מבבלגת לעצמי את השכל

וכותונת הפסים.


כמה כיף להיות משוגעת

כשזה מגיע זה מגיע ללא התראה.
כמה נואש להגיד שאין ברירה.
זה עולה ממעמקי האדמה,אפילו היציבות הגאה שלה לא מסוגלת להאמין שההתפרצות קרבה יותר מאי פעם
החום שבקרביים מתחיל להפעיל את הקיטור,הכל שקט מבחוץ,הכל גועש מבפנים.
מתחילה לנשב רוח מבשרת,המזג מכין את עצמו לקראת המפץ
ריח עשן מתחיל לצאת אט אט מהאזניים,הנחיריים כבר נאלצות לנשום את כבדות ההרגשה.הכל עוצר מלכת.אני עולה אל כוכב הלכת
מתחילה להבין שאני במצב
לא קרה לי הרבה זמן
שתיקה מתחילה להרעיש אותי מבפנים,היום זה הרבה יותר מודע.
השליטה מרימה ידיים,כי אין לה כח להחזיק יותר את האדום האדום הזה
לילה מתקרב רק בשביל להאיר ירח,ואני יודעת שהלבנה הולכת ללוות אותי עד הבוקר,אח"כ העיניים יהיו אדומות.כי ככה זה בזמני התפרצות.אין שינה.
אין יותר חזק מתחושת הרצינות.אין גירויים,הכל קופא מהרתיחה הפנימית.
התכלות.
הקיטור עולה עד לפסגת הראש,והלבה שורפת את אש החיים.
הלבה נשפכת,חורכת את השיער
היום זה ידוע שללבה יש זמן מוגבל.
אוטוטו מגיעים המים

אח"כ גם יהיה ירוק.

"זה היה עם בא הסתיו"

אני אחת.אני מיליארדים בתוכי,אני השלם העולה על סך חלקיו
אני מים,אני חומצות אמינו,אני מעיים,ציפורן,כליות,שיער.
אני ליבת המחשבות,אני כלי שמפעיל ומופעל מתהליכים.
אני כימיה נטו עם עוד 21 גרם של נשמה.
אני גרגיר,אני אינסופית
אני קול,אני חיוך,אני מושא חיי.
אני העולם
העולם הוא אני
אני
הכל
ולא
כלום

אני יותר מדי אני היום

הגעתי לגיל שאפשר להתחיל

החלטתי להסתפר מחר
לא מחווה של קצוות שרופים,אלא ממש תספורת!!!!
אחרי שנים שראיתי מספריים רק באירועים מיוחדים-כמו גזירת ניירות...
אני הולכת להפקיד את שיערי לספר מרייר ולתת לו לבצע בי את תאוות הגזירה.
זה מרגששש
עוד צעד בתוך השינוי...

ואם אבכה מחר..
שאף אחד לא יעז לומר "שיער גדל"

פו וחזרזיר הלכו לבקר את שפן ביום
חמישי אחד.


"באנו לאחל לך יום חמישי שמח מאוד"
אמר פו.
"למה, מה צריך לקרות ביום חמישי?"
שאל שפן ואחרי שפו הסביר, שפן, שכל
חייו מלאים דברים חשובים אמר "או, ואני
חשבתי שבאמת באתם בגלל משהו".
התיישבו לקבל איזה )כיבוד( ואחרי זמן
מה הלכו להם שוב, הפעם הרוח הייתה
מאחור ולכן לא היו צריכים לצעוק.
"שפן הוא פיקח" אמר פו מהורהר
"כן" אמר חזרזיר "שפן פיקח"
"ויש לו שכל"
"כן" אמר חזרזיר "לשפן יש שכל"
הייתה שתיקה ארוכה
"אני חושב" אמר פו "שבגלל זה הוא לא
מבין אף פעם שום דבר..."

עולם השתיקה החל להזרים בתוכו את שעון החול שקיווינו שייעצר.

הפור נפל בפעם המי יודע כמה
והרגע המכריע החליט את זמנו בעצמו.
לא אני ולא את ידענו מתי הפצצה תפוצץ את הכור
והנה
בעיתוי של חשבונות נפש,הצורך להשתחרר ממועקה ואהבה מכלה הגיע.
השפתיים רוצות לדבר דיבורים נקיים
הלב רוצה את תהילת השם.
היונה שבה אל השובך והדרקון יצא אל החופש.
כמו שאת אומרת "זר לא יבין זאת".
גם את סבך המילים הזה אף אחד לא יבין,זה כמו ללכת לאיבוד ביער גשם.
אם את תקראי את הכתוב,לא תקראי קודים כמו כל השאר,את תקראי את עצמך.
ועל זה אני אוהבת אותך.
כ"כ אוהבת.
כמעט כמו שאני אוהבת אותי.

תקופה הזויה הייתה מה?
הזויה ומיוזעת
הזויה מיוזעת ומזריעה.
מזריעה תובנות ואהבה שלא ידעתי מעולם את קיומה.
אנשים במסע החיים זורעים רגשות שמעולם לא ידענו שיכולים להתחולל.
את לחן חדש עבורי
ואת תהיי שיר העשור.
ולשיר יש נצח
ואחרי הכל את שיר
וואי וואי איזה שיר
גם הספר יגיע.אני אהיה הקוראת הראשונה שלך.(זו תהיה חוצפה לבקש הקדשה אישית?)

לי לונדון כבר לא תחכה,
אותי את כבר בטח לא תשאלי "מה מה"

את צחוק ובכי
את חושך ואור
את עונג וסבל
את רגש ורגש

!

לנצח טוב לי
ואם לא היא אז..

נתראה במסיבת רווקות שלי
יא מלכה!!

אני מקנאה

וזהו בינתיים

"ואם כבר הכל הפך אחר אז אחר שיש בו יופי
מתמזג וצומח אל תוך מיליון יקומים
שיושבים ומחכים שנגדל ונחכים שהפסיק להיאחז בשורשים יבשים.."