לפני 4 שנים. 20 בינואר 2020 בשעה 18:51
אני לא אתן לזה קיום,
אדפוק את ראשי בקיר עד מות המחשבה!
אחרוץ לאורכי ולרוחבי כבישים אדומים,
אתלוש שערותי עם קרקפתי,
לא אתם לזה קיום!
אבל אוננתי...
לא עליך,
אוננתי על התחתית של התחתית של התחתית,
אוננתי על המיץ של הזבל.
אוננתי על כל מה שאני לא מרשה לעצמי לאונן
והאורגזמה היתה גדולה וכבדה מנשוא,
מתתי.
ממש מתתי, שלחתי את האנרגיה המינית השחורה הזו השמימה והיא פרצה מתוכי כמו נפט והכתימה את כל המצעים ואת מי שאני מנסה להיות-
אישה טובה.
האישה הטובה, היא התלכלכת נורא, בכתה.
״מה את בוכה יה מזדיינת?!״
דחפתי לה את האצבעות מהקוס שלי לפה שלה, ״תטעמי את עצמך!״ אמרתי,
״טעים לך מיץ אורגזמה מטונפת שעשויה מתמונות שצריך לשרוף?!״
״טעים לך?!״
סטרתי לה שוב ושוב ושוב ואז חתכתי אותה בסכין, חתכתי בירכה קווים וכשהדם יצא היא נרגעה.
״זה לא את״ אמרתי לה,
״זה אני, אני עכשיו כאן ואת עייפה״