ובאמת שזה הכל עד לכאן

והינה היא עוד מחייכת,

מנהלת היא חיים כפולים.

היא שבחוץ- וההיא שבפנים.

ההיא שבחוץ מתמסרת,

ואוהבת היא עד כלות.

עד כלות כוחות הנפש,

עד שאין עוד ציפור שמזמרת בליבה.

ההיא שבפנים לפעמים נמעכת,

הצידה נדחקת.

ויש לה רצונות, ואהבה,

ויש לה מה לתת מעצמה.

היא מלאה, היא מתפוצצת,

וכשהים שבה גואה,

דמעה בה מתנוצצת.

ופעם ב- 

הן נפגשות,

כשהלב מתרוקן,

כשהגוף מותש,

כשנגמרות הדמעות.

הן מחזיקות ידיים ושואלות,

"ועכשיו, לאן?"