בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

סיפורים והגיגים מן המנזר

קצת סיפורים, קצת הגיגים, קצת בלופים והמון פנטזיה.
אה, כן ופה ושם גם קצת אמיתות
לפני 3 ימים. 22 באוק׳ 2020, 6:53

פתחתי את הדלת, בדלת עמד עובד התחנה והביט בי במבט מתנצל:

"נזיר, הפרארי שלך מפריעה למכוניות שרוצות לתדלק. אתה כאן כבר חצי שעה, לא הגזמת?"

ואז, נתקל מבטו באנאבל לי שעמדה מאחורי, נכון יותר לאמר שמבטו נתקל במחשוף האלוהי שלה שהציג לראווה את זוג השדיים הענקיים.

הוא השתתק ובהה במחשוף. המבט הבוהה שלו שיעשע את אנאבל לי שהתקרבה אליו עד כדי מגע וכשעמדה ממש מולו, ומבטו לא מז מן השדיים הענקיים שלה, שלחה יד אל צווארו ומשכה את ראשו כך שפניו נמעכו על המחשוף הדשן.

"אתה לא רואה טוב? " שאלה בחיוך

המוכר הנבוך מיהר להסתלק ולשוב אל עמדת המכירה שלו

ואנחנו, אנאבל לי ואני נכנסנו אל הפרארי ושמנו פעמינו אל עבר הלא נודע

לפני 3 ימים. 21 באוק׳ 2020, 11:08

הבטתי באנאבל לי שפתחה את הגלימה החומה שלי והצמידה את ראשה למפשעתי. השדיים הענקיים שלה שבלטו מתוך החולצה הלבנה וההדוקה, עלו וירדו כמו שני כדורים מנופחים, כשהם נצמדים ומפנקים את ירכי. היא הצמידה את שפתיה אל ראש הזין שלי וליקקה באיטיות ובחושניות שהטריפה את חושי. הלשון שלה החליקה ממש תחת העטרת, לאט לאט בתנועות סיבוביות. היא יודעת שאני אוהב למשוך את התהליך ושאסור לה לגרום לי לגמור בטרם עת. 

ידעתי שעשיתי את הדבר הנכון כשהצלתי אותה מציפורניו של ההגמון האכזר ושני עוזריו האיומים. ידעתי שמעתה, אנאבל לי, תהיה רק שלי. הזנזונת שלי. 

אנאבל לי העמיקה את המציצה כך שרוב הזין היה משוקע בתוכה.

כבר עמדתי לגמור בפיה כשנשמעו דפיקות חזקות על דלת חדר השירותים

הדפתי את אנאבל לי ומיהרתי לסגור את הגלימה......

לפני 5 ימים. 20 באוק׳ 2020, 7:52

"טוב, צריך למלא דלק," אמרתי ועצרתי את הפרארי בתחנת הדלק הקרובה

"מלא" אמרתי לעובד בתחנה, ונתתי לו את המפתחות

"בואי איתי" הוריתי לאנאבל לי ולקחתי אותה אל חדר השירותים היחיד שנמצא מאחורי משרדי התחנה, חדר שירותים שאני מכיר כל כך טוב

משנכנסנו, סגרתי את הדלת מאחורינו והבטתי באנאבל לי

אנאבל לי לא המתינה היא ירדה על ברכיה

לפני 5 ימים. 19 באוק׳ 2020, 17:05

זה היה ערב מיוחד, שוטטתי לי בנחת בבית הקברות של המינזר, שממוקם בצידו האחורי המרוחק מן הכביש המוביל אל המינזר ומן הכניסה. השבילים המוצלים של בית הקברות העתיק של המינזר שלווים ומשרים רוגע על כל מי שמטייל בהם. רוח קלילה נישבה בינות העפאים ועלים יבשים שנושרים מן העצים הגדולים והענפים המכסים את בית הקברות.

בעודי מטייל בנחת, מהרהר לי בענייני רוח ועבודת הבורא, קיפצה מולי צפרדע ירוקה וקטנה. כבר חישבתי את צעדי כיצד אני נמנע מלדרוך עליה כשהצפרדע פתחה את פיה והחלה לדבר איתי

"שלום נזיר, יש לי בקשה אליך"

"נו, די, נמאס לי כבר מכל הצפרדעים שמסתובבות כאן בחצר ודורשות ממני לנשק אותן" אמרתי

"איזו נשיקה, נזיר, שאני אנשק נזיר זקן כמוך? איכס" אמרה הצפרדע

אז מה את רוצה?

"תסתכל מאחוריך"  אמרה

הבטתי לאחור, שתי המענישות התקרבו אלי במבט שלא מבשר טובות

לפני שהספקתי לאמר: "מאמא, יוקרו אל קריאדור" הזוג המאיים הדביק אותי וידיה של המענישה הרחבה נחתו על כתפי

"נזיר, פתח את הגלימה"

כאילו שיכולתי להתנגד. פתחתי את הגלימה, שתחתיה לעולם אינני לובש דבר. המענישה הגבוהה הביטה היטב ופלטה: "נורא"

ותוך שניות אחזו בי שתיהן וגררו אותי אל צלב עץ גדול שהיה מותקן בצד השביל.

ובזריזות הצמידו את זרועותי אל שני צידי הצלב באמצעות רצועות גומי רחבות.

את רגלי הצמידו אל תחתית המוט האנכי כשהן משוכלות מאחוריו

שתי המענישות נעמדו מולי והביטו בי במבט חמור הסבר

"טוב, אין ברירה, את עושה את זה" אמרה הרחבה למענישה הגבוהה.

המענישה הגבוהה התכופפה, שלפה מכיס גלימתה תער גדול, ובלי הכנות או מריחות מיוחדות, החלה לגלח את שיער ערוותי בזריזות ובמיומנות. למרות הפחד שהתהליך עורר בי, הוא עבר בשלום ותוך שלוש דקות הייתי מגולח למשעי.

הצפרדע שעמדה כל הזמן מול הצלב והתבוננה בנעשה צחקה צחוק גדול

"נשיקה, אה נזיר, נשיקה. אתה מטורף"

לפני 5 ימים. 19 באוק׳ 2020, 11:59

הפרארי גמאה מרחקים. השתיקה של אנאבל לי אמרה הכל. היא היתה מודאגת

"מה אתה אומר? הם ייתפסו אותנו?"

"אני אעשה כל מאמץ שזה לא ייקרה"

"אבל בכל זאת, מה ייקרה אם הם ייתפסו אותנו? מה הם יעשו לנו?"

"לא יודע, שמעתי שההגמון פתח את הפתח האחרוי של מורדים, הוא לא נרתע מלהכניס את הזרג הענק שלו גם לפתח האחורי של נזירים"

"וזה מפחיד אותך?"

"ברור, מעולם לא חדרו אותי"

אנאבל לי חייכה, והביטה בי

"אולי זה לא כזה נורא?  ולי? מה הם ייעשו לי"

לפני 6 ימים. 18 באוק׳ 2020, 17:58

לחצתי על הדוושה בכל הכוח, ידעתי היטב שאנשיו של ההגמון ייתעשתו במהרה ויירדפו אחרי אנאבל לי.

ה"טיפול" שהעניקה אנאבל לי להגמון היה בהחלט טיפו ייחודי. בכל שנותיו כהגמון וגם כזוטר יותר במערכת, מעולם לא העזה נזירה או נזירה בנסיון (כמו אנאבל לי) לפגוע בו פגיעה כל כך בוטה.

ואני, הנזיר, מביט בנזירה שלא מכבר הגיעה למינזר וחושב לעצמי – למה שלא אקח אותה לעצמי?

אנאבל לי כאילו קראה את מחשבותי. הביטה בי ואמרה:

"קח אותי נזיר, אני רוצה להיות שלך" אמרה וחייכה

"אקח אותך ונברח כמה שיותר רחוק.......

 

לפני שבוע. 18 באוק׳ 2020, 8:09

אני המתנתי כל אותו זמן במגרש החניה שלפני הארמון. ידעתי שאנאבל לי תגיע

ואכן היא הגיעה, רצה במהירות כששדיה הענקיים מקפצים לפניה, והישבן האגדי מלווה אותה מאחור בעיכוס אלגנטי

פתחתי את הדלת ועזרתי לה להתיישב.

הבטתי בה, פנים ענוגים, יפים כפני מלאך, וגוף של אלילת מין. רציתי בה לעצמי.

"אנאבל לי" אמרתי בשקט "אני צריך להחזיר אותך למינזר"

"אני יודעת" ענתה בשקט תוך שהיא פותחת עוד כפתור בחולצתה הלבנה

ומשחררת עוד מהזוג הגדול והכבד שלה

"אבל אני לא" אמרתי שוב והתנעתי את הפרארי האדומה.......

לפני שבוע. 18 באוק׳ 2020, 6:57

ושוב לפני מספר ימים, בשעות הערב, הילכתי לי כמדי ערב, בחצר הגן הגדול של המינזר. בין העצים הגדולים, על השבילים הארוכים זרועי החצץ, תוך כדי שאני דורך על השבילים הרעשניים, מביט בציפרים העפות בין העצים ונהנה מן השקט והשלווה.
לפתע, ממעמקי הצמחיה העבותה שלצד השביל, הגיחה צפרדע, צפרדע ירוקה וגדולה. ארוכת זרועות במיוחד.

הבטתי בצפרדע, והיא הביטה בי.

הצפרדע נעצה בי את עיניה ואמרה:

"נשק אותי נזיר"

"לא מנשק"

"נזיר, אתה תנשק אותי!"

לשם שינוי, הפעם הסערה פרצה בטרם הנשיקה, והגן כוסה כולו במעטה של ערפל. לא ראיתי דבר כשלפתע הצפרדע זינקה עלי ונישקה אותי נשיקה ארוכה וממושכת.

מעוצמת הנשיקה, עצמתי את עיני. משפקחתי אותן, ראיתי לפני את אחת הנשים היפות ביותר שראיתי מעודי. אישה צעירה, דקיקה, תמירה, אולי 1:80, שיער שחור כפחם ארוך וחלק שעובר את כתפיה, וזוג עיניים ירוקות גדולות וממגנטות. כתמיד, האישה היתה עירומה ומשהשפלתי מעט את עיני ראיתי זוג שדיים לא גדולים, מושלמים, כמו שני חרוטי מתכת שאין בהם מתום, ופיטמות דקיקות שיושבות על טבעות גדולות וכהות. רגליים ארוכות ארוכות ומהודקות זו לזו.

"קח אותי נזיר" אמרה לי בקול נמוך

"לקחת אותך לאן?" שאלתי

 "למינזר" אמרה וחייכה

הבטתי בה שוב ושוב.

לפתע, פישקה מעט את רגליה ומבין שוקיה המחוטבים, זינק לו זין ארוך ארוך שהיה מוחזק ביניהן ומוחבא. זין ארוך ומושלם, זקור קדימה.............

לפני שבוע. 17 באוק׳ 2020, 20:42

אנאבל לי הידקה את שיניה על הזרג הקדוש וההגמון קפץ תוך שהוא פולט צרחת כאב ואוחז במוט שלו בשתי ידיו בעוד אנאבל לי מתרוממת ומביטה בו בחיוך. הדם שטיפטף על סדיני המשי הלבנים ונזל מן המוט ההולך ומתכווץ, לא השאיר שום ספק. אנאבל לי העניקה להגמון נשיכה, ולא סתם נשיכה.

"תן לי, אני אטפל בך" כרעה אנאבל לי אל ההגמון המתפתל בכאבים בעוד שני העוזרים שלו ניצבים המומים ולא זזים

אנאבל שלפה מתוך תיק קטן שנשאה עימה, רצועת עור ארוכה והידקה אותה על הזרג הדואב.

"בוא איתי הגמון" אמרה ומשכה ברצועת העור

ההגמון שרצועת העור המהודקת על הזרג שלו, לא הותירה לו ברירה, החל ללכת על ארבע בעיקבותיה של אנאבל לי.

המראה של אנאבל לי, לבושה בחולצה הלבנה כששדיה העצומים בולטים מתוכה כמו זוג כדורים והישבן הענק שלה מרחף מאחוריה מובילה את ההגמון רב העוצמה כמו כלבלב, לא הותיר שום ספק. אנאבל לי היא נסיכת האופל!

אנאבל לי הוליכה את ההגמון עד לדלת העץ הגדולה וקשרה את הרצועה לידית הדלת. היא פתחה את הדלת ויצאה החוצה במרוצה

לפני שבוע. 17 באוק׳ 2020, 9:11

הפרארי האדומה של אם המינזר גמאה את המרחק אל ארמונו של ההגמון בתוך דקות. בשעה שמונה בדיוק התייצבנו אל מול דלת העץ הכבדה ושני העוזרים הגברתנים של הוד קדושתו ההגמון קיבלו את פנינו בפנים חמורות סבר. שניהם היו לבושים בבגדי עור צמודים בסיגנון רומאי ושוט עור בידיהם

"נזיר, אתה יכול ללכת" אמר לי אחד מהן

"אנאבל לי, אני מחכה לך בחוץ" הספקתי לאמר לפני שהגברתן השני טרק את הדלת בפני.

שני הגברתנים אחזו באנאבל לי בזרועותיה והובילו אותה אל חדה השינה של הוד קדושתו

ההגמון שכב במיטתו, על גבו, עירום לחלוטין והזרג הענק והמפורסם שלו כבר זקור במלוא תפארתו.

"קדימה, למצוץ" אמר אחד הגברתנים כשהוא משליך את אנאבל לי אל המיטה הגדולה.

ההגמון, בלי אפילו לחייך או לאמר שלום, פשוט משך את אנאבל לי אליו והצמיד את ראשה אל הזרג הענק.

אנאבל לי הורידה את ראשה בענווה והחלה למצוץ את הזרג, בעדינות בין שפתיה החושניות.

ההגמון לא היה מרוצה. הוא סימן בידו ואחד העוזרים דחף את הראש היפה של אנאבל לי כדי להעמיק את החדירה

מה שקרה באותו רגע מתואר בספרי המיסדר הקדוש בפרק מיוחד..