סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

תשוקה

לא מחפשת.
לא רוצה.
נטו פורקן!
לפני 8 שנים. 21 בנובמבר 2016 בשעה 13:13

לפעמים אני כזאת מטומטמת

שזה הורס אותי.

לפני 8 שנים. 21 בנובמבר 2016 בשעה 10:17

לא יכולה לגמור בלעדיו

חייבת את היד החזקה שלו

החונקת ,המצליפה המלטפת

צריכה את הלשון שלו שתטייל על גופי,

את הלחישות באוזן ,

צריכה לשמוע להרגיש שהוא נוגע בי.

צריכה להרגיש שהוא סוחט לי את השדיים,

מוציא ממני מיצים מהכוס

צריכה להרגיש את החיבוק החונק שלו,

את ידיו הגבריות.

לא יכולה לגמור בלעדיו

גם הגמירות שלי -שלו.

 

לפני 8 שנים. 20 בנובמבר 2016 בשעה 12:34

כל יום שעובר מתחדדת לי ההכרה שהוא כבר לא כאן.

מחכה לשיחה ממנו אבל יודעת שזה לא יקרה.

קשה לי.

לא אקבל זאת לעולם.

לא בין החיים אבל תמיד איתי.

אני בטוחה שהוא שומר עלי

אני מרגישה שהוא שמח,

הוא רואה שטוב לי.

מדליקה עבורו נר נשמה ודואגת שהוא תמיד יהיה דלוק זה נותן לי ביטחון.

הוא חסר לי...

עכשיו הוא נח.

אנו לא יודעים מה זה יסורים באמת,

אנחנו מתבכיינים -גם אני...

לעומת היסורים שהוא עבר הכל מתגמד בעיניי...

תנוח אבא שלי.

לפני 8 שנים. 20 בנובמבר 2016 בשעה 9:23

הידיים שלו תמיד חמות

ושלי תמיד קרות..

מחמם אותי ולא רק בנגיעה.

כל הזמן רטובה רק מהמחשבה

מהדמיון המלוכלך והסוטה שלי,

רואה אותו בדימיוני,רואה איך הוא חופר בתוכי,בכוס אצבע ועוד אחת אני מתה על הכאב הזה.

רוצה שיקרע אותי 

יקרע לי את הנשמה.

כן,הוא עושה את זה-קורע לי את הנשמה.יש לו דרך שקטה ומעצבנת,כזאת שמוציאה אותי מאיזון, שקטה  ומוצצת לי את הנשמה.

הוא קורע אותי כל יום מחדש.

קורע אותי בגעגועים וציפיה לפעם הבאה.

לפני 8 שנים. 19 בנובמבר 2016 בשעה 16:05

הרבה זמן זה לא השתלט עלי.

שוב זה חוזר,

אני שונאת את זה,זה רע,זה כואב.

זה מוציא אותי מאיזון

זה מחרפן.

מציאות או לא?

זו מציאות שלי.

אף אחד לא יכול לומר לי שטויות,דמיונות.

זה שלי וזה קיים.

בדיוק כמו שאמרתי..

"מה שרואים משם לא רואים מפה"

 

   לא הולכת לשם שוב...

לפני 8 שנים. 18 בנובמבר 2016 בשעה 6:05

נשבר לי הלב

מבדידותם של אנשים.

 

לפני 8 שנים. 17 בנובמבר 2016 בשעה 6:32

עוד יום

כזה או אחר 

זה לא משנה.

עברתי שינוי עצום ,היום אני צועדת לכיוון אחר,הזמן נתן לי מתנות.

הזמן ריפא אותי

פקח את עיניי והאיר לי את הדרך.

הזמן רק עשה ועושה לי טוב

למדתי לסמוך על הזמן ולא לתת לו לברוח,

למדתי להבין שלכל דבר יש את הזמן שלו.

גם הפטירה של אבא שלי לא הפתיעה אותי,אומנם קשה לי 

שהוא לא עונה לי לפון,

אבל זה מה שיש!

אני מבינה שהזמן משנה בני אדם

הזמן מעיף אותנו לכל מיניי מקומות.

הזמן והזמן והזמן.

דבר אחד הזמן לא שינה ולא ישנה בי לעולם...

אני נשלטת שצריכה יחס של מלכה!

 

לפני 8 שנים. 16 בנובמבר 2016 בשעה 19:27

כשהדברים הופכים להיות מובנים מאליו זה מגעיל אותי.

 ♡

לפני 8 שנים. 16 בנובמבר 2016 בשעה 12:58

המבוכה  הזאת

מתי היא תחלוף?

אתה מביט בי ואני משפילה מבט

מנסה להביט בך חזרה

אבל אוף זה לא הולך לי.

כמה זמן עוד?

רוצה להרגיש חופשיה לידך

להרגיש ניחוחה אבל לא מסוגלת

דרוכה ושקטה והמבט לא ממוקד

ואתה מחייך אוהב להביך אותי,רשע אחד.

אוהב לתסכל אותי,אוהב לעשות ממני קטנה,

אוהב לשקשק אותי

להוציא לי את הנשמה,

משתגעת מהשתיקה שלך.

כן,אתה מצליח להרטיב אותי

מרטיב ונוגע..בנקודה

בנשמה.

אוהבת אותך רשע שלי.

 

לפני 8 שנים. 16 בנובמבר 2016 בשעה 8:02

יש כאלה שלא ראו,או שפשוט התעלמו..

אני מאושרת

אני מאוהבת

אני שלו

ורק שלו

אין סיכוי לאף אחד.

לא מעוניינת 

לא רוצה..

נו ..די...מה אתם דפוקים?????

שחררו...

לא צריכה ידידים 

לא צריכה יועצים

לא צריכה מפרנסים

יש בו הכל.

 תודה אבל לא..תודה.