הדברים האלה לעולם לא ישחררו אותך, את יודעת.
הם נסרחים אחריך לכול מקום שאליו את הולכת, אנשים רואים, הם רואים.
הדם שאת מוציאה מהוורידים, הופכים לחוטים צמר אדומים שמתנפנפים מזרועותיך.
הם רואים, אפילו העיוורים רואים את הדם שלך נכרך סביב צווארך בפסים פסים וחונק אותך.
רצית לעמוד באמצע הכביש המהיר, דמיינת את האספלט חם מתחת רגלייך
קיווית שתבוא מכונית ותוריד אותך מהר, אבל שכחת שאת עשויה משקית
וכשנכנסת בך רוח את עפה למקום אחר
עכשיו נזכרת?
יש עץ אחד שאת אוהבת מאוד, מטפסת עליו, ומגיעה לצמרת.
בין ענפיו את לוחשת סודות, שולחת תמונות שלך מאוננת.
אבל השמים מתביישים בך, הם מאדימים ומשחירים ומדליקים ניצוצות, אפילו הירח שותק בגללך,
הוא ראה הכל ולא אכפת לו.
הדברים האלה לעולם לא ישחררו אותך הם ילכו איתך לכול מקום וכולם רואים.
מה שלא תעשי, איפה שלא תתחבאי, הם יבואו כמו צל אחרייך וכולם רואים.
זה הזמן שלו לשבור אותך, לפצפץ אותך כמו ענף יבש.
זה הזמן שלו לעשן אותך, לדרוך עליך ולכבות.
מי יפספס כזו הזדמנות?
