רוצה לספר לכם על הפעם האחרונה ששחיתי בים
הסתו החל והים נרגש יותר. היה לי מבחן גדול שהתכוננתי אליו עד כאב גב אז קבעתי עם דוקטור מהאתר, חנון מחשבים, שיאסוף אותי מהמבחן לים, הלילה כבר ירד ובקשתי שיאיר בפנס אחרי 30ד שחיה שאדע לחזור וכך היה, חושך קטיפתי מסביב ואני ששחיתי בעומק, מגלה אחרי מס דקות שאני שוחה במקום, הזרם מושך אותי אחורה, לא מתקדמת לחוף. לא נלחצתי, ידעתי שיש לי כוח לשחות גם עוד שעה ותמיד אפשר לצוף ולנוח אך זה לגמרי לא היה מצב נעים, נראה שזה כוחות שווים אך כמובן שלים יש יתרון של זמן עלי. כבר החילותי להתפלל לבורא שבכל זאת יתן לי ארכה, נדרתי אף צום למחרת ונזכרתי שהאסטרטגיה במקרים כאלו היא לשחות באלכסון, זה עזר ואחרי שעה ורבע גל גדול נשבר על גבי והטביע אותי לקרקעית, קמתי בעוז ובריצה נפלטתי לחוף בקולות שאגה לזרועותם של שלושה דייגים חביבים.
האדרנלין שימח אותי והחילותי להריץ בדיחות על המצב, (האם כששחיתי בים הברחתי את הדגים לחכות או ההפך לתוך הים).
אך המלווה שלי היה במצב נפשי אחר לגמרי, כבר הזעיק את המשטרה ומשמר החופים, היה ממש מסכן, חשב שטבעתי.
ביטלתי את הקריאה, לפעמים טוב שהם לא זריזים להגיש עזרה.
למחרת הייתי בצום וזהו, מרגישה טוב, אאלץ למצוא לי ספורט אחר לחורף.
זוכרים את העבד של יום חמישי? מצאתי עוד שימוש יעיל בו, אני מורידה אותו על 4 עם כריות לברכיים ושוחה על גבו, זה הרבה יותר עוצמתי משחיה במים ומספיק רבע שעה וכל השרירים כואבים.
