ובאמת שזה הכל עד לכאן

ופתאום זה מכה בי,

הידיעה,

שזה פשר הדברים...

שזאת הסיבה שאני לא שם בשבילו,

כבר לא...

זאת הסיבה שכל האהבה והמתנות-

לא מרגשות אותי,

לא מכפרות על הכאב.

אני ציפור דרור בכלוב של זהב.

טוב...אולי לא זהב...אבל בכלוב.

פתאום רוצה דברים,

ולא חוששת לדרוש,

לפחות לעצמי, בשקט בלב,

איך הייתי רוצה שיהיה מישהו-

לחבק על שפת הים,

לפני האקשן במיטה,

ללכת להופעות יפות,

לרקוד צמוד באיזה ערב שירה...

יש שיקראו לזה- לצאת.

אני קוראת לזה זוגיות.

כן. זוגיות מחוץ למיטה.

אז מה יקרה אם אזמין כוס יין,

ואשען עליך, ואתה עליי,

ותחבק אותי חזק אליך, ותנשק.

אז מה אם נהיה זוג וונילי כלפי חוץ לרגע,

אל תדאג,

לא תאבד את השליטה,

 מיד כשנחזור הביתה-

אחכה על ארבע על המיטה.

נ.ב.- הצילו.

רוצה להשתחרר לפעמים...

מי בא לים?

לא לשכוח יין וכוסות ;)