אני עייפה, לקחת נשיפה, לקוות שתהיה האחרונה, אט אט אוזלת לה התקווה, הכמיהה, בתקשורת אנושית, שעד היום כה אכזבה, אני חסרת תחושה, אני אבודה, אני לבד אבל יותר מהכל, בודדה, אני בראש המגדל ואורו מאיר אל תוך החשיכה, ושם בתוך האפילה, אין דבר, מלבדי. כאן איתי, ישובים להם הייסורים והיגון, הם מארחים לי לחברה במשחק שח-מט אחרון, והקפאון, מתפזר לו כמחלחל דרך עצמותיי, אולי בלעדיי, היה נעים יותר לכולם. אולי כדאי שאפסיק לשאול מתי, אולי כדאי שאפסיק לתהות, ולנסות להתעלות, על עצמי, אולי היותי האויב הגדול ביותר של עצמי, זוהי המציאות אליה נידונתי. קטונתי, מלהבין מדוע אף אחד לא כמה להיות בסביבתי, ומאסתי בלנסות להיות אותו אדם שאתם רוצים, ועייפתי, עד כלות נשמתי. אני רק רוצה לשחרר ולהגיע כבר לאותה תהום שמציצה לה מבעד ראשי, להתעמת איתה ולסיים את אותו משחק מחבואים, של אני, מעצמי, מהמוות, מהחיים. לא חייתי שנים, והבחירה של לאטום את עצמי לחלוטין או לכאוב יום יום לא באה בחשבון, אם כך, עדיף בצער רב ולא הרבה יגון, לשים סוף לסיפור הכושל, לפרק השמוט, לכאב הרצוף, לשפיות שמזמן לא בחזקתי, לעצמי, ככל שאהיה אני, ולכל הסתמיות שאני מפיצה בבינוניותי, בטיפשותי, לחשוב שהפעם זה רומנטי, הרי לי אין גרוש ולך אין סטנדרטים; איזה פרדוקס של חיים, בדידות אינסופית עם אינסוף מחזרים, וחזרתי להתחלה, לאותם ימים שכוחים, ביסודי כ-זו שלא מוצאת חברים, כי אני ילדה מדי מכדי שיסתכלו עלי הגדולים אבל כל כך בוגרת עבור חבריי התלמידים. זה רק התקף פאניקה, אני יודעת, הוא תכף ויגמר, רק מקווה שלא איגמר איתו, שלא אוותר, שאצליח להמשיך להילחם, שאירדם, לפני שאפגע בעצמי ובכך במישהו אחר, אין אדם אחד שאני יכולה לקרוא לו חבר, ואיני זקוקים לרחמיכם, לכו כולכם לעזאזל, עם הסטנדרט הכפול והחוסר בושה לקרוא לעצמכם, בני-אדם, לבני-אדם יש רגשות והיום העולם מוקף רובוטים ומטחנות, של כסף, סקס והומור זול, אין בכם תשוקה ואין בכם אמפתיה והמיזנתרופיה שלי חוגגת כי במציאות כזו שבה זמן=כסף וכסף קונה הכל, אני לא מוצאת שום עונג, שום חשק לצייר במכחול, סיפורים חדשים, כל המקומות זהים ובני אדם שמהווים תבניות בזויות של תסריטי סרטי פורנו זולים, איך בכלל אפשר למצוא אהבה כשהולכים לפי "חוקים חברתיים" יותר מאשר אחרי הלב שאמור להיות אחראי על המחלקה, אני משתנה גלובלי בפונקציה שטרם נכתבה, אני גדולה מדי לחיים האלו וקטנה מדי עבורך, אני צינית וסרקסטית וחסרת תקנה, אני משוגעת, במובן הכי נפלא של המילה.
לפני שנתיים. 26 בדצמבר 2021 בשעה 21:18