שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

מבבלגת לעצמי את השכל

על הזין שלי אם אתם קוראים או לא.
לפני 15 שנים. 29 באוגוסט 2009 בשעה 23:03

אני כבר לא מתגרה מהמילים של עצמי.
קוראים לזה חוסר השראה?
כרגע אני בהשרייה... חום יולי אוגוסט העביר אותי חויות שלא חוויתי מימיי.
הייתי רוצה לגולל את עצמי דרך כפתורים של מקלדת,מעבירה את התקופה האחרונה בראש ותוהה על איך אני מנציחה אותה בתוך שק של תובנות כתובות באתר של סוטים.סוטים מהדרך.
אין ספק שסטיתי מהדרך . תקופה של 30 יום שלא הותירה חתיכה של שקט,רכבת הרים של רגשות והרפתקאות שנחרטו לי בתור סיפור שאוכל לספר כשאשב על כורסת הנקה בערוב ימיי השלווים.
יחד עם זאת כל שנחוץ להנצחה זה אותו רווח של שתיקה בין מילה למילה,אותו חלל שמפריד את הצלילים ויוצר את משמעות הדיבור..
אולי ביום מן הימים אכניס עולם לתוך פוסט.
כרגע...
הזלתי דחף ללא תכלית.

רות.
סוף.

לפני 15 שנים. 20 באוגוסט 2009 בשעה 23:32

דבש

...

לפני 15 שנים. 25 ביולי 2009 בשעה 22:34

מתגעגעת.

לפני 15 שנים. 16 ביולי 2009 בשעה 21:54

יושבת מול המחשב.
משהו בתוכי לא שקט. יש ערפל לא ברור שלא מותיר לי שדה ראייה מלא בכדי לדעת מה קורה עמוק שם בפנים.
הרבה זמן שלא כתבתי תכנים של תשליך.של חיפוש הבהיר.
התקופה האחרונה מורגשת כאילו חמק מתוכי הפרפר העדין ששמר את העצב באיזון.
יש משהו שעובר עליי .
הוא לא בועט,הוא לא מבליט את עצמו בדמעות,הוא יוצא חרישית רק בלילה,מכרסם לאיטו את השקט שיש בי ומשאיר את המח שלי בפליי.
כבר שבוע שאני על שעתיים שינה בלילה,מי שלא חווה את זה לא באמת יכול להבין את הכאב של הגוף,את ההתהלכות האיטית בתוך אגמים של עייפות
המח מתייבש,כל תנועה מתאמצת לחבר את עצמה לאחרת,חוסר תיאבון,חוסר חיות.
כבר שבוע שאני מפחדת לכבות את המחשב ולהתחיל בסשן מתסכל של נסיונות הירדמות
ניסיתי את כל השיטות,הגוף שלי לא קונה אותן.


התחושה היא שמשהו נשכח ממני ללא קשר לכל זכרון שהוא.
אולי זה הריק?

כשהשמחה מתרחקת נוצר ריחוק של הלב
תחילה זה עצוב. כי אין שמחה
אח"כ הזמן יוצר הסתגלות למצב
הלב מתנגד ומביע את עצמו בעיניים רטובות
כשזה לא עוזר,הלב מתלבש בתכסית,הוא מתחיל לפעום יותר בשביל הדם,את כל השאר הוא שם בצד,אין לו כח לפמפם.
עניין של סדרי עדיפויות,או הישרדות.
התכסית הופכת לקליפה והריחוק מתקרב אל מרחק רחוק יותר
ואז נולדת סטטיות .רק לכאורה
ואז מגיע הלילה...
שמראה בחשכתו שהוא סה"כ העדר של אור.
ושם
ממש בנקודה הזו
מגיעים נדודי שינה
הלב לוחש בשאירת כוחותיו וקורא לפעולה.

נראה לי שהבנתי למה אני לא נרדמת








לפני 15 שנים. 15 ביולי 2009 בשעה 20:46

קצת אפור היום

לפני 15 שנים. 14 ביולי 2009 בשעה 8:46

מה יקרה אם תשני?
שאלה פשוטה

התשובה פחות.

צריכה לישון על זה

לפני 15 שנים. 13 ביולי 2009 בשעה 22:16

ישנן ידיעות שנמצאות שם כמו לקרוא מילות שיר בלי לשמוע אותו.
ידיעה היא חוליה אחת בודדה מתוך עמוד שדרה של נוזל חי
ידיעה יוצרת תכנון,תכנון יוצר תכנית שיכולה לעצור את החיים בצד.
אני מוכנה לא לדעת
מוכנה לא לדעת יותר מתמיד
מוכנה לאבד את הדעת
ולדעת עד כמה אני לא יודעת.

לפני 15 שנים. 4 ביולי 2009 בשעה 10:51

בי

דו

רה

מי?

לפני 15 שנים. 3 ביולי 2009 בשעה 21:03

בא לי.

לפני 15 שנים. 28 ביוני 2009 בשעה 23:09

הלילה אצבע את שמי החלום בשקיפות טהורה

גם בלכתך יש לי אותי לדעת את הניצוץ

מילה לא תמיד צריכה ברית
וברית לא תמיד צריכה מילה

רוח נכון מתחדש וקם לתחייה