לפני 14 שנים. 21 בינואר 2010 בשעה 13:53
זה השפריץ
הלכה למעשה
פשוט
וקל
לכי תסבירי
מבבלגת לעצמי את השכל
על הזין שלי אם אתם קוראים או לא.לפני 14 שנים. 9 בינואר 2010 בשעה 12:36
בוא אליי פרפר נחמד
לפני 14 שנים. 6 בינואר 2010 בשעה 0:43
כשהתרחקתי מהכל -התקרבתי לעצמי
כשהתקרבתי חזרה-התרחקתי מעצמי
לא שזה אקסיומה,סתם חרטוט מחשבתי בשתיים וחצי לפנות בוקר,כשהשינה משחקת אותה קשה להשגה,ואני לא נכנעת מחיזוריי.
עטופה בעור ונקבוביות ונושמת את עצמי לדעת.
רק לגעת
בלי לדעת
לכרוך מחוך סביב הלב כדי שיגיר מיץ עסיסי אל תוך כפות ידיי
רק לחוש
בלי להיות
להתל בראייה דרך עיניים עצומות ולפקוח את עיניי דרך האצבעות
רק להרגיש
מבלי להתיש
לנתק את המח מכבלי מחשבתו ולהאזין לגבולותיי דרך גוף לא שלי
א'-פיים ו-10
אני מוכנה
לפני 14 שנים. 6 בינואר 2010 בשעה 0:21
כשאמצא אותי אמצא אותך
כשאמצא אותך אמצא אותי
ואם לא אמצא אותי אולי אתה תמצא אותי ואז אתה תמצא אותך מוצא אותי מוצאת אותך
ואם נהיה אבידה נדע שלא אבוד
כי הכל קיים ורק צריך ללכת לאיבוד
כי יש מוצ?א כשאין מוצ?א
ואני כרגע מודל לכתיבה
ממלמלת עונג מילים במקום למולל פיטמה שכמעט מתבדרת
הגיע הזמן
ועכשיו כבר מותר
לפתוח חלון ואולי גם רגליים
למחפש שיריח ריח דשא טרי
רענן וירוק
במחיר מציאה.
לפני 14 שנים. 1 בינואר 2010 בשעה 19:17
התחלה
לפני 14 שנים. 31 בדצמבר 2009 בשעה 23:33
שנת 2010 נכנסה מהדלת האחורית של מגירות ליבי
סגרתי שנה לא פשוטה,מורכבת,מלאה ברגרסיות שרק מביאות אותי בצעדי ענק לגודל הטבעי שלי.
מביטה 10 שנים לאחור,מבאג 2000 שנכנס בשירותי הצבאי לאותו חדר שבו שירתתי שנה פלוס עד שנת 2010...
כמה עברתי.
איזה כיף לדעת שעברתי
שבגרתי,שילדתי את עצמי כ"כ הרבה פעמים,כמה התקלויות עם דמויות מוחבאות בתוכי,כמה החצנה,כמה הפנמה,כמה תגליות,סודות שהתנפצו,חיוכים שחיכו לפרוץ,חברים שבחרתי בקפידה ,אנשים שהרפתי מהם בקפידה ומפגשים לאין שיעור שהרחיבו את הנפש הקטנה גדולה שלי.שבי.
שנת 2009 הייתה הקשה ביותר בעשור המדהים הזה... ריסוק של כל החיים שבניתי בעשור שלם,ריסוק לא ממקום של הרס,אלא ממקום של התחלה מחדש,של חשבון נפש,התבוננות,התכנסות פנימה,שנת חורף דובית הייתי קוראת לזה.
עבדתי בפרך ע"מ לנתץ את הפחדים,נהנתי מהדרך אוחחח כמה שנהנתי...
שנת 2009 הניחה אותי לצד כאב ושעמום שבודק עד כמה אני מוכנה לעשור חדש.זו הייתה שנה של הקשבה מהצד דרך חוסר הקשבה - אולי חוסר חיבור ללב. לעיתים חייב לסטות מהדרך,גם אם זה לא במודע,ע"מ לחזור אליה עם חיבור חזק לרצון שאני רוצה בדרכי שלי. ריסטרט דורש כיבוי ע"מ להדליק מחדש.
אני מוכנה
מוכנה בכל כוחי לשנת 2010
לשנה שתפתח עוד עשור עשיר בתגליות,אהבות,רבדים עמוקים יותר,קלילות מרחפת יותר
מוכנה להכניס אל חיי את המראה החזקה ביותר שלי שתעצים אותי ותהיה לי למשענת ץ
מוכנה.
מבקשת.
בזרועות פתוחות
מוכנה לכל הנפלאות וההרפתקאות שצפונות בסיפור חיי.
הכל כבר קיים רק צריך לגלות
מתחת לכל אבן מסתתרים חיים...
מוכנה להתחיל במסע חדש
תמיד אהבתי התחלות
הסוף שייך לאינסוף
שנה ברוכה לכולנו
לפני 14 שנים. 31 בדצמבר 2009 בשעה 19:58
לי בבטן...
לכתוב.
לפני 14 שנים. 22 בדצמבר 2009 בשעה 23:04
היא יושבת כמו מאמא בראש שולחן ארוך ורחב
הקירות קרים,מקושטים בפרצופים בעלי זקן וכובעים שחורים. אין חרדה,הם חרדים.
ביום זה בית כנסת,בערב זה בית התכנסות.
פרצופה הוא פרץ של ניקיון זך הנשפך בפנימיותה המתוקנת.
מאמא גדולה,עם כיסוי ראש ,עיניים מאירות וצניעות שכמעט יוצרת תחושת הערצה.
כל שלישי ,פעמיים כי טוב יש התכנסות למען דיוק,למען הכרת הטוב,למען תיקון העצמי.
"שיעורי הבית שלכן זה למצוא רגעים בחיים שאתן חשות התקרבות"
"התקרבות?התקרבות למי? אל עצמי?אל סביבתי?מה ז"א התקרבות??"
-"כשתרגישו אתן תדעו.כל רצון להסבר זה מהשכל.תנו ללב שלכן להבין.כשזה יקרה אתן תדעו"
היום זה קרה
זה קרה עוד המון,היום זה ראוי לכתיבה.
בזכות מלאכית בחיי,בתקופה הכי שפופה בחיי אולי,הכי מנקודת מבט יחסית כמובן,כי הכל יחסי,והיום אני היום,הרגשתי התקרבות עצומה. אליה,אליי,אל התקווה והאמונה.
כמעט ושכחתי,כמעט ונדמתי
היא לא נותנת לי ליפול,היא שם מחזקת,תומכת לוקחת מברג ומסובבת את הבורג הרופף שלא יפול
"שרההההההההההה,שמעת מה היא אמרה???? אל תפעלי מתוך מקום של עומס"
אני מחייכת אליה,היא תמיד תניח את היד,היא תמיד תחבק גם אם היא לא לידי
כשהיא מרגישה שהחיוך שלי נובע רק מתוך מקום של טוב תעזבי אותי...בקלילות הטהורה שלה היא שואלת "הבנת??????? אז קדימה...."
היא כבר מזמן זורמת לי בדם
היום היא גם הביאה דלי מים,לעזור לזרימה להתקדם,היא שם כדי ללמד אותי לקבל,ללמד אותי להתרומם,ללמד אותי שיש לי גב משלי וכשהוא קצת כואב יש גם יד שיכולה להרפות את הכאב.
בהכרת הטוב אנחנו מתבוננות
וכרגע עם עצמי היא מאפשרת לי ומזמינה לי לחיים תחושות של הכרת תודה
מעולם ראיתי בך חוזק
מעולם ראיתי בך רכות
מעולם ראיתי בנוכחות שלך זכות גדולה,לא רק עבורי,עבור המשפחה שלי,ועבור האחיינים המדהימים שהבאת לי לחיים.
את אהבה גדולה מיכל.
מיכל של אהבה.
מיקי של ג'
מיקי שלי
מיקי של עצמך.
אוהבת אותך
לפני 14 שנים. 22 בדצמבר 2009 בשעה 21:22
לפני 14 שנים. 12 בדצמבר 2009 בשעה 21:45
מה את עושה למען קיומך היצירתי?
האם ביקשת סליחה מעצמך לאחרונה?
האם חיבקת?
האם שכחת מה משמח אותך?
האם נמנעת להנות מכפתורי ההנאה שבגופך?
האם את נושמת לעולם הרגש שלך?
האם ויתרת?
"עד החתונה זה יעבור"
יש מצב שאיבדת אמונה בתקווה?
יש מצב שאמונה מסוגלת להתקיים ללא תקווה?זה חוקי בכלל?
יש חוצץ שאני לא מצליחה לעבור
יש הר מחליק שאני לא מצליחה לעלות עליו
מאגרי הבטחון העצמי מתדלדלים ואפילו לבטא את עצמי זו משמיה קשה,שהרי איך אפשר לראות את הים ללא מאורות השמיים?
מהלכת בתוך אדוות בדידות פנימית,כבר קשה לי לזהות את הרצונות שלי,הם בקושי קיימים,חיה בעוני ריגשי
אוטוטו זה נגמר
הרי בחנוכה יש ניסים
המלאך שיושב על כתפי השמאלית מלטף אותי,עוד קצת,עוד מאמץ קטן הכל יפתח,הכל בידיים שלך,רק תבחרי להנהיג את ע צמך נכונה
אלוהים תן לי כח