אשר אין מפלט ממנה

אפשר לרצות להיות שלי.
אפשר לנסות להיות שלי.
ואפשר להשתדל להשאר שלי.

גם עכשיו, כשאתה פה,
אתה צריך להגיד שאתה רוצה.
כל יום.
כדי שכל יום אוכל לבחור בך שוב.

זה רעב אחר,
כזה שאתה לא יכול לספק.
אבל תראה, תסתכל כמה טוב הוא עושה את זה.

אני יודעת שאתה מוכן לעשות את מה שמעורר אותך.
מה שיקבע זה אם אתה מוכן לעשות את מה שלא.

לפעמים אני רוצה לעצום עיניים ולהסתער.
את שלך, כמובן.
אני רוצה לראות את הכאב, את הריגוש.

ואחרי שתנגב דמעה, תבלע את הרוק,
אתה תרים עיניים, תביט בשלי ותגיד:
"עוד, אני שלך, את יכולה לקחת עוד".

לפעמים אני מבינה שצריך חוקים.
כי אתה צריך מסגרת לבעוט בה.
ואני צריכה לבחון כמה אתה רוצה.

בוא, תכניס את הראש.
תצמיד את האף היטב לתחתונים הרטובים.
לשון בפנים, אני רוצה שרק תריח מה הוא עושה לי.

אני רוצה לדעת אם אתה רעב.
אני רוצה לדעת עד כמה.
אני רוצה לדעת למה.
אני רוצה שתגיד תודה גם אם אסרב.

אני רוצה את הדמעה הראשונה
ולו רק כדי שאוכל למחות אותה ולשאול:
"אתה יכול עוד בשבילי?"