ובאמת שזה הכל עד לכאן

גם כשעל פני השטח מריבות ומילים קשות,

גם כשהולכים לישון גב אל גב לפעמים...

קמים בבוקר, אנשים חדשים.

ואין טינה, 

והוא עדיין דואג, 

והיא עדיין מלטפת לפני שהיא הולכת.

וכל אחד נפנה ליומו,

ובסוף היום שוב ניפגש,

ויהיה לנו טוב,

לפעמים גם רע,

והכי חשוב-

שמתחת לפני השטח-

יש לנו אותנו.

יש לנו אהבה.

זה עמוק- עמוק בפנים,

ולא תמיד רואים על הפנים.

רק היכולת לאהוב למרות הכל,

ולסלוח,

לדבר בלי משקעים,

ולא לברוח,

זה הדבק העצום שמחזיק אותנו,

זאת האהבה האמיתית שגודלת איתנו.