לפני 9 שנים. 6 במרץ 2015 בשעה 20:04
על החיים ועל המוות.
לפני 9 שנים. 6 במרץ 2015 בשעה 15:40
כבוד אב ואם
----------------
"אני אומר לכם, נזירים-קבצנים, ישנם שני אנשים שלא קל לגמול איתם חסד. איזה שניים? אמכם ואביכם.
[כך ש]אפילו אם הייתם נושאים את אמכם על כתף אחת ואת אביכם על הכתף השנייה למשך 100 שנים, והייתם דואגים להם במקלחות, עיסויים ומשיחות והיו הם עושים צרכיהם על כתפיכם, לא הייתם יכולים לגמול איתם חסד.
[כך ש]אפילו אם הייתם יכולים להושיב ולבסס את אמכם ואביכם בריבונות מוחלטת על כל כדור הארץ, משופעים בשבע האוצרות*, לא הייתם מסוגלים לגמול איתם חסד.
מדוע זה כך? [משום ש]הורים עושים המון למען ילדיהם. הם דואגים להם, מזינים ומטפחים אותם והם מציגים להם את העולם.
אולם כל מי שמעורר את אמו ואביו הלא נאמנים [לדהרמה], מיישב ומבסס אותם באמון; מעורר את אמו ואביו הלא מוסריים, מיישב ומבסס אותם במוסר; מעורר את אמו ואביו הקמצנים, מיישב ומבסס אותם בנדיבות; מעורר את אמו ואביו הבורים ומיישב ומבסס אותם בכושר הבחנה: במידה כזו אדם יכול לגמול איתם חסד."
לפני 9 שנים. 6 במרץ 2015 בשעה 7:21
ארול / מאיר אריאל
בסוף מצאו אותו זרוק מתחת
עץ אשכוליות אחד
חשבו שזהו זה הרי הכל
יכול להיות מחד
מאידך התברר
זה לפי שעה בסדר
שתי סטירות הוא התעורר
אם כי בדרך אל החדר
הוא חשב שאם ממילא
גוררים אותו שני אלה
ושקע שוב בתנומה
נו, מה
כל עוד נמשכת הגרירה
זה רק נגמר בעוד סטירה
ארול ארול
יום אחד הוא צץ ממעבה מחלפותיו
ואז כולם ראו לו את הלבנונית
רוחיק אהבה אותו למרות התקפותיו
גם צילה של יהודה נון התמנונית
יום שבת אחד הפיהוקים מקיר אל קיר
חולף יהודה נון על פני מחסן פחים
הוא שומע משהו משם והוא מכיר
והוא נכנס לשם קשה ללא רחם.
מאוחר יותר אוכלים את נון ההיסוסים
אולי אסור היה לו ככה להכות
הם גוברים ככל שנמשכים החיפושים
זאת היא היתה צריכה לחטוף את המכות.
ורוחיק אהבה אותו אומרים שגם אביבה
ויש אומרים יסוד סביר לחשוב שגם עקיבא
בסוף מצאו אותו...
כל מיני מראות, ריחות, קולות ולחשים
נגנו עליו כמו היה אורגאן חשמל
הוא נתן לשמש לרוחות לאנשים
אבוד כל כך כמו תינוק שלא נגמל.
ליל שרב אחד כל כוכביו כמו נמסים
וארול החוגג סובב בתחתוניו
מתנשם ממה שמתפרקים הפרדסים
אך פוגל השומר מרחיב את אישוניו.
פוגל המיוזע דורך ת'זה לוחש עצור
ומכוון אל הלבן הזז הזה
עקב הויברציה בידיו נמלט לו צרור
בין הנותבים חומק לו ארול ההוזה.
הוא מתמגנט לחשכה במקום שם יש כאילו
למחרת שוב אחריו החיפושים התחילו.
כל פעם שבחצר היו שומעים מכה
ידעו שארול שוב נפל מעץ התות
ענפיו נתנו לו את בתם דממה רכה
והוא היה תופס איתה מין שוטטות.
את אותו דבר נתן לו עץ אשכוליות
כמעט אותו דבר גם אקליפטוס עוג
זה מה שחשבנו שהכל יכול להיות
כל פעם שהאיש פרח לו ונמוג.
כל מיני חשבו שזה העשב המתוק
אמרו הוא לא טיפס על עץ אם לא ינק
כמה גם חשבו שאי אפשר על כך לשתוק
הרחק הרחק עומד לו אקליפט ענק.
התחלנו כבר לראות בזה דבר כמעט קבוע
עת רוחיק באה בגמגום חנוק שכבר שבוע
בסוף מצאו אותו זרוק מתחת אקליפטוס עוג אחד
חשבו שזה מקרה רגיל ולא צריך לדאוג מחד
מאידך התברר זה לגמרי לא בסדר
שתי סטירות לא התעורר גם לא בדרך אל החדר
היא הבינה זאת ממילא גם בלי מבטי שני אלה
היא ראתה את זה מזמן היא אהבה אותו אז מה
בכיתי גם אני איתה אני מי שאהב אותה
ארול ארול...
לפני 9 שנים. 5 במרץ 2015 בשעה 7:41
הוא שוכב כאן שרוע, ללא חולצה.
אני מבינה
הוא מכור לכאב
ואולי, אולי זה בכלל אתה?
מתוק יפה שלי,
החזה שלך פתוח.
מדמם.
אני מתקרבת לבדוק מי אתה. מי הוא.
השפתיים זזות ללא קול, העיניים פעורות
אני עומדת מעליך,
רואה את יובלי הדם זורמים מתוך הלב המצולק שלך
הריח בלתי נסבל.
הנה, רק אשב כאן לידך ואתבונן
כבר לא אנסה להציל אותך.
כבר לא אומר לך כמו אז:
"בוא תאכל, תשאב את העולם דרכי
בוא תמצוץ את הפטמה הסדוקה".
כבר לא,
אחזיק אותך בין זרועתיי
כבר לא אלחש לך בקול רך:
"אני יכולה. תסמוך עלי.
לא אתן לך ליפול".
כבר לא,
אקלף את הגלדים הטריים.
כבר לא אערסל את הגוף האומלל שלך.
בוא קטן שלי, בוא נגמור הכל.
אחזיק אותך בין האצבעות שלי.
תוציא הכל.
התמכרת ללשון שלי, למילים המנחמות.
השארת אותי לעכל את הלכלוך שלך.
עכשיו ארכן מעליך, כאילו לנשק.
אקרב את שפתיי
אריח את הבל פיך
ואקיא לתוכך את הכל.
לפני 9 שנים. 1 במרץ 2015 בשעה 20:07
יום כזה, של תחושות בטן.
לאו דווקא טובות. או רעות.
בדרך חזרה הביתה, אחרי שכלום לא עבד לפי התוכניות. הרגשתי כמו באיזו סצנה מסרט דרמטי בחלק העגמומי שלו. פשוט עצרתי בדרך.
לרגע. חמש דקות של
לפני 9 שנים. 23 בפברואר 2015 בשעה 6:26
המילים שלי רוצות לבוא ולהשאיר את המסך הזה מצולק.
המילים שלי רוצות לסטור לך.
המילים שלי מבקשות לחרוך אותך ואת האוזניים המלאות שלך.
ואתה. מתבוסס בתוך מיצי התודעה והתובנה של אנשים אחרים.
ואת שוחה בתוך השיתוק הרגשי שלך.
מספרים כאן ושם שהורדתם את מסיכת הפחד והסיפורים שאתם מספרים לעצמכם.
נכנסים לכלוב כשאתם כבולים לגמרי, זה לא מעניין.
צאו מהכלוב הפנימי שלכם קודם שאתם נכנסים, שלא לדבר על מכניסים, לכלוב.
לכל נקבה יש את היכולת להפוך לאישה.
לכל זכר יש את הזכות להפוך לגבר.
כל יום יכול להפוך לטוב.
יום טוב.
לפני 9 שנים. 8 בפברואר 2015 בשעה 6:03
הרוח והחושך והמים.
לפני 9 שנים. 22 בינואר 2015 בשעה 10:33
להרגיש. להתבונן. לנשום. להקשיב. להיות. לחיות.
בוקר טוב ילדים.
לפני 9 שנים. 18 בינואר 2015 בשעה 19:54
היתה על הקיר.
אז מה, איפה את גרה?
מה את אוהבת? אה, סתמי.
זה לא משנה.
באופן כללי. כן.. תסתמי.
לפני 9 שנים. 18 בינואר 2015 בשעה 12:54