Xuixo

אני רוצה לאטום את החור שדרכו אני מרגישה את העצב ואת חוסר האונים.
אני רוצה לשכוח את האנושיות שבי, לסגור את הפירצה שדרכה נושבת הרוח שגורמת לי לרצות למות.
קר לי.
משהו בתוכי גדל, אבל אני עוד לא מוכנה, אני עוד צריכה לשחרר את התפיסה שאי שם ישנה אהבה בשבילי, 
מישהו שידאג לי.
אני צריכה להפסיק לקוות שדברים ישתנו, 
הרע הם לא.
אני בונה יום ועוד יום
והזמן עובר כמו ים שאוכל ארמונות מחול,
יום נהרס
ועוד יום
מתמוטט ונהרס.