לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

זנב לשועלים

סיפורים אירוטיים מקוריים, ותמונות ותרחישים שקולעים לטעם המיני שלי.
לפני 3 שבועות. שישי, 25 באוקטובר 2019, בשעה 18:03

אלפא

לביאה

מנטור

מנטאלי

גורה

איכותי

מגוננת

עוצמתי

ותיק

סוחף

טוטאלית

אקדמאי

כל שיר של יונה וולך.

כל ציטוט של מישהו מפורסם, יותר חכם או מוצלח מכם.

כל ציטוט שהוא מהתנ"ך.

והכי חשוב: לינקים לשירים מיוטיוב.

 

 

 

 

לפני 3 שבועות. שישי, 25 באוקטובר 2019, בשעה 17:18

מכל הדברים, היו אלה החריקות של השולחן שזכרה תמיד אחר כך. אוזנה הייתה צמודה לעץ הישן, והחריקות המונוטוניות, המחזוריות, הדהדו בראשה. היא שאלה את עצמה מדוע הם לא טורחים לתקן אותו. מבטה נדד אל הסלון, שהיה שרוי באי-סדר. גם הסלון שלה נראה פעם כך, לפני חמש עשרה שנה, כשהייתה סטודנטית. בדיוק כמוהם. בזוית העין ראתה את הבחורה, מסדרת ערימה של עיתונים בסלון. היא הייתה צעירה, בתחילת שנות העשרים שלה. דקיקה ויפה. 

קולותיהם ריחפו בירכתי התודעה שלה. היה לו קול עמוק, נעים, כזה שהיה גורם לבחורות ודאי לרצות לדבר איתו שעות. היא לא הבינה מה הוא אמר. זה לא מאד שינה לה. הם דיברו על סוף השבוע, על ההורים שלה. היא הכירה את הויכוחים האלה. הם הלכו להורים שלו בשבוע שעבר ועכשיו היה תור ההורים שלה, היא אמרה. הוא היה שקול, ענה לה במשפטים קצובים, בין התנועות. 

ידיו אחזו במותניה. גופה היה כפוף, צמוד לשולחן. הבחורה כעת הייתה מולה, ואחת מידיה הדקיקות דאגה להצמיד את ראשה המסובב אל השולחן. שמלתה הייתה מופשלת ותחתוניה היו כרוכים סביב ברכיה. לא היו שום גינונים, לא היה כל מאמץ להעמיד פנים שיש סיבה כלשהי אחרת לבואה. ממילא לא היה להם הרבה זמן. היא קיבלה את הודעת הטקסט לפני רבע שעה, אמרה לבן זוגה שהיא יוצאת להליכת הערב שלה, והוא הנהן והמשיך לצפות בטלוויזיה. עשר דקות לאחר מיכן, היא הרגישה אותו נע בתוכה.

איברו נבלע בין ישבניה, קשה צעיר ורעב. בהתחלה היה לה קשה להתרגל לרעיון, אבל היא למדה כיצד להתכונן למפגשים. בפעם הראשונה היה עדין, הראה לה כיצד לשים את חומר הסיכה, דאג שלא יכאב לה. אחר כך כבר היה הרבה פחות עדין, והיה בועל אותה בפראות חסרת עכבות. היא שאלה את עצמה מדוע היא תמיד חוזרת. איך הודעה אחת שלהם מסוגלת להפוך את כל הערב שלה. הם היו לא צפויים, פרט לכך שידעה שעליה לצפות לזה פעם או פעמיים בשבוע. 

בקרוב יגמור, ואז תצטרך להרים את תחתוניה, להודות להם ולחזור לפני שתיעדר זמן רב מדי. הם נפטרו מהקונדום כבר לפני חודשים, אחרי תקופת הסתגלות ראשונית. היה אסור לה לנקות את עצמה. היא חשבה על בן זוגה, לבד בדירתם, ודמיינה איך, אולי, יותר מאוחר בערב, שוב יגהר מעליה בתנוחה מיסיונרית. היא התגעגעה אליו, אבל הסטודנט הצעיר שמאחוריה, שיכול היה להיות אפילו בנה, שילח בה גלים של כאב ועונג עמוק. היא ידעה שלא תזכה לגמור הערב. לא שהיה להם אכפת במיוחד, הם מעולם לא אסרו על כך. היא אף פעם לא הייתה גומרת במפגשים. היה בזה משהו ששימח אותה. אם הייתה גומרת, זה היה איכשהו גורע מהמפגש, גורם לה להרגיש שרק תאוות בשרים פשוטה מביאה אותה אליהם שוב ושוב. אבל זה לא מנע מידה להתגנב מטה, בין רגליה, ולגעת בעצמה, בשעה שהאזינה לחריקות השולחן.

לפני חודש. רביעי, 2 באוקטובר 2019, בשעה 11:17

1. 

היא ישבה לצידי והעתיקה בשקדנות. המחברות שלי תמיד היו הרבה יותר מסודרות משלה. היא ציחקקה כשמצאה את הקריקטורות של המרצה שציירתי בשוליים. "איך אתה מצליח להיות כל כך מסודר?" היא קימטה את מצחה. "אני בקושי מצליחה לעקוב אחריו."

שכבנו זה לצד זה על המיטה. היא ניסתה להשלים פערים, ואני הייתי שקוע בספר. הכימיה נוצרה בינינו כבר בשיעור הראשון, כשבמקרה ישבתי לידה, ועד מהרה הפכנו לידידים קרובים. "אני פשוט רושם כל מה שהוא אומר," אמרתי. זה לא היה מדויק. קראתי את הספר המרכזי של הקורס לפני שהתחיל הסמסטר וידעתי למה לצפות, אבל לא היה לי כוח להסביר את כל זה, ומצא חן בעיני שהרשמתי אותה עד כדי כך. 

היא התבוננה בי ארוכות. "אתה די חכם, אתה יודע?" היא ספק-שאלה, ספק-אמרה.

הבטתי בה. לא הייתי בטוח איך להגיב. רציתי לומר תודה, אבל היא הקדימה אותה בכך שרכנה לעברי ונשקה לי. "אני חושבת שכדאי שנתחיל לצאת," אמרה.

היא הייתה כזאת.

2.

אהבנו את אותם הסרטים, ואת אותם הספרים. יכולנו לדבר במשך שעות. מספר פעמים במהלך תקופת החיזור הראשונה, בזמן שהתנשקנו, ניסיתי לשלוח ידיים אל עבר החזה שלה, אבל היא עצרה אותי בכל פעם מחדש. היא הסבירה לי שהיא עוד לא מרגישה מוכנה איתי. שהיא מעדיפה לחכות. ידעתי שהיו לה מספר בני זוג לפני. באחת הפעמים היא שאלה אותי לגבי העבר שלי. 

"אף אחת?" היא נראתה מופתעת מאד.

אמרתי לה שלא הייתה לי מישהי לפניה. היה נראה שהיא בכלל לא העלתה על דעתה שדבר כזה יכול להיות אפשרי. היא חזרה על השאלה מספר פעמים בחוסר אמון, עד שהיה נראה שהיא מתרצה. היה לה מבט מוזר בעיניים, כאילו היא חושבת על משהו רחוק, משונה, אבל החיוך הרגיל שלה היה נסוך על שפתיה. חששתי שהעדר הניסיון שלי יתפס אצלה כמשהו שלילי, אבל היה נראה שההיפך הוא הנכון. נשמתי לרווחה. 

3. 

היא תפסה אותי כשמכנסיי מופשלים בסלון, צופה במסך הפלאפון הקטן שלי. עברו מעל חודשיים מאז התחלנו לצאת והתיסכול המיני עשה את שלו. היא יצאה מוקדם לשיעור אבל חזרה משום ששכחה את הפלאפון שלה, בדיוק לאחר שהתמקמתי במרכז הספה. קפצתי על רגלי, והיא בעצמה קפאה. לרגע הבטנו אחד בשני. הייתי אדום לגמרי ומשכתי את מכנסי למעלה. החזקתי אותן ביד אחת והתחלתי להתנצל, אך היא עצרה בעדי. היה לה את אותו מבט מוזר ומרוחק בעיניים. היא התקרבה אלי. "תמשיך," אמרה.

הבטתי בה, מבולבל, אבל היא הניחה יד מלטפת על כתפי והורתה לי להתיישב על הספה. "אני רוצה לצפות."

זה היה משונה, כמעט קליני. מעולם לא עסקתי בפעילות כה אינטימית בזמן שמישהי - או מישהו - צופה בי. זה לא לקח זמן רב. כשסיימתי היא הגישה לי ממחטה, ורכנה ונשקה לי. "אתה ממש מתוק," היא לחשה, ואז קמה ועזבה לשיעור מבלי להוסיף דבר. ישבתי שם, מבולבל.

4.

היא דאגה להפוך את הטעות לטקס יומי. בכל ערב הייתה מגיעה אלי, ובין דיבור לצחוק הייתה מכריחה אותי להתפשט מולה ולאונן. אם מצב רוחה היה נוח היא הייתה פושטת את חולצתה ומורידה את החזייה. היה לה גוף מדהים. נהגתי לחלום עליו בלילה לפעמים. הבטתי בה, עירומה למחצה, בזמן שגמרתי. באחת הפעמים שאלה אותי בלחש, "באמת לא הייתה לך אף אחד לפני?"

הנעתי בראשי לשלילה. היא עקבה אחרי תנועותי בשקדנות והגישה לי את הממחטה כמו תמיד.

5.

עברנו לגור ביחד באוגוסט, 2009. זו הייתה דירה קטנה ליד הקמפוס בהר הצופים. הייתי מאוהב בה מעל לראש. זה היה מקום קטן אבל זו הייתה גם הדירה הראשונה ששנינו שכרנו - לפני כן גרנו במעונות האוניברסיטה או אצל ההורים. חלקנו את אותה המיטה, את אותו האוכל. אירחנו את החברים וההורים של שנינו. בכל ערב, לפני השינה, היא הקפידה להמשיך את הטקס שלנו. הייתי מספיק מאוהב בה כדי שלא יהיה לי אכפת יותר מדי שלא שכבנו. 

באחד הערבים סיימנו לאכול ארוחת ערב. היא הייתה לבושה ומוכנה לצאת לאנשהו. היא שאלה אותי לפתע, "אתה מכיר את דן?"

"איזה דן?" שאלתי.

"המתרגל שלנו במבוא לסטטיסטיקה," אמרה.

"לא ממש," אמרתי כבדרך אגב.

"שכבתי איתו אתמול."

התרוממתי והתבוננתי בה, כמוכה ברק. "מה?"

"אני נפגשת איתו גם היום, יותר מאוחר בערב," היא ענתה בפשטות. היא הייתה שלווה לחלוטין. בהיתי בה, משותק, בשעה שקמה וניגשה לדלת. "אל תחכה לי. נדבר מחר."

הדלת נטרקה מאחוריה. הייתי המום. הרגשתי שאני לא מסוגל לנשום.

6.

אני לא זוכר כמה פעמים ניסיתי להתקשר אליה באותו הלילה. נשארתי ער עד מאוחר, אבל בשלוש בבוקר הייתי ממוטט ולא יכולתי להחזיק את עיני פקוחות. כשקמתי, השעה הייתה שבע. המיטה לידי הייתה ריקה.

היום עבר כחלום בלהות. כשהשיעור הראשון התחיל היא נכנסה והתיישבה בשורה האמצעית, רחוק ממני. היא ראתה אותי ונופפה לי לשלום, אך לא יכולתי להביא את עצמי להשיב לה באותה המחווה. היא התעלמה ממני, גם כשניסיתי לגשת אליה בהפסקות, ורק התעקשה שנדבר באותו הערב.

כשהגעתי הביתה היא כבר חיכתה לי שם, עם קנקן תה על השולחן הקטן של איקאה שהנחנו במטבח. התיישבתי. לא ידעתי מה לומר. כמו בהרבה דברים אחרים, היא הקדימה אותי.

"אני מאד מעריכה אותך. אני חושבת שאתה חכם, ונהדר, ואמפתי, ומקשיב, ויש לך חוש הומור נפלא. והכי חשוב לי שתדע שאני אוהבת אותך מאד," אמרה. 

"אז למה?" מלמלתי. 

"אבל אני לא יכולה לשכב איתך," השלימה את המשפט. הסתכלתי עליה.

"אני לא מבין."

"לקח לי זמן בעצמי להבין את זה, אבל זה בגלל שאתה בתול." היא לא החמיצה הזדמנות להשתמש במילה הזו.

"איך ... מה? איך זה קשור למשהו?" שאלתי בקול צרוד, חלש.

"כשאמרת לי שמעולם לא היית עם אישה, זה עורר בי משהו. אחרי שהלכת לישון, שכבתי במיטה ואוננתי שלוש פעמים ברצף. אלה היו שלוש האורגזמות הטובות ביותר שהיו לי בחיי עד אותו הרגע. רציתי לראות עד כמה אני יכולה למשוך אותך בלי סקס, עד כמה רחוק תסכים ללכת למעני. חצי השנה האחרונה הייתה חצי השנה הטובה ביותר שהייתה לי מבחינה מינית. אני לא מסוגלת להפסיק לחשוב עליך, יושב בבית, מתוסכל, ועם זאת נאמן, הולך אחרי בהסכמה ובידיעה מוחלטת שתשאר מתוסכל."

ישבתי שם ועיכלתי את המלים שיצאו מפיה. היה להן טעם מר.

"אני יודעת שזה נשמע אכזרי," היא אמרה, והיה ניכר שהיא באמת מרחמת עלי באותו הרגע. "אבל אתה מבין למה אני לא יכולה לשכב איתך? ברגע שזה יקרה, פוף. הכל נעלם. אתה מבין? כל הקסם נעוץ בכך שאני יודעת שאתה יושב כאן ומפנטז על הרגע הזה. אחד הרגעים המכריעים בהתפתחות של כל גבר, ואני מונעת אותו ממך. אפילו לא ראית אף פעם אישה עירומה לגמרי מולך."

"אבל - דן? למה שכבת איתו?"

"דן חמוד. הוא התחיל איתי, וזרמתי איתו, אבל כל זה חסר חשיבות. זה לא עניין אותי. הוא לא מעניין אותי. כל מה שמעניין אותי הוא לראות כמה רחוק אני יכולה למשוך אותך. כמה רחוק תהיה מוכן ללכת. הוא אפילו לא כך כך טוב במיטה - אני אצטרך ללמד אותו כמה דברים. אבל כשחשבתי עליך, כל הדברים האלה לא שינו כלום. הסדינים שלו היו רטובים לגמרי באותו הלילה. אני מבינה שקשה לך לשמוע את הדברים האלה. בעצם, מה שאני מבקשת ממך הוא שתסבול ושתמשיך לסבול, כדי שאני אמשיך להאכיל את הפנטזיה שלי. אתה חושב שתוכל לעשות משהו כזה, למעני?" 

ישבנו פרק זמן ארוך, לא מדוד, מבלי לומר עוד מילה, ושתינו את התה שהכינה.

7.

זמן לא רב לאחר מכן הטקס היומי שלנו השתנה מעט. היא הייתה מקפידה שאאונן מולה בערום כל ערב, כמו תמיד. ההבדל היה שהפעם, בחלק מהערבים, דן היה שם, בתוכה. לא היו גינונים מיוחדים: הוא היה מגיע והיא הייתה מפשילה את מכנסיה. הוא היה מוריד את מכנסיו ומתיישב על הספה והיא הייתה מורידה את עצמה אט אט עד שהיה קבור עמוק בתוכה. לפעמים היה בועל אותה מאחור, על שולחן המטבח. המקום האהוב עליה היה בחדר השינה, בצד שלי. כשהיו מסיימים הסדינים לרוב היו מכוסים בבליל של מיצים וזרע. היא אסרה עלי לכבס אותם עד לבוקר למחרת. לפעמים הייתה מכריחה אותי להתקרב, להתבונן באיברו הזקור ננעץ בתוכה, מסבירה לי בשפה כמעט קלינית מה היא מרגישה, מה מתרחש ביניהם. היא הקפידה לתזמן את הגמירות שלנו. בסיום המאורע היינו כולנו מתלבשים כאילו כלום לא קרה.

8.

נפרדנו שנה לאחר מכן. כמה חודשים אחר כך ראיתי את הודעת הנישואין שלה ושל דן. לפעמים הייתי שואל את עצמי אם הייתי עושה משהו אחרת, האם משהו היה משתנה. האם היינו עדיין ביחד אם הייתי מסרב לחלק מהבקשות שלה, מפגין מעט יותר חוט שדרה כשהיא ביקשה שארד לה; שארד לו; כשרצתה להרגיש כיצד זה לבעול גבר עם איבר מפלסטיק. בערב החתונה נשארתי בבית וצפיתי בטלוויזיה. בשתיים בבוקר, כשהייתי במיטה, הפלאפון שלי צפצף. זו הייתה הודעה ממנה - תמונות שלה ושל דן בעודו בתוכה, משגל אותה. בסופן חתמה "לבתול המתוק שלי". הפשלתי את מכנסי הפיג'מה שלי, וידי נשלחה מתחת לשמיכה.

 

 

 

 

לפני חודש. שלישי, 1 באוקטובר 2019, בשעה 19:19

1.

ישבנו במסעדה ואכלנו את הסושי שלנו. הוא ישב מולנו ושתה סאקה מבלי לאכול דבר. כולנו צחקנו. מיכל שוב סיפרה את הסיפור ההוא בו נתקענו בטיול ברומניה במלון עם שירותים מקולקלים. הוא צחק בעצמו וסיפר לנו על הטיסה האחרונה שלו לטוקיו. היה לו קול שקט, חודר, אבל חיוך נעים. הוא היה גבר נאה, גם אם היה מבוגר מאיתנו בכחמש עשרה שנה. מתחת לשולחן, ידה של מיכל ליטפה את שלי. אחר כך, באוטו, בדרך הביתה, היא שאלה אותי מה חשבתי. אמרתי לה שמכל מי שפגשנו, הוא נראה הכי נורמלי. ידה שוב נשלחה את המפשעה שלי ופתחה את הרוכסן. לפתע, הפקק באיילון נראה הרבה יותר נסבל.

2.

הוא נהם בעודו הולם את עצמו אל תוכה. תנועותיו היו עמוקות ואגרסיביות, ואף על פי כן עיניו היו נעוצות בעיניה, בעודה שרועה על גבה, והיא השיבה לו במבט עיקש וחדור מטרה לא פחות. החזקתי את רגליה מפושקות למענו. כשניכר שהגיע לפורקן, ידיו נאחזו בירכיה והצמידו את עצמו אליה. איברו פעם בתוכה פעם אחר פעם במשך דקה ארוכה, עד ששכך. הוא מחה את אגלי הזעה ממצחו ויצא, והיא סימנה לי. יכולתי לראות את שאריות הזרע נוטפות מפי הטבעת שלה. שנאתי את החלק הזה, אבל ידעתי שהוא עדיף על האלטרנטיבה. זה היה קרוב לתקופה בחודש בו היא הייתה אמורה לבייץ. כרעתי ברך בין רגליה הפעורות לרווחה והצמדתי את פי אל פיה.

3.

כשפתחתי את הדלת לבית בערב, רוב האורות היו מעומעמים. עברו חמישה ימים מאז מיכל נסעה לכנס שלה בארצות הברית, וחיכיתי ליום בו תשוב. הוא כבר ישב על הספה בסלון וצפה בטלוויזיה. כשראה אותי נכנס הנהן מבלי לומר דבר. לא דיברנו בינינו כמעט, גם לא כשהיינו לבדנו. הנחתי את תיק העבודה שלי במטבח, ונכנסתי למקלחת קצרה. כשיצאתי, ערום, הוא רק סימן לעבר הספה השנייה. כשניגשתי לכרוע ברך לפניה הוא עצר בעדי.

"היא רוצה לראות את הפנים שלך הפעם," אמר.

נעניתי לו בכבדות ונשכבתי על הספה. הוא הניף את רגלי באוויר, התיר את החגורה של מכנסיו והניח להם לצנוח אל הרצפה. כשכיוון את איברו אל עבר ישבני הקפיד גם להפנות את מצלמת הפלאפון שלו אל עבר פניי. אחזתי במשענת הספה מאחורי כשהוא החל להסריט.

"אל תעצום את העיניים. אנחנו רוצים לראות את המבט שלך כשאגמור בתוכך הפעם."

 

לפני חודשיים. ראשון, 8 בספטמבר 2019, בשעה 16:52

עדיין עמדתי מולה בפה פעור, ספק רותח, ספק המום. הטחתי את ידי בשולחן המטבח, והרעש הדהד ברחבי הדירה. כבר לא היה אכפת לי.

"איך קבעת את הטיול הזה עם ארז? אני לא מבין אותך!"

היא נאנחה. "שאלתי אותך אם יהיה אכפת לך אם אסע לאמסטרדם לכמה ימים בלעדיך ואמרת שלא. אני לא מבינה על מה אתה מתעצבן?"

"אבל לא עם ארז, לא עם האקס שלך! לא חשבת להזכיר את הפרט הזה? שיהיה לי אכפת ממנו?"

"אמרתי לך כבר מזמן. מה שהיה בינינו נגמר מזמן. אתה יודע, אתה הרבה פחות מושך כשאתה מקנא." היה לה מבט משועמם מעט, והדבר רק הכעיס אותי יותר.

"אבל לא חשבת לומר משהו בעניין? להתייעץ איתי לפני שאת מזמינה?" הרגשתי את הדם מציף את פני.

היא שוב נאנחה. "תראה, אני לא מוכנה לדבר איתך כשאתה ככה. אם אתה רוצה בכל זאת לדבר, אתה מכיר את החוקים."

"לעזאזל עם החוקים," אמרתי בכעס. "זה לא אחד מהמשחקים שלך. אני מדבר איתך ברצינות עכשיו."

היא שלחה את ידה והניחה אותה על לחיי. הייתה רק חמלה בעיניה. עיני רשפו אך לא מנעתי זאת ממנה. "גם אני," היא אמרה בשקט. "אני רואה שאתה כועס ואני רוצה לתת לך את ההזדמנות להביע את עצמך, אבל אתה יודע מה התנאים שלי."

לא אמרתי דבר, ורק הבטתי בה בכעס ובידיים קפוצות. היא הורידה את ידה. "אני אתן לך כמה דקות להתכונן ואז אחזור."

היא לא המתינה לתשובה ושמה פעמיה לחדר השינה. שמעתי את העקבים שלה מתרחקים. לא יכול להיות שהיא רצינית, חשבתי לעצמי. איך היא מעיזה? איך היא עוזבת כך ללא שום רגשות אשמה בעיצומו של ויכוח? 

כשהיא חזרה, איבר המין כבר השתלשל בין רגליה. היא לא טרחה כלל להוריד את הג'ינס שלבשה, ורק אספה את שיערה בפקעת, כדי שלא יפריע.

לא יכולתי לזוז. שנאתי אותה באותו הרגע. איך היא מעיזה.

היא ניגשה אלי ובעדינות הניחה את ידה על כתפי. "אני אעזור לך," אמרה בשקט, כפי שרוכבת מדברת אל סוס. "אל תילחם בזה. זה יעשה לך טוב."

הנחתי לה לסובב אותי. היא עזרה לי להתכופף לפנים. נאחזתי במשענת הכיסא שמולי בשעה שהיא הפשילה את מכנסי עד לברכיים. הייתי בתנוחה הזו פעמים רבות בעבר, אך מעולם לא כך. אלף תחושות מילאו אותי, אך היא התייחסה אלי כבכל פעם; אולי הייתה מעט יותר זריזה ויעילה מהרגיל. אצבעה המשומנת החליקה אל תוכי, ואחריה, במהירות וללא גינונים מיותרים, נצמדה אלי עם האיבר.

"אל תתנגד," היא אמרה. "תשחרר. תן לכעס לעזוב אותך."

ראש הפלסטיק החליק פנימה ללא התנגדות מיותרת. יכולתי לחוש במרקם של מכנסי הג'ינס כנגד אחוריי.

עצמתי את עיני. רעדתי. לא ידעתי אם זה מכעס או דבר אחר.

"אני בתוכך," היא לחשה לי. "עכשיו אני מוכנה להקשיב לך. דבר איתי, קטן שלי. תן לי לעזור לך להרגיש יותר טוב."

פני בערו. רציתי לומר משהו אך המלים נתקעו בגרוני. ידיה אחזו בשני צידי מותניי. נתתי לה לבעול אותי כך, באמצע הסלון, כנגד שולחן האוכל. 

"אל תעזבי אותי," אמרתי לה לפתע, וחשתי בחמימות של הדמעות כנגד לחיי.

"אני לא אעזוב אותך, קטן שלי." היא חיבקה אותי מאחור והצמידה את אגנה אלי. תנועותיה היו קטנות וזריזות. "אני לא הולכת לשום מקום. אני פה איתך."

 

 

 

לפני 3 חודשים. רביעי, 31 ביולי 2019, בשעה 12:28

ישבנו שנינו על קצה המיטה, היא לצידי, בכותונת הלילה שלה, ואני, ערום, ידיי אזוקות מאחורי גבי. הוא עמד מולי, ואיברו הזקור נעוץ עמוק בפי. לא היה כל רעש פרט להתנשפות שלו מדי פעם, כשאיבד את שלוותו, והרעשים שהפיקו שפתיי כשהחליק ביניהן. ריר נזל לי מזווית הפה אך לא יכולתי להניע את ידיי ולנקות אותו, ולאיש מהם לא היה נראה שאכפת.

ידה הימנית ליטפה את ראשי ברוך, בעוד השמאלית אחזה בעורפי בעדנה, מזכירה לי להניע את ראשי קדימה ואחורה. סנטרה היה שעון על כתפי. 

"אני יודעת שזה קשה לך," אמרה בקולה השקט, האופייני. הקול הזה. אלוהים. אם קטיפה הייתה יכולה לדבר היא הייתה נשמעת כך. היא הייתה יכולה להיות שדרנית רדיו. קצת קינאתי במטופלים שלה, אלה שבאו אליה כל שבוע ושכבו על הספה וסיפרו לה על הצרות שלהם. אם אני הייתי כזה לא הייתי אומר כלום. הייתי שותק ורק מבקש ממנה לדבר. כמו עכשיו. 

"אני כאן בשבילך," המשיכה, "ואני רוצה שתדע כמה מה שאתה עושה חשוב לי. ששששש ... תיפתח בשבילי. בשבילנו. תראה לי עד כמה רחוק אתה מסוגל להגיע. אני מסתכלת עליך, אני רואה אותך. אני כאן בשבילך."

הגבר מולנו לא עשה כל מאמץ להקל או להכביד עלי. הוא פשוט עמד שם, בידיים משולבות מאחורי הגב ובמכנסיים מופשלים. ידעתי שזה נעשה במתכוון. היא תמיד אמרה שזו חייבת להיות בחירה, שאני חייב לבצע את האקט, ולא שיבצעו אותו בי. היא רצתה לראות אותי מתאמץ ועושה את העבודה. 

"אל תפחד," ידיה פרמו את שיערי ושיחקו בו. "אל תפחד ותסתכל למעלה. תביט לו בעיניים. תן לו להסתכל עליך מלמעלה, להזכיר לך כמה נמוך אתה נמצא. אל תחשוש, זה חלק מהתהליך. אני יודעת שלא היית יכול לעשות את זה בלעדיי. בשביל זה אני פה יחד איתך. זה כמו צניחה חופשית, פשוט תקפוץ ואני אהיה לידך ואחזיק לך ביד. אני אעזור לו לשבור אותך לאלף רסיסים, ואחר כך אתה תתן לי לחבר את כולם מחדש, רק כדי שאשבור אותם שוב."

 

לפני 3 חודשים. ראשון, 28 ביולי 2019, בשעה 19:18

ישבתי והסתכלתי במסך. לא ממש צפיתי בו. בעיקר הייתי שקוע במעין הירהור לא ברור, מנסה לעקוב אחרי הסדרה מצד אחד ולהקשיב לשקט שהשתרר מעבר לקיר באוזן השניה.

על אף שציפיתי לזה, כשהדלת של חדר השינה הוסטה וחתכה את הרעש הסטטי של הטלוויזיה נבהלתי לרגע. מיכל הופיעה בפתח, עטופה בחלוק הבית שלי. ידעתי שתחתיו היא לא לובשת כלום. אם לא היה ליל סתיו קריר, גם אותו לא הייתה לובשת. היא נראתה משועממת מעט, וניגשה למקרר מבלי לומר לי דבר. היא הוציאה בירה וכמעט בהיסח הדעת, כאילו אינה מודעת לקיומי, התיישבה לידי על הספה.

"מה אתה רואה?" שאלה לאיטה.

"סתם," עניתי. לא ממש ידעתי בעצמי כבר.

בלי התראה, היא שלחה את ידה אל חיקי ואחזה באיברי בעד למכנסי הפיג'מה. "הקשבת לנו מעבר לקיר?"

היה לה סגנון ישיר, בוטה, שתמיד היה חודר בעד לכל ניסיון שלי להיראות נונשלנטי.

"כן," עניתי. שמחתי שהיה חשוך למדי בסלון הקטן, שהיא לא ראתה את הפנים שלי מאדימים.

"קשה לא להקשיב לה. היא הייתה צועקת ככה גם איתך?"

"לא."

שנינו ישבנו והסתכלנו יחד בפרק. לא החלפנו בינינו מילה במשך שעה ארוכה.

"אתה יודע, העדפתי את זה כשהיא עוד לא סיפרה לך עלינו." היא שילבה רגליים על הספה והתקרבה אלי מעט. היא נהנתה לבחון את התגובות שלי. "אל תבין אותי לא נכון, זה הרבה יותר נוח עכשיו, כשאני יכולה לבוא לכאן מתי שאני רוצה."

"את באמת באה לכאן מתי שאת רוצה." 

היא לא שמה לב לסארקאזם בקולי, ואולי סתם בחרה להתעלם ממנו. "היא באמת הסקס אולי הכי טוב שאי פעם היה לי. אבל מה שהכי אהבתי בה היה שהיא בוגדת בך. אין כמו לגרום לסטרייטית נשואה לסטות קצת. בינינו, זה קצת הוריד לי, עכשיו שהיא סיפרה לך."

היא המשיכה להתבונן בי. היא ידעה היכן לנעוץ את המלים כדי להוציא ממני את האמוציות שרצתה. ניסיתי להתמקד בטלוויזיה, אבל היא המשיכה.

"למרות שכשאני חושבת על זה, אתה לא באמת רוצה שאני אהיה פה. הסכמת רק כדי שלא תלך ממך, לא? אבל אתה שונא את זה, את הביקורים שלי. לשמוע אותנו מעבר לדלת." היא נשענה וקירבה את פיה לאוזני, כאילו ממתיקה סוד. "אשתך מצוינת, אבל אני רק רוצה שתדע, שכשאני בתוכה ושנינו גומרות, אני רק חושבת עליך פה, לבד, מהצד הלא נכון של הקיר, מקשיב." 

שפתיה נתנו ללחיי נשיקה קטנה, מרפרפת, ואז מיד הזדקפה וציחקקה. "אפשר לומר שאתה סוג של קראש שלי, אתה לא חושב?"

היא קמה מהספה, לפני שיכולתי להגיב או לומר משהו, וצעדה בחזרה אל תוך חדר השינה, לא לפני שעצרה בפתח וקרצה לעברי.

 

לפני 4 חודשים. שלישי, 16 ביולי 2019, בשעה 19:37

כרעתי על ארבע על השטיח במרכז הסלון. הוא עמד מאחורי, והיה מרוכז בתנועות האגן שלו. אני ניסיתי להתרכז בכל דבר אחר, אך אי אפשר היה להתעלם מהתנע שלו. בזוית העין ראיתי אותן, יושבות לידנו, על הספה, עם כוסות היין המלאות-למחצה. הראשונה הייתה ג'ינג'ית, גבוהה, בג'ינס וחולצת טריקו צמודים למדי. היא ישבה, רגל על רגל, וצפתה בשנינו במבט מעט משועשע. 

"אני אוהבת לרסן אותו במהלך השבוע. הוא יודע שאם הוא רוצה איזשהו פורקן, זאת ההזדמנות היחידה שלו. אני מוצאת שזה הופך אותו הרבה יותר ... חייתי."

היא רכנה ונשכה בשובבות את תנוך האוזן של האישה השנייה, שהביטה בנו, מרותקת, כבכל סוף שבוע. היא לא אמרה דבר כשהג'ינג'ית שלחה את ידה הימנית במעלה ירכה ואל תוך מעמקי שמלתה.

"את יודעת, הוא יכול גם לשמש אותך אחר כך, אם תרצי," לחשה באוזנה. "הוא נהדר. מחזיק המון זמן."

"לא," קולה של האישה השנייה היה שקט, קטן. 

"מה שתגידי, קטנטונת. נראה שהם נהנים ביחד. לכי ותמלאי לעצמך את היין. נראה שכמעט ונגמר לך."

יותר מאוחר, כששתיהן נכנסו לחדר השינה ביחד, הוא הניח אותי על שולחן האוכל בכניסה לבית, פישק את רגלי וחזר וחדר אלי. אף פעם לא החלפנו בינינו יותר מדי מלים. לא היה לנו על מה. הייתה לו חיבה מיוחדת למצוא פינות ותנוחות חדשות בכל פעם שנפגשנו; כמעט היה נראה שהוא מסוקרן מעיצוב הפנים שלנו. כשגמר, היה זה תוך כדי נהמה נמוכה, כמעט מתגלגלת, בשעה שידיו אחזו בכוח ברגלי, הצמידו אותי אליו ושיתקו אותי. לא היה בזה צורך. כבר הפסקתי להתנגד מזמן ממילא. חשתי בזרע המטפטף ממני בשעה שהחליק והלך למטבח להכין לעצמו משהו לאכול.

לפני השינה בחדר האורחים בחר סרטון בפורנהאב, משהו בנאלי על זוג לסביות, בזמן שטיפס מאחורי ושב ושיקע את עצמו בי. הוא גמר לפני הסרטון, התכרבל והלך לישון. ידעתי לא לצפות לשינת לילה רצופה. תמיד היה מעיר אותי בשתיים או שלוש, כשהיה חוזר מהשירותים, מוכן לסיבוב נוסף. היינו לרוב שכובים על הצד, אני בעיניים עצומות למחצה והוא ברצף תנועות החלטיות שהביאו אותו לפורקן תוך זמן קצר. 

בבוקר, כששתי הנשים נכנסו לחדר, הוא היה שעון לאחור במיטה במכנסיים מופשלים, ואני ישוב מעליו, בעירום. הוא נע בתוכי בעצלתיים, וידיו, שאחזו במותניי, דאגו להעלות ולהוריד אותי בתנועות איטיות ומבוקרות. הפעם היה ניכר שהוא לא ממהר. האישה השנייה תמיד התעקשה לצפות בנו בבוקר, מוקדם. הג'ינג'ית עמדה לידה, והסטרפאון שחובר למותניה התדלדל בין רגליה בחוסר מעש.

"הוא גמר?" היא שאלה בקולה הקטן.

"פעמיים," אמר הגבר שבתוכי. "אתמול אחרי שנכנסתן לחדר, ובאמצע הלילה, כששכבנו על הצד."

האישה השנייה הנהנה. הג'ינג'ית רכנה ואמרה כביכול אל תוך אוזנה, אך בקול די רם כדי שנשמע את דבריה בבירור.

"הוא נולד לזה, בעלך. את צריכה להיות גאה."

השנייה הנהנה בעצבנות קלה, והמשיכה להביט בנו מבלי לומר דבר.

"בואי," אמרה הג'ינג'ית, ומשכה אותה בחזרה לחדר השינה. "אני רוצה לראות כמה תצעקי כשתהיי באותה התנוחה שלו."

לפני 4 חודשים. שני, 1 ביולי 2019, בשעה 17:57

הוא ישב מולנו. שוחחנו על הפרויקט האחרון שלהם יחד. הם היו צריכים להגיש איזה מכרז, והיא סיפרה בהתלהבות על משהו טכני שלא הבנתי בו כלום. 

הקשבתי לה בעיון. היא ציחקקה מהבדיחות שלו והייתה במצב רוח טוב למדי. אהבתי להקשיב לה, לקולה. 

"בחרת מסעדה מצוינת," הוא אמר, בזמן שאכלנו. "איך זה שלא שמעתי עליה עד כה?"

"יש לי כישרון," אמרתי.

"יש לך הרבה כישרונות," היא ציחקקה שוב וליטפה את זרועי. חשתי בדם מציף את לחיי.

"יש לנו שוב פעם כנס ביפן בסוף השבוע," הוא אמר, תוך כדי שהסכין שלו מנסרת את הסטייק.

"כמה ימים הפעם?"

"ארבעה," היא ענתה. 

"אם היא תמשיך להצטיין, היא בסוף תהיה הבוסית שלי," הוא אמר בחיוך. הנהנתי. כשהקינוח הגיע, הוא ניגב את פיו וקם. "אני הולך לשירותים," אמר, והיא עקבה אחריו במבטה כשנבלע בפרוזדור הצר בקצה אולם הסועדים.

"אתם מתכוונים להישאר אחרי הכנס?" שאלתי לבסוף.

היא חייכה. "כן, נישאר שם עוד שלושה ימים."

"יש לנו פגישה אחרי שאת חוזרת בעוד שבועיים עם מתכננת החתונות. את צריכה להחליט את מי את רוצה להזמין מהעבודה שלך."

היא חייכה ונאנחה. "זה מעייף אותי רק לחשוב על זה."

היא רכנה ונשקה לי ברכות, ואחר כך הצמידה את פיה אל אוזני ודיברה בשקט. "אחרי שהוא גומר לך על הפנים, אל תנגב את זה. אני רוצה שתחזור לכאן עם הזרע שלו עליך, עם הריח שלו. כשהמלצרית תחזור אתה תזמין את הקינוח. אני רוצה שהיא תראה, שהיא תריח, שלא יהיה לה שום ספק. הבנת?"

הנהנתי. הפה שלי היה יבש.

"אתה חמוד כשאתה מסמיק," היא אמרה בחיוך. "אדום מתאים לך."

קמתי לשירותים, מביט לצדדים. הסועדים והמלצרים כולם המשיכו בשלהם, ואני עשיתי את דרכי לשירותים ועד מהרה נבלעתי בפרוזדור הצר.

 

 

לפני 7 חודשים. שלישי, 9 באפריל 2019, בשעה 14:31

היא עומדת לצידי, והמצלמה בידיה. אני מתנשף והיא מצלמת, מתמקדת באגלי הזיעה על מצחי, ואחר כך בעיני העצומות-למחצה. אני משתדל לא להביט אל תוך העדשה, אבל היא מקשה עלי. מאד.

"אתה נהנה?" היא מתקרבת אלי ושואלת בקול מספיק רם כדי שהמיקרופון יקלוט אותה בבירור.

אני לא עונה. איך אוכל? אני מנסה להתרכז בתנועות האגן ובנשימה. אני לא רוצה להיות שם, אבל בו-זמנית חייב. אני לא יכול לומר כן. אני לא יכול לומר לא. היא יודעת את זה, אבל שואלת בכל זאת. אני מקפיד לא להפנות את עיני אל העדשה, מנסה להתרכז במה שלפני, לסיים עם זה כמה שיותר מהר.

אחר כך היא משפילה את העדשה כדי לדאוג ולהסריט את הפעילות מקרוב. תחילה את הזין הקשה שלי, מחליק פנימה והחוצה אל תוך חור הישבן שלפניו. אחר כך היא מתרחקת ודואגת לקלוט את הגבר הערום שנשען על ידיו לפני על המיטה, את האיבר המתנפנף שלו ואת ההתנשפויות של שנינו. אני מנסה להתרכז, לגמור כמה שיותר מהר. לגמור עם כל זה. אבל היא מפריעה לי, ונהנית מכל רגע.

"זה מדהים, מה אפשר לגרום לך לעשות אחרי שבועיים בלי גמירה," היא מצחקקת. 

"זה לא הוגן," אני מסנן בין תנועה לתנועה.

"למה לא?" היא היתממה. "יכולת לבחור להמשיך עוד חודש, ואז הייתי עושה לך ביד. אתה בחרת בזה."

היא מתקרבת אלי שוב ומעבירה את ידה הפנויה על ישבני. "אז איך החוויה ההומוסקסואלית הראשונה שלך? היא כל מה שדמיינת ועוד?" היא לוחשת באוזני.

כלבה. אני שונא אותה ברגע הזה, את הסדיזם שלה ואת הכוח שיש לה עלי. אבל אני חלש. החבר שלה, ניר, מחוג היוגה, היה קצת יותר מדי שמח להתנדב לעזור. היא אמרה לי שכבר מזמן היה לו סוג של קראש עלי. הוא לא נראה רע, בתור גבר. ניסיתי לטאטא את המחשבות האלה עמוק, לשכוח מהן ולהתמקד במה שלפני. 

"אתה רק צריך לגמור, ואז הכל יסתיים," היא לוחשת. "רק עוד דחיפה קטנה. אתה יודע, אתה צריך לקנות משהו נחמד לניר אחר כך, על שהוא הסכים לעזור לך בכלל."

היא שוב מתרחקת, מקפידה לתפוס את הסצינה כולה, לתת לצופה הדמיוני לספוג את האווירה. אני יודע שאחר כך היא תכריח אותי לצפות בזה, אבל אני משתדל לא לחשוב על זה בינתיים. 

"אני כל כך אוהבת לראות אותך ככה. חלש. בוחר באופציה הקלה. אני צריכה למנוע ממך לגמור לעתים יותר קרובות." היא מצחקקת, ואז מתקרבת אלי ובקול קטן אומרת, "תסמן לי כשאתה מרגיש שאתה הולך לגמור. אני רוצה לראות איזה פרצוף עושה גבר סטרייט כשהוא מוכר את ההטרוסקסואליות שלו תמורת אורגזמה אחת קטנה."