אוהבת

איני אתרוג מהוקצע ומושלם

גם לא הלולב הפאלי בעולם

מה לי ולניחוח הדס במיטה

בידיך העזות ערבה חבוטה

הימים הנוראים מאחורינו. אומרים שהדין נגזר והשער נסגר. למעשה לפנינו חג הסוכות בו נידונים על הגשמים, פסח על התבואה

ושבועות על הפירות. אל יהי הדבר קל בעינינו. בחברה החקלאית הקדומה גורל היחיד והחברה תלויים ישירות ביבול ובעננים.

בנוסף הושענה רבא ידוע כיום בו הפרט נשפט. יתרה מזאת האדם מוזמן לחזור בתשובה תמיד, כל הזמן. לשפר את עתידו במו ידו.

מכיוון שכך, מנין ההתרגשות העצומה בתקיעת השופר במוצאי יום כיפור? הרי זה אינו סוף הסיפור. רמז ראשון לכך נמצא בסמל

קטן, הדבש. בראש-השנה מברכים על הפת במקום עם מלח בדבש. זאת כביטוי לתקווה להמתקת גזר הדין. בבתים דתיים רבים

מקובל להמשיך כך עד מוצאי הושענה רבא. בעיני הסיבה לכך היא שהדבש מסמל את האפשרות לפרוץ את הגבולות הקיימים.

היהדות היא דת קטגורית, אפילו דיכוטומית. קודש וחול, מותר ואסור, טרף וכשר, שבת ויומיום, יהודי וגוי, טמא וטהור. הלנו

אתה או לצרינו? או שזה כן או שזה לא. המלח המקבע לאורך זמן דברים כהווייתם הינו סימן לברית. צבעו שואף ללבן המבליט

על רקעו כל גוון כפי שהוא. מופיע במובהק באחת משתי צורות, מוצק ונוקשה או נמס ונוזל. מתאים לשמירת התבניות הידועות.

הדבש לעומת המלח ערטילאי למדי. צבעו הצהבהב והענברי משדר עמימות. סמיך עד כדי כך שלעתים נמצא בין נוזל למוצק.

ומעניין, הדבש הינו מקרה יחידאי בהלכה היהודית שחוצה את קטגוריות הכשר והטרף. הכלל הוא שמהטהור בא טהור ומהטמא

בא טמא. כך ביצת תרנגולת כשרה וביצת יען טרפה, חלב עז כשר ונאקה טרף. רק הדבש הוא מאכל טהור הבא מהדבורה הטמאה.

בקרוב ניכנס לסוכת העראי מהבית הקבוע והיציב. נגלה שהתמידיות אינה מחויבת המציאות. גם עולם מובנה בו יש זמן מוגדר

למשפט ודין אלוהיים, פתוח לעיצוב מחדש במעשי היחיד. בתום חג שבעת הימים ייעלמו הסוכה והדבש המטלטלים. בצמוד לכך

בשמיני עצרת, בשמחת תורה, יפתחו מחדש קריאת ולימוד החוק קובע המסמרות. אבל אנחנו כבר נזכור, הכל להשתנות יכול.

גם פינת כלבת שבת עשתה הפעם שינוי קטן. הופיעה במקום בערב שבת בערב החג, ותחזור לזמן.

משנה מסכת ראש השנה א' ב':

"בארבעה פרקים העולם נידון:  בפסח על התבואה.  בעצרת על פירות האילן.  בראש השנה כל באי עולם עוברין

לפניו כבני מרון, שנאמר "היוצר יחד ליבם המבין אל כל מעשיהם" (תהילים ל"ג ט"ו).  ובחג נידונים על המים".

חג שמח

נחתכתי בגילוח :-)

אלה הטלאים מהם רוקמים את שמיכת החיים

שתהיה

שנה

שמחה

שלווה

שפיצית

שחוקה

שואטת

שקולה

שואגת

שקטה

שיקית

שלומפרית

שמנדריקית

שחיפית

שטותניקית

שנונה

שקדנית

שמוטה

שריונית

שברירית

שלמה

שרוטה

שמרנית

שרמוטה

שאקלית

שפוטה

שולטת

שפחה

מה שלא מעיף אותי מעייף אותי

הלכתי היום לעבודה ואתם לא!

מסתבר שאפילו הפולנייה הדביקה

שולחת ברכה לשנה טובה ומתוקה

בלי רגשות אשם או מחשבות שווא 

ייסורי מצפון והפרעות לכאן ולעכשיו

בידיעה שלא צריך לגמור מכל צלחת

ושביציאה מהפינה ההנאה מובטחת

גמר חתימה טובה

כאשר בני היה יותר קטן ובגן ניגש אלי בעיניים נוצצות ומייחלות.

סיפר שלמד שביום הכיפורים צמים והוא רוצה להצליח יום שלם.

השאלה במבטו סיפרה שהוסבר לו כבר שזה יותר מדי לילד קטן. 

בכובד ראש, ארשת פנים רצינית ואיפוק רב ללא חיוך הסכמתי.

עניתי שאפשר, הוא צריך להקפיד לצום בין הארוחות וזה יצטבר.

הפתרון התקבל על דעתו. לא היה מאושר מהילד שצם יום שלם.

לכן הודעות אינן מגיעות.

מבינה אותו, עובד קשה

ורוצה חופשת חג כמו כולם.

עד שיחזור זמינה בסמסים.

נהג רואה שאני בדרך למעבר החציה. עוצר הרבה לפני שמגיעה ומתבונן עד שעוברת.

נהג מונית אחד אינו מאמין לגילי עד שמסתכל בתעודת הזהות ומופתע כמה השתניתי.

נהג מונית שני שואל איך לנסוע. עונה בדרך הקצרה. אומר שאיתי מעדיף את הארוכה.

הרצאה לילית אווילית. אישה מדגישה שחייבת לומר כמה היא אוהבת את החולצה שלי.

מפרסמת סלפי חדש בפייס. המוטיב החוזר וואו. הטענה הרווחת שגילי הולך אחורנית.

לא השתנה דבר בדמותי.

פשוט טוב לי איתי.