לפני 4 שנים. 21 באפריל 2020 בשעה 0:37
פעם מזמן רציתי לספר לך קצת, מעט, קמצוץ, מוך.
אבל אמרת שהיה לך מספיק מהקורבנות הזו בחייך, שאתה לא רוצה לדעת והשתקת אותי, נעלת את פי
ואני את המוך שלי דחסתי עמוק בחזרה,
עמוק עמוק למקום שבו לעולם לא תמצא,
אפילו ותרצה,
אפילו ותחפש.
לא תקבל את המוך המסריח שלי לעולם, אף פעם.
המוך הדוחה שלי ואני לא נצא אליך,
לא נתפשט מולך
ולא נרקוד לפניך.
אתה לא תראה את הזכוכיות שבכפות הרגלים ולא תריח את השער השרוף ואת הדם,
לא.
אני והמוך שלי יש לנו אחד את השניה ואנחנו לא צריכים אותך.