אשר אין מפלט ממנה

במקום לתרץ תתנצל.
בדרך שאני יודעת שתכאב לך.

ככה בא לי.
ואתה צריך להגיד "כן".
או "לא", אבל לציית בכל מקרה.
פשוט.

אני אומר לך בוקר טוב.
ואתה תגיד: "גם היום אני מבקש להשאר שלך".
וגם היום אני אחייך.

אתה טוען שאם באמת הייתי מתגעגעת אליך הייתי באה אליך קודם.
ואני טוענת שהגעגוע שלי לעלבון שלך, כשאתה מאונן תוך כדי שאני מספרת לך עליו,
היה חזק יותר.

כלים חדשים תמיד עושים לי חשק.
אני משחקת בהם ומדמיינת את ההנאה הראשונית. הבתולית.
אני מריצה את המחשבה שזה יעשה לי כל כך נעים ולך פחות.
ומחייכת.

לג'נטלמן אמיתי תמיד תהיה מצית להציע לי כשאוציא סיגריה,
ג'נטלמן שרוצה להיות שלי יציע לי את הגוף שלו כשאסיים אותה.

מאוננת על המילים שלכם, על הרעב.
על המקלדת שלכם שפורקת את הצרכים שמפעפעים בכם.

מאוננת מקלדת, כי במציאות אתם לא מצליחים לספק.

אתה מתלונן שאני לא מנטלית, שאני פיזית מידי.
אתה פשוט לא מבין שהריגוש שלי נמצא בשיא כשאתה מתחנן שאפסיק אבל נותן לי להמשיך.

העיניים שנפערות כשהיד שלי מתהדקת חזק על הצוואר נראות כאילו אתה מבקש שאלחץ חזק יותר. 

הירכיים שמתכווצות כשהגחלת מתקרבת נראות כאילו הן שמחות לקראתי.

הפה שנפער כשאני מבקשת לירוק לתוכו נראה כאילו היה יכול לשתות ממני כל היום.

התודה שלך, בסוף, מראה לי שאני קוראת אותך נכון.  

אם לא אתעניין בך לא תזכה לגעת בי.
אם לא אעניין אותך לא תיתן לי לעשות בך כרצוני.