ובאמת שזה הכל עד לכאן

את מקדשת את העצב,

נוגעת בו עמוק,

שוקעת, לא נופלת,

מרצונך,

אל הכאב המתוק.

מושיטה ידיים,

מהלכת על החוף,

וכבר לילה, ויש רק חושך,

שאותך יעטוף.

את מזמרת בלחש,

את שיר העצב,

את לבד עכשיו,

וטוב לך ככה,

רק הערב.

פסק זמן מהחיים,

מהצורך לספק אחרים,

זמן אהבה עצמית,

לתת את עצמי לעצמי.