Xuixo

עשיתי את זה בשביל לחיות, בשביל לחיות.
אם לא הייתי עושה את זה אז הייתי מתה,
מתה.
לקח לי זמן רב להניח לבנה על לבנה, לבנות חומה, זמן רב.
עכשיו אני כהה, שמורה, מאובנת
אבל חיה.
היה לי הרבה רגש, יותר מידי רגש,
המון רגש, 
כמעט וטבעתי.
הייתי צריכה לבחור ובחרתי לחיות, 
בחרתי לחיות.
אבל עכשיו אני כבר לא יכולה להרגיש הרבה
וזה מפחיד אותי.
הרציונל מושך אותי אליו כמו מגנט, ככה זה עם מודעות.
אז אני מרגישה מעט, קצת, מעט מאחורי חומה, 
שמורה ומוגנת, 
בלי רגש.

יום אחד מישהו יבוא ולאט לאט הוא יחפש את דלת הסתרים, את הכפתור הסודי.
 ואני אבטח בו 
ואבטח בעצמי והוא יסיר לבנה אחר לבנה מהחומה הגדולה
והלב יצא שוב לחופשי
ואני ארגיש את הכל, חזק ובעוצמה ובלי פחד.
יום אחד,
יום אחד.