עריכה: נכתב ממזמן אבל רק היום קצת "מעיזה" לפרסם.
_________________
הורים,
לעולם לא יודו.
ולא כולם, שתדעו.
אבל ישנם הורים שלעולם לא יודו,
שגם ילדם לא מושלם הוא,
שגם הוא כמו הם בנעוריהם,
עדיין לא ידעו.
כמוהם,
מי הם.
_________________
עריכה2:
אני חושבת שכעת יותר מתמיד, כולנו יכולים להודות שאיננו יודעים דבר. גם לא בעלי ניסיון הרב ביותר בתחומים מסובכים כאלו ואחרים, לא יודעים איך לעמוד מול איתני הטבע, אך יותר מזה, מול הביולוגיה שלנו עצמנו.
לעאזאזל, אנחנו אפילו לא יודעים למה אנחנו צריכים לישון...
ומצד אחד ניתן לומר שהעולם שלנו סופג מכה קשה בבטן, ש-איך נצא מזה אחר כך?
אך גם ניתן לומר שמה-הרס הזה יוולדו אינספור הזדמנויות חדשות. לעשות אחרת, לחשוב אחרת, להיות גרסה טובה יותר של עצמנו.
תבינו, זו לא מחשבה שעולה בי רק היום, לנוכח המצב, זה כמו כדור מסטיק שיושב לי בבטן, ועם כל משפט בחיוך המפזר חוסר דאגות, מבורות, מעוד אדם שחי ב"חיה היום, תדאג מחר", כי מה פתאום שיהיה השלכות למעשים שלנו. לזיהום שלנו, לזללנות (*ליטרלי -אהמסיניםלמהלעזאזלאתםאוכליםעטלפים?!מהרעבאורז?!האמ*) שלנו.
מרגיש כאילו כדוה"א החליט שהספיק לו ו-פייר?
אני לא כועסת. הייתי עושה את אותו הדבר, אם היו בועטים בי פעם אחר פעם כ-שק חבטות, הייתי מחזירה.
אם זו, הדרך היחידה לגרום לסינים להפסיק לאכול כל מה שהם רואים ולאיטלקים להפסיק לזהם את הנהרות שלהם כך שגם לדגים יישאר מקום לחיות, אני די מופתעת שהעולם עוד לא השמיד אותנו, הישראלים, כליל.
כי בתור אוכלוסייה מיניאטורית (בהשוואה למדינות כמו בריטניה, גרמניה, ארה"ב וכו') אנחנו בהחלט מזהמים כמו פי כמה וכמה מהכמות שלנו. רק ה-רכבים שכל משפחה ממוצעת דואגת להחזיק כאן אחד פר נפש היא כמות זיהום פסיכית.
אבל בואו נדבר שוב על איך בחו"ל יותר טוב. איך זה החרדים, או הערבים, או ביבי. כן. בואו נדבר על ביבי. ונתעצבן בשקט. כמו שאנחנו תמיד עושים.
הרי, זה עבד לנו טוב, לא?
התקווה אמנם בת שנות אלפיים, אבל עם תקווה ללא למידה אפשר רק לנגב את הישבן.
נ"ב: אני יודעת ששדדתם את מדף נייר הטואלט ואני חייבת לשאול, למה?!
כי אם היו שואלים אותי ממה לקנות סטוק במגפה של וירוס זה היה שימורים, אוכל, VPN(!)
אבל. למה. נייר. טואלט?
תלמדו מהרוסים,
הם צוחקים לעצמם בשקט.
הם לא נואשים לנייר טואלט.
כי
להם
יש
בידה.