שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

Ballerina in chains

עמידת המוצא השביעית
לפני 10 שנים. 14 בנובמבר 2014 בשעה 19:34

ממה שאני רואה פה יש פער מטורף בין נשלטים לנשלטות.

לא בקטע של להכליל אבל איך זה הגיוני בכלל שיש נשלט שפונה לבחורה או אישה פה באתר בצורה כזאת רכרוכית ובלי עמוד שדרה.  

 

אם הייתי שולטת ונשלט היה פונה אלי בצורה כזאת הייתי מתעלמת מההודעה שלו.

אם הייתי שולטת הייתי רוצה נשלט חזק שיודע מה הוא רוצה.

לא אחד שמתמסר כי אמרתי לו, אחד שמתמסר כי הוא רוצה לתת לי ורק לי הכל.  

 

שליטה לא לוקחים ואי אפשר להכריח מישהו לאבד את השליטה, הנשלט/ת בוחרים אם לתת אותה או לא.

ומה זה אומר על נשלט/ת שמתרפס מההודעה הראשונה ומבלי לדעת בכלל עם מי הוא מדבר? שהוא לא נשלט. שהוא סתם חרמן שיסתפק גם בסרטון או בשולט/ת צעצוע כדי להנות.  

 

ולמען הסר ספק ובלבול. אני לא מדברת על פנייה מכובדת שבאה מלמטה כמו: שלום קוראים לי x קראתי את הפרופיל/ הבלוג שלך ואשמח אם תרצי לדבר איתי.

אלא על פנייה כזאת: אני רוצה ללקק לך את כפות הרגליים ולסגוד להם.  

 

כאילו באיזה קטע?

ולמה זה בכלל נראה לך מכובד לדבר ככה?

חשבת כמה סלידה חש האדם שפותח את הודעתך?

אני אישית לפעמים אפילו נפגעת.

נפגעת בשם שולטות שצריכות לסבול את זה כל פעם מחדש או שולטים כמובן.  

 

לשמחתי לא יצא לי להכיר נשלטות שמדברות ככה.

ואם כבר מדברים...

מה הקטע המגעיל הזה של נשלטות להגיב כאילו מישהו חייב להם משהו?

לא כולן ככה אבל יש פה בנות שאם תשלח להן הודעה יתפוצצו עלייך כאילו מינימום אתה אשם ברעב העולמי ובכך שאין שלום מדיני.

סבבה, אני מבינה שיש פה קרציות ואני בעצמי מקבלת הודעות דביליות.

לפעמים אני עונה בצחוק ולפעמים סתם מוסיפה לרשימת ההתעלמות.

ולפעמים עונה ברצינות.

אבל מעולם לא עניתי לאישה פה באתר מגעיל.

גם אלא שראו שיש לי שולט והציעו לי להצטרף אל השולט שלהן ואליהן.

ואני לא באה להעביר פה ביקורת על אף אחד אני פשוט חושבת שדרך ארץ קדמה לתורה.  

 

תתחילו לכבד את עצמכם ותאמינו לי שיכבדו אותכם.

לפני 10 שנים. 11 בנובמבר 2014 בשעה 17:56

ששששששש תהיו רגע אחד בשקט...

ששששששש אתם שומעים את זה?  

 

השקט הזה של האפור מרגיע :)

אחחחחחחחח תודה שהיה ותודה שנגמר :)

לפני 10 שנים. 24 באוקטובר 2014 בשעה 12:27

אנשים וניליים נהיו מוזרים בעיניי.

יש לי חברה טובה שיודעת עלי הכל בקטע של מה שאני אוהבת ובזמן האחרון גם התעניינה מעבר...

ופתאום גיליתי כמה חרא הסקס של אנשים וניליים יכול להיות.

היא מתלוננת שיש דברים שהיא רוצה לעשות עם הבן זוג שלה אבל פסיכולוגית לא מסוגלת וכמה דברים הוא רוצה והיא לא יכולה לתת לו וההיפך...

לדוגמא אם הוא גומר אז חלילה השפיך שלו לא יגע בה...

לא בתוך הפה או על הגוף. ולטענתה בשביל זה היא מחזיקה נייר טואלט בחדר...

מה?????? הכי כיף זה להרגיש את הגמירה של הגבר שלך עלייך.

אני מתחננת שהמאסטר שלי יגמור לי בפה.

שחלילה השפיך שלו לא יתבזבז. ואם הוא גומר עלי אני מלקקת את זה בעונג.

אבל בסדר זה עניין של טעם נגיד...

 

מה עם אור בזמן הסקס?

איך אפשר לא לראות את הבן זוג שלך?

המבטים החדים, התשוקה, הגמירה שעומדת להגיע, הגוף שמזיע...

לטענתה היא מתביישת.

איך? איך הגבר שאיתך שלטענתכם אתם מאוהבים לא מנער ממך את הבושה וגורם לך להרגיש נערצת ומדהימה?

אבל אולי גם פה זה רק אני...

 

מה עם זה שהיא רוצה שהוא יתן לה קצת סטירות בטוסיק בזמן שהיא בדוגי ויקלל?

הוא טוען שזה לא מכבד לקלל את האישה שהוא אוהב כל כך.

WTF? 

נו באמת? אם אתה כל כך אוהב אותה למה למנוע ממנה כזה אושר?

אני לא מסוגלת לעכל אנשים וניליים.

הם כל כך מקובעים במה חלילה יחשבו עליהם ולא שמים לב שהם מונעים בדרך הרבה חוויות אחד מהשני ורצונות אחד של השני.  

לכל אחד יש דרך שונה ומסלול שונה בחיים אבל בסופו של דבר כולנו כאן במטרה אחת.

למצות. 

אם נחשוב תמיד ״מה יגידו עלי אם אני אעשה ככה?״ או ״מה יחשבו עלי אם אגיד את זה?״

בטוח שלא נגיע רחוק.

 

שם המשחק תמיד צריך להיות הנאה הדדית. ברגע שזה מה שמגדירים כל הגבולות נפרצים.

לפני 10 שנים. 17 באוקטובר 2014 בשעה 23:28

ב 15.10 הייתה מסיבת maledom בדאנג׳ן.
תיכננו להגיע ביחד :)
יותר נכון אני ביקשתי והוא שמח לרצות אותי... (להתגאות בצעצוע הקטן שלו)
יומיים לפני המסיבה הייתי בהיפר אמיתי...
אני אומנם לא דו קוטבית אל תתבלבלו... אבל יש לי עליות ומורדות כמו תהומות...

יום לפני המסיבה כבר היה אפשר לנגן על הרגשות שלי כמו שמנגנים על נבל.
עברתי מקיצוניות אחת לאחרת בשניות.
אבל כרגיל אתה המלך המושלם שלי ידעת איך להרגיע אותי ולשלוט בי.
דקה לפני שיוצאים מהבית למסיבה:
אני: איפה השפתון?
אתה: הכל בסדר, קחי את הזמן.
אני: אוף, העקבים בחדררררר, אמאאאאא אני לא יכולה ככה.
אתה: בייבי הכל בסדר, יש זמן.
אני: רגע שכחתי לשים (כן לשים) שפתון, נו טוב לא צריך, או שאולי כן? טוב נו לא... ככה תוכל לנשק אותי חופשי.
אתה: רוצה שאני בנתיים אשב? נראה לי אני מלחיץ אותך...
אני: אממממ לא... (בראש חושבת לעצמי ברור שזה מלחיץ מה נראה לך?? גבריםםםםם)
20 דקות אחרי הזמן יוצאים מהבית.
בערך 50 דקות אחרי בכניסה לדאנג׳ן.
קבלת פנים חמימה ונעימה עם חיוך אמיתי כזה מהצוות...
אני בשוק כי מעולם לא אמרו לי שלום כזה יפה בכניסה למועדון (עד היום הייתי רק במועדונים של וניליים ושם עושים לך טובה שמכניסים אותך...)

נכנסת לבפנים אחרי 8067 מדרגות סוף סוף בתוך המועדון.
ואמא איזה סדום ועמורה!
אם הוא לא היה מאחורי ותופס לי בעורף בתנועה מרגיעה רוב הסיכויים שפשוט הייתי בורחת...
נשים ערומות חלקן על הרצפה מלקקות את הנעל של האדון שלהן (אני מניחה) חלקן סתם מתערטלות על העמוד.
אני עומדת משותקת.
הוא מרגיע אותי ולוקח אותי לשבת.
ראיתי את הקרוס והעיניים שלי נדלקו מתשוקה.
זה מושלםםםם הוא כזה יפה.
הוא בנתיים נתן לי קצת ספייס לעכל הכל.
כשקצת יותר הרגשתי בנוח הסתובבנו במועדון.... (לא כולל באזור המבוך. הוא השאיר את זה לאחר כך הגאון שלי כדי שאני לא אלחץ ובאמת אברח...)
לאט לאט התחלתי להתרגל לאווירת הסקס וגם התחלתי לאהוב אותה.
נכנסו למבוך, הוא קצת שיחק איתי... נראה שגם הקהל שצפה בנו בקטנה נהנה חוץ ממני... אבל אני? בחיי שחוץ ממנו לא זוכרת כלום :)
אם מישהו הסתכל או לא זה רק הוא זוכר.
מקפיד בנוקשות שלא יהיה יותר מידי קהל... שלא הרבה יראו את הצעצוע המקסים שלו...
מצחיק לחשוב שעם כמה שהוא רוצה להשוויץ בי מצד אחד הוא גם רכושני נורא מהצד השני.
נגיד להצליף בי עם החגורה שלו זה בסדר, גם אם יש קצת קהל ברקע.
אבל שמישהו יתערב לו באמצע?
פה הכל נגמר. הוא מניח עלי יד בדרך הרכושנית שלו ובטון קצת קשוח עונה לא.
הוא שונא שמתערבים לו ולא משנה איך, כמה ולמה.
ואני? אני שונאת שמעצבנים אותו.
אבל שתקתי. כאב לי לשתוק אבל לא רציתי לעצבן אותו יותר.
אני בפנים יודעת שהוא יכול להסתדר לבד כי בכל זאת זכיתי בגבר הכי מושלם שקיים בעולם אבל קשה לי שלא לרצות לתקוף את כל מי שמאז לנסות ולהתערב.
מן מפלצת קטנה כזאת שגורמת לי לרצות להרחיק ממנו את כולם. להיות השריון שלו (כי הוא האביר שלי).

בסוף המסיבה נגמרה.
כל מה שאני זוכרת ממנה זה בעיקר כמה הוא שמר עלי (גם בחלקים שהוא הלך להתפנות והשאיר אותי לבד הוא דאג שישמרו עלי)
אני גם זוכרת כמה חוצפנים שחושבים שזה לגיטימי לגעת לבחורה בתחת כי אם החצאית שלה קצרה אז זה בסדר...
או כאלה שחושבים שבגלל שהם נראים טוב זה לגיטימי לגשת לבחורה ולהתחיל לקשור אותה בלי לשאול כי היייי... אני נראה טוב, מה הסיכוי שהיא תגיד לא?
אבל בכללי היה מושלם ועשה לי חשק לעוד :)
לעוד מסיבות איתו.

מאסטר מושלם שלי. תודה על כל החוויות שאתה צורב בגופי ובנשמתי.
אתה הגורם לחיוך שמרוח לי על הפרצוף 😄 אתה היחיד שמכיר ויודע בדיוק מה ואיך לעשות.
תודה.

לפני 10 שנים. 12 באוקטובר 2014 בשעה 15:47

כשהוא פנה אלי תיכננתי לעזוב את האתר.
בהסתכלות לאחור טוב שלא עזבתי לפני.
בהסתכלות להווה זה הסיפור...

הוא שלח לי הודעה, עניתי בתמימות.
חשבתי לעצמי בשקט נו עוד דביל אחד ונגמר...
אבל משכת אותי לשיחה ארוכה, מסקרנת והכי חשוב מצחיקה.
מודה שלא הייתי קלה בהתחלה...
אם לומר את האמת הייתי מאוד קשה.
דיברתי בסרקזם, ניסיתי בכוונה להפיל אותך, הייתי ביצ׳ית למופת.
ואתה? נותרת רגוע כהרגלך...
נתת לי את החופש לדבר שטויות וצחקת מזה אפילו.
אחרי השיחה בכלוב עברנו לטלפון ומשם הדרך למפגש לא הייתה ארוכה.
ברגע שהעיניים שלי ראו את החיוך הביישן/שטני שלך כבשת אותי.
הדופק שלי הואץ בשניות סומק עלה לי בלחיים ופשוט שתקתי.
רק אתה מכיר אותי שותקת.
רק אתה יודע מה זה אומר...

מהרגע שהסכמת לקחת אותי עטפת אותי ברכושניות ודאגה.
דאגה כזאת שרק למאסטר אמיתי יש.
היו לי מלא גבולות.. או כמו שאחיינית שלי אומרת ״מלאנתלפיים״.
שנאתי את הקטע הזה של ההשפלה. כאילו למה זה טוב? אתה יותר חזק ואני כבר ממילא כנועה לך אז למה לרמוס את האגו שלי גם? ואז הבנתי... מי אני שיהיה לי אגו בכלל? אני שלך.. לא שלי.
השפלות היום זה עונג בשבילי.
אני רואה את החיוך שעולה לך כשאתה אומר לי שאני הזונה הקטנה שלך וכשהחיוך גדל כשאני עונה במקום כן רגיל, אני הזונה הקטנה שלך.

והיום אני כועסת.
כי זלזול יותר גרוע מהשפלה או כאב פיזי.
מי אתם בכלל?
גברים חסרי עמוד שדרה, חצופים, חסרי בושה.
אתם קוראים לעצמכם מאסטרים או אדונים?
אתם לא מגיעים לקרסוליים שלו ולא זכאים בכלל לקרוא לעצמכם ככה.

אתם נמצאים באתר הזה ולא מכבדים את החוקים הבסיסיים שלו.
בחורה מקולרת משויכת או רושמת לא לפנות.
למה בכוח? למה דווקא?
זה אונס.
ברגע שאתה כופה על מישהו/י את הרצונות שלך זה אונס.
אבל אתם לא טורחים לקרוא אפילו.
לא אכפת לכם מגבולות או מכבוד.
כל מה שאתם מחפשים זה זיון או אוננות וירטואלית.

אני מאחלת לכל אחד מכם לקבל טיפה מהשכל שלו.
קצת מהמעלות שלו.
אולי תהיו בני אדם ולא תתנהגו כמו החיות שאתם מתנהגים עכשיו.

ונכון... יכול להיות שאני נשמעת מגעילה, רעה או כמו שהם חיים בסרט ואומרים שולטת, אבל די.
רשימת ההתעלמות שלי מלאה ומפוצצת.
כי אתם לא מרפים.
ואני חושבת שאני מדברת בשם הרבה בנות כלוב כשאני אומרת שליטה זה משהו שנותנים לא לוקחים אותו בכוח ואי אפשר לדרוש.

מקווה שזה יעזור.
ואגב גם לכן הבנות לא חסר...
כן, כן... כל השולטות ששולחות לי בואי לסשן או אני והנשלט שלי נשמח שתצטרפי... והנשלטות שמציעות למסור אותי לשולט שלהם...
WTF?!?! Get a life.
שחררו ממני בבקשה כי נמאסתם.
אני שייכת לו בכל רמ״ח איברי, וממש לא מתכננת שזה ישתנה בזמן הקרוב.

לפני 10 שנים. 11 באוקטובר 2014 בשעה 13:32

כל יום אתה מעיר אותי עם חיוך, הפעם זה תורי.

 

אתה לא יודע שאני כאן כותבת כי זאת הפתעה :)

רוצה לומר לך שאתה מושלם, שזכיתי במתנה.

אתה נותן לי הכל, לא מחסיר ממני כלום.

אם היית יכול אני בטוחה שאת הירח היית קוטף.

 

לרוב אני קוטרית לא קטנה ונידיייית מטורפת.

סליחה.... לא לרוב. תמיד.

(כל אחד והחסרונות שלו- למרות שאתה מאסטר מושלם)

 

אבל בוא נודה.

אני אמביציוזית לא קטנה.

אתה נותן לי מטלה... אני מגדילה ראש ומבצעת אותה עם אקסטרה.

אתה אומר לי להיות יצירתית... אני עושה לך גלריה...

 

ומה איתך?

אתה מושלם כמו שאתה :)

אל תשתנה לעולם.

אתה חלומה הרטוב של כל אישה....

 

ואני זכיתי בך :)

לפני 10 שנים. 6 באוקטובר 2014 בשעה 6:54

המאסטר שלי, הוא יודע בדיוק איפה לגעת. איפה כואב ואיפה נעים.

המאסטר שלי, הוא מאיר את הבוקר שלי עם חיוך. גורם לי להרגיש נערצת.

זה מוזר. חשבתי שרק שפחה מעריצה את האדון שלה, אבל כרגיל הוא מוכיח לי שטעיתי.
מביט בי במבט מעריך ומכבד ומלטף אותי ברכות.

הוא לא צריך שום שוט או קיין כדי להטיל בי מרות. הוא קורא בשמי וזה מספיק.
הוא האבא שלי, המחנך שלי, המאסטר שלי, האדון שלי.
ואני? אני פשוט מה שהוא ירצה שאהיה.
כי איתו גבול זה סתם קו דמיוני שניתן למתוח ולחצות בקלות.

מאסטר, איתך הכל פשוט יותר וטוב.
עברתי איתך דברים שאף אחד לא היה מצליח להוציא ממני.
אני מעריצה את האדמה שאתה דורך עליה בגלל זה.
תודה :)

לפני 10 שנים. 9 בספטמבר 2014 בשעה 10:17

יש לי שש עמידות מוצא.

שש עמידות שאני מרגישה בהן בבית.

 

הוא לא מכיר אותן אבל רוצה להכיר נורא.

ולאט לאט הוא מוסיף לי עוד עמידות מוצא.

 

לכל עמידת מוצא יש מספר, שם ומלל קצר שמא חלילה אתבלבל או אשכח.

כן.... ככה הוא דואג לי וקשוב אלי.

 

על כל עמידת מוצא שאני עושה נכון הוא טורח להגיד בקול הגרוני הזה שלו: "יפה, ילדה שלי, את ילדה טובה".

בדרך כלל זה גורר חיוך מרוצה שלי ומבט נבוך. ואז הוא מחייך אלי ואומר: "אני גאה בך ילדה שלי" ומרים אותי אליו לחיבוק ומנשק.

הוא אוהב שלמות. בכל דבר.

מהתנועה הכי קטנה ועד למילה הכי עוצמתית.

ואני? אני פשוט שם. מנסה לעשות הכל נכון בתקווה שלא אאכזב אותו.

מה שלא קרה עד עכשיו (וכמובן שאושר וגאווה מציפים אותי כשאני כותבת ונזכרת בזה עכשיו).

 

וכן זה המאסטר שלי. תמיד יגיד משהו טוב ותמיד יראה תמיכה.

הוא ידחוף אותי עד הקצה ובשניה שאני כמעט נופלת הוא יתפוס אותי, יקרב אותי אליו ויעזור.

 

גם בתוך ים הבלאגן שלו והעיסוקים הוא מוצא דקה של שקט כדי להרגיע ולתמוך.

 

הוא לעולם לא יפגע בי כי אני הילדה הקטנה שלו. והוא? הוא המאסטר שלי, האדון שלי... ואם אני ילדה ממש טובה

(ואני משתדלת להיות ככה תמיד), הוא מסכים לי לקרוא לו אבא.

לפני 10 שנים. 3 בספטמבר 2014 בשעה 14:25

בבלט קלאסי ישנן שש עמידות מוצא.  

כל עמידה או תנועה בריקוד מציינת מילה או פיסוק ובסוף הריקוד ממש אפשר לראות סיפור שלם שנרקם ומתגבש לנגד עינינו   

אז השאלה התבקשת היא... עמידה שביעית?!  

כן. העמידה השביעית היא העמידת מוצא הפרטית שלי.

עמידת מוצא של בלרינה כבולה.  

 

כל מי שמתעסק בריקוד יודע שזה דבר אינטנסיבי ומחייב.

אין דבר כזה לא בא לי היום או קשה מדי.  

ממש כמו שלשלאות בלתי נראות שכובלות ומחייבות אותנו לאימון קשוח יותר לנתינה אין סופית ולכניעה מוחלטת.

אך זה גם דבר שבונה ומעצים. נשמע די מוכר ומרגיש נורא בבית.      

 

והוא? הוא מוציא את הכל ממני!   

כל הפחדים מתגמדים לעומת החוזק שבו, המבט החודר, והחיוך הערמומי שלו שלא מסתיר כלום.  

תחושת הרצון להתמסר אליו באה בקלות, ואיך לא?   

כשקשה לי הוא מרים אותי אליו ומחבק וכשטוב לי הוא נותן מילה טובה ומעודד.      

 

כל מה שנשאר לי לומר לו זה כן מאסטר, אבל כשאני ילדה טובה (ואני מנסה להיות ככה תמיד) הוא מסכים לי לקרוא לו אבא.

כי בסופו של יום אני פשוט הילדה הקטנה שלו.