לפני 4 שנים. 30 בינואר 2020 בשעה 15:03
הייתי בכף ידך
מלוחה ורטובה וחמה מאוד,
בן זונה.
הייתי בכף ידך, אני זוכרת זאת היטב,
גאות ושפל ושוב גאות ושוב שפל
וידך נפתחה ואני נשמטתי,
בן זונה.
שרפת לי בעיניים בחולצתך האדומה
ובחלומותיך על תהילת עולם,
לא על אחת כמוני-
מלכה של צוענים ובודדים,
בן זונה.
הכאב הוא חלק מחיי, איני עוצרת לשאול למה,
אבל כשהייתי בכף ידך,
חשבתי לרגע שיכול היה להיות לי אחרת.