סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

זנב לשועלים

סיפורים אירוטיים מקוריים, ותמונות ותרחישים שקולעים לטעם המיני שלי.
לפני 3 שנים. 17 באוג׳ 2018, 3:16

שכבתי שם, ברגליים מפושקות, והקשבתי לנקישות המצלמה. היא חגה סביבי, הפלאפון בידיה, בעודה מנסה לאמוד את זוית הצילום האופטימלית. שנאתי להצטלם.

"תביט למצלמה. אני רוצה שיראו את הפנים שלך," היא אמרה. מצמצתי כשההבזק הבא תפס אותי לא מוכן.

היא כרעה ברך לידי. היה נראה שהיא ממש נכנסת לתפקיד שנתנה לעצמה. רק חצי שעה קודם לכן הייתי לבוש יחד איתה, בסלון. ראינו שידורים חוזרים של הסדרה האהובה עלינו ודיברנו על הטיול הבא שלנו לפריז יחד. ואז על כמה יהיה נחמד ללכת ולבדוק את סצנת המועדונים בעיר. והאם יש מועדוני קינק טובים. כמובן כמו תמיד היא עקצה אותי.

"אתה תמיד בורח בסוף," היא שרבבה את שפתיה. "אנחנו לא מנסים שום דבר חדש."

"הכל נחמד בפנטזיה, אבל כשזה מגיע לכדי מציאות זה הרבה יותר מסובך," אמרתי.

"אוף, זה לא הוגן," היא אמרה.

"למה שלא תסחטי אותי?" התבדחתי.

"מה זאת אומרת?"

"את יודעת, צלמי אותי, ואז בפעם הבאה אם אני לא אסכים פשוט תגידי לי שתשלחי את התמונות לחברים או לקולגות בעבודה." אמרתי.

היא חשבה על זה לרגע. "לצלם אותך עושה מה?"

"לא יודע. ערום. בתנוחות חושפניות. תחשבי על משהו. יש לך ראש יצירתי."

יכולתי להרגיש את הגלגלים נעים בראשה. הדם זרם אל איברי בזמן שדיברתי. הייתה לי זיקפה קל. היה משהו בתרחיש שמצא חן בעיני. אם הוא ימצא חן גם בעיניה, זה יכל להיות משחק תפקידים מחרמן. ידעתי שזה לא יהיה יותר מזה. הכרתי אותה מספיק שנים כדי לסמוך עליה.

"אתה באמת רוצה לעשות משהו כזה?" היא שאלה, מנסה לוודא שאני לא מותח אותה.

"כן," עכשיו כבר שכנעתי את עצמי. "זה יכול להיות משחק בפני עצמו. רוצה לנסות? את זאת שתמיד אומרת שאנחנו לא מנסים שום דבר חדש."

"המממ," היא חשבה בקול רם. לבסוף משכה בכתפיה. "למה לא?"

הבזק נוסף של המצלמה החזיר אותי אל ההווה והזכיר לי עד כמה היא החליטה לקחת את כל זה ברצינות. "שים יד על הזין, אני רוצה שזה יראה כאילו אתה מאונן," ציוותה. "ותפשק את הרגליים קצת יותר. כן. ככה. עכשיו תפתח את הפה ותסתכל אלי."

* * * *

עליתי במדרגות, מתנשף קלות. בדיוק סיימתי את הריצה היומית שלי. שנים עשר קילומטרים, סביב ליישוב, ברוח בין-ערביים קרירה. כשפתחתי את הדלת, היא ישבה שם, ולידה ישב גבר שלא הכרתי, כבן חמישים, מסוקס, לבוש בחליפה מחוייטת. בטח מישהו מהעבודה שלה. הם היו שקועים בשיחה, אבל השתתקו כשנכנסתי. הנדתי בראשי ונכנסתי למטבח לקחת לעצמי כוס מים. כשחזרתי, היא התרוממה מהספה.

"זה שי," אמרה.

"אהלן," אמרתי בלקוניות. הרבה יותר עניין אותי להגיע למקלחת.

"הוא הבוס שלי."

"נעים להכיר," הוספתי.

"נתתי לו את התמונות שלך," היא אמרה בלחש.

קפאתי.

"מה?" שאלתי. היא לא אמרה אילו תמונות. לא היה יכול להיות שהתכוונה למשהו אחר. אבל היא לא יכלה למסור אותן לו. זה פשוט לא היה אפשרי. היא לא הייתה עושה דבר עד כדי כך הזוי.

"התמונות שלך, שצילמנו שבוע שעבר."

"מה זאת אומרת?" שאלתי שוב.

היא הזדרזה לדבר, לפני שתהיה לי הזדמנות להתעשת. "שנינו יודעים שאני לא באמת אוכל לעשות איתן משהו. זאת סתם עוד פנטזיה שלא תגיע לשום מקום. אז חיפשתי מישהו שלא מכיר אותך, שלא תהיה לו בעיה עם זה. שי אמר שהוא מוכן לעזור לנו."

הבטתי בשניהם, המום. הוא ישב על הספה בלי לומר מילה. ידי רעדו קלות.

"נתתי לו גם את הכתובות של ההורים שלך, והעבודה, והחברים. אלה שאני מכירה. אל תדאג," היא התקרבה אלי וליטפה את זרועי. "זה יהיה טוב לנו. בוא איתי."

היא נטלה את ידי והובילה אותי אל האמבטיה, משאירה את שי מאחור. שם, כשהיינו רק שנינו, הכרחתי את עצמי לייצב את הנשימה. עדיין לא יכולתי לומר כלום.

"היום הוא רק רוצה לבדוק אותך קצת. סיפרתי לו שאתה אוהב כשאני סוטרת לך ... בישבן, והוא אמר שזה מספיק טוב. להתחלה. אתה רק צריך להוריד את המכנסיים ולשכב על ברכיו, זה הכל. זה יסתיים ממש מהר. בוא, אני אעזור לך." כשראתה שאני לא זז, ידיה נשלחו לעברי לי. כרעה ברך לידי ועזרה לי לחלוץ את נעלי, ואחריהן הפשילה את מכנסי, עד שנותרתי ערום מהמותניים ומטה. כשסיימה, שוב נטלה את ידי ומשכה אותי החוצה.

אולי זה היה חלום. אולי לא. רעדתי. אם לא אומר דבר, אולי אתעורר ולא אזכור דבר. בחזרה בסלון, שי הסיר את החגורה ממכנסיו וטפח על ברכיו בשתיקה. לא התנגדתי כשהתקרבנו אליו. כשנשכבתי, הרגשתי באיברי החשוף מתחכך בבד הרך של מכנסיו. היא הורתה לי להניח את ראשי על הכר בקצה הספה ולהסתכל קדימה.

שניות ספורות אחרי שהחגורה חתכה את האוויר ונחתה על הבשר החשוף, שמעתי צליל מוכר. היא עמדה בפינה, שוב עם הפלאפון, וצילמה. ידו החזיקה את ראשי כדי לוודא שפני בתמונה.

* * * *

חודשיים אחר כך ישבנו שלושתנו יחד בסלון. שי ישב במקומו הרגיל, במכנסיים מופשלים. איברו הזקור היה שקוע עמוק בתוכי, בעודו מניע את עצמו בעצלתיים. ידיו אחזו בזרועותי, ספק כמשענת, ספק כדי לשלוט בתנועותי. גבי היה מופנה אליו. היא ישבה מולי, מחזיקה במצלמה מולנו, מסריטה את פני. הבטתי אל תוך העדשה.

"ההבעה שלך כל כך יפה," היא אמרה, וקירבה את המצלמה. אחר כך התרחקה, כדי שיהיה אפשר לראות בבירור את האקט כולו.

כמו תמיד, שתקתי. ממילא לא יכולתי לשנות דבר.

* * * *

המוזיקה הלמה באוזני. לא שיכולתי לומר משהו בעניין. הגאג בפי מנע ממני לומר מילה. מאחורי יכולתי לחוש בתנועותיה של האישה הצרפתיה הצעירה עם הסטרפאון. פני היו מכוסים בזרע יבש. הסרחתי משתן. היא הופיעה משום מקום וכרעה ברך לידי.

"אתה נהנה?" היא צעקה, כדי שאוכל לשמוע. שנינו ידענו שאני לא יכול לענות.

מאחוריה ראיתי את שי. הוא בא ומשך בזרועה, והיא קמה. עיני עקבו אחריה. ידו נשלחה אל ישבנה החשוף, ויכולתי לראות את אצבעו חודרת אליה מאחור.

"אני מצטערת, אתה יודע איך הוא כשהוא בעניין," היא ציחקקה. "הוא ממש כמו חיה."

עד מהרה נבלעה איתו בהמון. מולי הופיע איבר גברי זקור, אנונימי. יד חזקה, שעירה, שלפה את הגאג מפי. לא היה לי זמן לחשוב עליהם יותר מדי – עד מהרה הייתי חייב להתרכז בפולש הזר שבגרוני.