלבעל יהיה חברה לשיחות נפש ושעשועים? 

 

וכן נראה לי שחיוני לכל רעיה טובה, בסביבות גיל 45, אחרי שסיימה להביא ילדים לבעלה, (כן, אין לנו עניין להביא ממזרים), שתמצא לה את החבר שיתמוך בה נפשית ויעשה אותה מינית! 

 

 

יכל להיות עולם חדש מופלא

 

פחות לחצים נפשיים ואנשים המסתובבים עם דיכאון וחוסר עניין לחיים. 

 

 

מסגרת משפחתית היא דבר נפלא וחיוני אך לא נותן מענה ליצר החברותיות, זה מגביל אנשים להיות בודדים בסביבת האוהבים אותם, זה טוב לזמן שרוצים להביא ילדים אך לא דבר טוב לעד. 

 

 

אז מה יהיה איתנו, לא ברור ורק שלא נפגע ביקרים לנו.

 

לפני 4 שנים. חמישי, 4 ביוני 2015, בשעה 21:30

משוחחים בסמס במהלך השבוע ויום המפגש מגיע.

 

בסופו הוא אומר לי שנראה שהיקום מספר שעוד לא הגיע הזמן... מנורת אזהרה באוטו נדלקה כל הדרך והוא צריך לטפל בזה.

 

האמת שגם לי היקום שלח אותות היום, בדיוק עשיתי המתת חסד לאחת השיניים החביבות עלי, מה שנקרא טיפול שורש.בקיצור, אני עם הלסת כואבת ואנטיביוטיקה שמשבשת לי מערכות.

 

החלטנו לחזור שוב לפאב וליהנות משתיה ביחד.

 

ווינשטפן לי, סטלה ארטואה לו, מתובל בנשיקות, חיבוקים וצמרמורות בכל הגוף.

 

כייף לנו ושלא תחשבו שרק מתמזמזים, אנחנו גם מדברים וצוחקים לסירוגין.

 

הזמן טס ואני כבר צריכה להשתין, ''בו איתי!''

 

שיתרגל לאינטימיות הזאת.... יצאנו.

 

סמסים

 

אני: ''שאני ישנתי טוב עכשיו'' (צהריים)

 

הוא: ''אני בדיוק ההיפך.  לא ישנתי טוב בלילה''

 

אני: ''גם אני לא ישנתי טוב הלילה לכן השלמתי עכשיו

מה טרד אותך''?

 

הוא: ''לא יודע. אבל כשהייתי נים ולא נים חשבתי עלייך''

 

אני: ''חמוד, זו בעיה, גם אני חשבתי עליך, זה לא עסק ככה. מה חשבת? ספר''

 

הוא: ''את מקסימה. יש בך שלווה ועוצמה ושמחת חיים ששום דבר לא יכול לערער.

אני מתנחם רק מלחשוב עלייך''

 

אני: ''מממ.... אז אני הגלולה שאתה רוצה לבלוע?''

 

הוא: ''עדיין לא ברור לי אם את תרופה או סם מסוכן''

 

אני: ''הרבה מאד סמים מסוכנים מהווים תרופות עוצמתיות במינון הנכון, הכל תלוי באופן השימוש וכן ההפך בתרופות''.

 

הוא: ''זה גם תלוי בסוג הבעיה שבה רוצים לטפל''

 

אני: ''יש חומרים עם ספקטרום פעילות רחב והשפעות פיזיולוגיות חיוביות על כל מערכות הגוף''

 

הוא: ''בהחלט. אני חושב שאין בך גרם של חומר מזיק''.

 

אני: ''חחחח יודע ש-ל. ס. ד. במינון נמוך מעולה לזיכרון!

יש לנו מכר כימאי שהיה מכין לו מינון כזה בתקופת המבחנים''

 

הוא: ''מה המינון המומלץ במקרה שלך?''

 

אני: ''בעלי אומר שאני לא צריכה תוספת, אני מייצרת את זה טבעי.

הראיה שלי ביום יום היא לפרטי פרטים כמו תחת טריפ''

 

הוא: ''התכוונתי מה המינון שיש לקחת בהנחה שאת התרופה''

 

אני: ''בוא נלך על ניסוי ותהייה/טעייה,

אתה שוב מתחמק מלספר לי מה אתה חושב עלי בלילות! ספר''

 

הוא: ''הפנטזיה הבסיסית היא איחוד מלא בעירום מלא''

 

(וונילי אך בשלב הזה אני ממש אסתפק בכך)....

 

אני: ''זה קשה ככה להרדם, מבינה אותך''.

 

הוא: ''זה גם נחמד במצב של בין חלום לערות''.

 

 

למחרת

 

 

הוא: ''הבוקר התעוררתי במצב רוח די דכאוני ואני עייף מאד''

 

אני: ''שאתקשר?''

 

אחרי השיחה שלחתי הודעה

 

''שמחתי שעודדתי אותך, כבר הסכמנו שאני מרפאה במינון הנכון  אבל באמת שאין לי מושג אם תהיה לך תופעה של הסתגלות וצורך בהגברת המינון או לא''

 

הוא: ''אני צופה התערבות כירורגית''

 

אני: ''אוחח... לפעמים אין ברירה וזה הפתרון המומלץ''

 

*לא יודעת מה קורא איתו ועם היקום אך אני כבר חמה אש! חושבת שאזמין את אחד העבדים הטובים להרגיע אותי. 

*בכלל זה שנפגשים רק פעם בשבוע... מעצבן. כדאי להמשיך עם זה בכלל? 

 

על שאלות אלו ואחרות נענה באפיזודה הבאה של עלילות  m16 בגלקסיה. 

 

היו עימי!

לפני 4 שנים. חמישי, 28 במאי 2015, בשעה 22:54

עבר שבוע, התבטל המפגש, יום הזכרון והעצמאות.

 שבוע אחרי זה ''מה שלומך?'' 

 

בדרך לרכב אמר שמצטער שלא מצא זמן עם כל החגים המשפחתיים. 

 

היתה שיחה מרתקת ושוב נמצא ביננו זהות דעים כמו תאומים ומלהט דיבורים פספס את הפניה, הדרך התארכה לה ב 10 דקות, ''אתה רואה, אנחנו צריכים דרך ארוכה יותר'' צחק. 

 

כמעט שבוע עבר ועדין לא שלח את המסרון המיוחל. 

עלו פתאום תהיות בליבי, הרי יש חוק חדש ''יחסי מרות'' אולי חשב על זה ונכנס ללופ? גם לי נראה פתאום לא מתאים.

 

יומיים לפני פגישת העבודה שלחתי אני הודעה: ''צהריים טובים''

 

''צהריים נהדרים'' כתב, 

''אני עדיין מתקשה למצוא זמן מתאים'' . 

 

כתבתי אני: 

''חשבתי על זה ונראה לי טעות להפגש מעבר לזמן העבודה'' המשכתי: 

''זה נפלא שיש לנו זהות דעים בעניינים חשובים ובסיסיים בחיים ויהיה מעניין ללמוד ולהכיר את ההבדלים ביננו, אך אל תשכח שנכנס חוק חדש ''יחסי מרות! 

 

ואני בכלל שונאת מרות...

 

אז אם לא ימאס לנו השיחות של רבע שעה פעם בשבוע

 

נפגש בקיץ לבירה? חחח''

 

 

עברו כמה שעות והוא לא מגיב! 

 

 

שלחתי הודעה: ''שאתה שתקן לפעמים''. 

 

 

למחרת שלח בלילה הודעה: 

''תהיה לנו שיחה מעניינת מאד מחר''.

 

לא עניתי, הרס לי את שנת הלילה במחשבות. 

 

 

סוף יום, חיוכיי מבוכה, ''אז מה?'' הוא שואל. 

 

אמרתי לו ''שמע, לטלפון שלחתי לך הודעות אימפולסיביות, אבל לא ישנתי מספיק בלילה שעבר וכרגע זה פגע לי בוורבליות, דבר אתה''. 

 

דיבר קצת מסביב ונגע לרגע בעיקר ''רומנים זה בדרך כלל בעייתי ומסובך''. 

 

פתחתי אליו זוג עיניים גדולות ''רומנים זה בעייתי? לא חושבת, אם מאפשרים לזה להיות במינון הנכון ולא מצפים ליותר ממה שזה, רק טוב ותוספת לאיכות החיים''. (המאהבת האופטימלית) 

 

''תשמעי, באמת שלא היה לי זמן כל השבוע להפגש אבל עכשיו, יכולה שנשב לדבר''? 

 

''כן, זמן מצויין, בירה''? 

 

''מעולה''

 

נסענו לפאב אירי, מצאנו פינה שקטה ומוסתרת בחצר האחורית. 

 

אני הזמנתי ווינשטפן הוא סטלה ארטואה, לחיים, אנחנו מאד קרובים זה לזה, מטעין מינית. 

 

''אז תסתכל לי בעיינים, מה אתה רואה? חושב? מרגיש?''. 

 

''אני לא טוב בלראות בעיניים, ברור לי שאת הרבה יותר ממה שאפשר לזהות חיצונית ואז שדברת על ''טעויות'' הבנתי מיד שאת שובבה גדולה, אז איך זה מסתדר עם בעלך?''

 

''יש לי הסכם איתו, אני עושה מה שבא לי בידיעתו והוא כרוך אחרי, איך נראה לך?''

 

''מעולה, אידאלי, אצלי זה לא כך, לא שאשתי לא יודעת עם מי היא התחתנה אבל לא מדברים על זה'' 

 

''אז ספר לי כמה שובב אתה''? 

 

והוא סיפר, פוי, לא דופק חשבון כלומר דופק בלי חשבון. 

 

''ואת''? 

 

''אני? אף פעם לא בגדתי, לא מסוגלת, אבל לפני שנה וחצי בקשתי מבעלי שיסכים לי מאהב ואחרי שדנו בזה הוא הסכים, בסך הכל הוא אוהב אותי ולא רכושני''. 

לא סיפרתי לו ששחרור המעצורים המיניים שלי הפך אותי למלכת סאדו, לא כל אחד יכול להכיל את זה... 

הבירות בשליש התחתון של הכוס, הדיבורים אישיים ומחרמנים ואופס, הוא מנשק אותי, העיז סוף כל סוף. 

 

מזל שישבנו בפינה כי זאת היתה נשיקה שלפחות רבע שעה, בתוספת גיוונים ככל שהתאפשר במקום, אחת הנשיקות הארוכות בחיי. 

 

הבירה נגמרה, אמרתי לו שאני צריכה להשתין, ''בוא איתי''!, (מה אכפת לי, במילא זה חייב להיות בדרך שלי או שלא! אז שיפנים את זה כבר עכשיו). 

 

''אני מתבייש ללכת איתך''

 

''באמת? בו!'' הלכנו, דווקא שירותים סבירים לפאב, נכנס איתי, התנשקנו, גיפף אותי, גיפפתי אותו, ''אני באמת צריכה להשתין''. 

 

''תוריד לי את התחתונים'' הוריד, התיישבתי, חייכתי, ''תעשה פסס'', אחר שאלתי אותו אם הוא ניגב לאישה בעבר? דווקא אמר כן, לא חקרתי אותו על זה, מעניין אם דגתי נשלט אמיתי? 

 

ניגב והמשיך ללטף, ירד וליקק, אוחח, אחר קפץ והתיישב על רגלי, עם המכנסים ונישק אותי, שזה היה נעים. קמנו, גיפופים אחרונים והרים לי את התחתונים, הסתדרנו ויצאנו, שילם ובדרך שאלתי ''אז  זה תופס ''יחסי מרות'' אם אני בכלל לא סובלת מרות?''

 

צחקנו. 

 

 

*אז לאן הקשר יתפתח? 

 

*האם הוא בכלל טוב במיטה? 

 

*מרגישה שעצם זה שלכדתי אותו זה מספק, לא באמת צריכה לאכול אותו, מה יהיה? 

 

 

על שאלות אלו ואחרות נענה באפיזודה הבאה של עלילות  m16 בגלקסיה. 

 

היו עימי!

לפני 4 שנים. שני, 25 במאי 2015, בשעה 22:47

לנסוע לברלין למועדון בדסמ ולהצליף חזק בנכדים של נאצים.