שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

הגרון

העמוק

(מה שאני מחפש זו מישהי שתכניס לי אצבע לתחת, כשאני מזיין לה את הגרון)
לפני 5 חודשים. 14 ביוני 2024 בשעה 10:21

לפעמים הפריפרייה של הסקס הזה לא סקסית.

היא עירומה, על הברכיים, עם פה פתוח ולשון בחוץ - מחכה לזרם שלי. כל זה בסדר. אבל הרצפה מכוסה בסדיניות. סדיניות סופגות כאלה ששמים על מיטה של זקנים שכבר לא שולטים בעצמם. והאריזה הירוקה זרוקה בצד ואני לא יכול שלא לחשוב על השכנה הגריאטרית שלי, שהמשלוחים של חיתולים וסדיניות היו מחכים ליד הדלת שלה שעות עד שההודית שלה היתה מכניסה אותם פנימה. וזה לא שיש משהו רע בסדיניות או בהכנה מראש מתוך ידיעה של מה שהולך לקרות, אבל זה לא סקסי.

ואני משחרר והשתן ממלא לה את הפה וזולג לה על הגוף ונספג בסדיניות בכתמים צהבהבים בהירים. וכשאני מסיים אני עושה צעד אחד אחורה ונותן לטיפה אחת או שתיים לטפטף ממני ישר אל הרצפה.

ואח״כ אני עוזר לה לסדר קצת, דוחף סדיניות משומשות, לחות משתן וזרע, לשקית אשפה גדולה, שאני לוקח איתי למטה לפחים כשאני הולך.

ומאוחר יותר בלילה, כשאני מביא ביד עם מחשבות על מה שעשינו, אני חושב בעיקר על הטיפות האלה, בלופ בלופ, על הרצפה.

 

לפני 5 חודשים. 13 ביוני 2024 בשעה 7:49

סניף של ארקפה ליד העבודה. אולי הסביבה הכי לא מינית בעולם. קצת יותר מדי אור. קצת יותר מדי לבן וכורסאות דמוי-עור עם פירורי קרואסון. קצת יותר מדי קפה וכריך טונה. אבל זה מה שהיה נוח וזה מה שקבענו.

היא מגיעה ואני מסתכל עליה שניה בזמן שהיא מחפשת אותי במרחב. אני מרים יד ומסמן לה. היא מחייכת ומסמנת לי רגע. היא מחכה לקפה שלה. מדי פעם זורקת מבט. רואה אותי בוחן אותה.

 

פגישה ראשונה.

היכרות. אמרנו קפה זריז כדי לדעת. כן כן לא לא.

היא באה ומתיישבת.

מחייכת.

 

שתיקה של כמה שניות. צחוק קטן של מבוכה.

״אז...?״ היא שואלת.

״אני בענין״ אני עונה. היא מחייכת.

״אז...?״ אני שואל.

״גם אני״ היא עונה.

אנחנו ממשיכים עוד כמה דקות, מדברים על המרחק מהעבודה ועל הבלאגן הרגיל של היום, כיאה למקום. ואז מסיימים וקמים. עשר דקות מצד לצד.

בחוץ, מתחת לעץ, אני מסמן שאני הולך לכיוון אחד, היא מסמנת שהיא הולכת לכיוון אחר.

אני מתקרב לתת לה חיבוק פרידה ולוחש לה באוזן ״הייתי מזיין אותך פה עכשיו מול כולם, כמו כלבה״

היא צוחקת.

״תבואי היום? תשע?״ אני שואל

״כן״ היא עונה.

אני מעביר לה יד על המותן, נוגע לה בתחת. מסתכל לה בעיניים כשאני חוצה את הקו הזה שמפריד בין היכרות מסוג אחד להיכרות מסוג אחר. בין הציבורי לפרטי. התחת הזה שלי עכשיו.

״יופי״ אני אומר, מסתובב והולך.

 

לפני 5 חודשים. 9 ביוני 2024 בשעה 9:52

ים. שמש. חם.

 

אני מוריד את החולצה ומתיישב על החול.

״אבא, ממה נשרטת ככה?״, הוא שואל ומצביע על הגב שלי, שמכוסה בשורות מקבילות של שריטות ארוכות.

לך תסביר לו את זה. איך תסביר לו את זה?

״נפלתי על שיח״, אני אומר, כי מה כבר אפשר לומר?

 

הוא קטן מספיק בשביל להאמין וגדול מדי בשביל לחרטט.

הוא קטן מספיק בשביל לא לחשוב על מה יכול היה לגרום לזה. וגדול מספיק בשביל לזכור את מה שהוא ראה. 

 

ואתה מה?

לך תעצור עכשיו את הזיכרונות שקופצים לך לראש, של דברים שקרו אתמול ושלשום. לך תעצור את הריח שממלא לך את האף עכשיו.

לך תעצור את המחשבות על מה שיקרה בעוד כמה שעות אחרי שתעביר אותו לאקסית שלך.

 

פוקוס. תישאר פה. עכשיו. אתה בים עם הילד.

שחרר. זה כל מה שיש עכשיו.

 

״בוא. בוא למים״, אני אומר, וכשאני קופץ פנימה עם הפנים לגלים, אני מקווה שהמלח לא ישרוף יותר מדי.

 

 

 

לפני 5 חודשים. 1 ביוני 2024 בשעה 10:21

אני אוהב את זה שאני לא יודע איך קוראים לך.

אני אוהב את זה שמעולם לא שאלת איך קוראים לי.

את מבינה שאין לי שום ענין להכיר אותך.

אני מבין שאין לך שום ענין בי, מעבר למה שקורה כשאנחנו ביחד.

 

מחוץ לדלת, מחוץ לזמן המפגש - את לא קיימת בעולם שלי.

אני לא קיים בעולם שלך. 

 

אני שם משתמש בטלגרם. אני תמונות נעלמות. 

אנחנו פנטזיה שמתגשמת ונעלמת.

אנחנו זיכרון, שאפשר להחיות.

 

אני אוהב את זה שאת חור ואני זין.

את חור. אני זין.

 

תפתחי.

 

לפני 5 חודשים. 29 במאי 2024 בשעה 8:37

על הכיסא מולה מונחת כוס קטנה עם שתן.

״שתי״ אני אומר לה, ״במכה אחת״.

היא רגילה למשחקים שלי. מסתכלת עלי. לוקחת את הכוס. מחזיקה ביד. מסתכלת עלי שוב. ובתנועה מהירה אחת שותה את הכל.

הפרצוף שלה מתעוות לרגע.

״זה קר״ היא אומרת.

״זה לא היה שתן שלי״ אני עונה ומתמוגג מהזעזוע שמכה בה.

 

 

 

לפני 5 חודשים. 26 במאי 2024 בשעה 8:27

אני רץ לפגישה. באיחור קל.

חם. אני מתנשף ומזיע על רוטשילד ואז אני קולט אותה במקרה על ספסל בצד עם כוס קפה.

אני מתיישב לידה. שלום שלום וכל זה. 

היא מופתעת. 

״אין לי זמן לכלום״ אני אומר, ״חייב לרוץ לפגישה״.

״רוץ״ היא אומרת.

אני מסתכל מסביב, מסתכל עליה. לוקח את כף היד שלה בשלי. מחייך. מקרב לפה. יורק לה לתוך כף היד.

״לקקי״ אני אומר והולך בלי להסתכל אם היא מבצעת.

 

 

 

לפני 5 חודשים. 23 במאי 2024 בשעה 11:58

אני גומר. מתנשף. נוהם.

 זרע מכסה את הפנים שלה. גם רוק. גם זיעה.

הגוף שלה אדום מסימנים.

אני תופס את הפנים שלה ביד אחת, נותן קונטרה לראש עם השניה. אני מעביר יד על הפנים שלה. מורח הכל. דוחף לה אצבעות לפה. עמוק. עמוק יותר. מוציא. היא מתנשפת.

״לא סיימתי איתך״ אני אומר לה. עדיין מסדיר נשימה.

״אני יודעת״ היא מחייכת, ״זה מה שמלחיץ אותי״

 

לפני 6 חודשים. 21 במאי 2024 בשעה 7:34

אני יושב לה על הפנים ומרגיש את הלשון שלה חודרת לי לתחת. אני מפשק לרגע בשתי ידיים ונותן לה לגשת קצת יותר עמוק. מניח עלה קצת יותר משקל.

ביד אחת אני נוגע בעצמי. על השניה אני נשען.

יד אחת שלה מונחת על התחת שלי. יד שניה נוגעת בעצמה.

אני מרגיש את הגמירה שלי מתקרבת. אני לא קם. להפך. אני לוחץ עוד. מרגיש את הלשון שלה חודרת.

הגמירה מתקרבת. השרירים מתכווצים.

אני מרגיש את התחת שלי מתכווץ סביב הלשון שלה. דוחק אותה החוצה. אני מרגיש את הזרע טס ממני על הבטן והחזה שלה.

אני משחרר ונשכב לצידה, מתנשף.

היא מתנשפת. ממשיכה לגעת בעצמה.

״תגמרי״ אני אומר לה, והיא גומרת.

באצבע אחת אני אוסף ממנה את הגמירה שלי ומגיש לה לפה. היא מלקקת. עושה פרצוף. 

״על זה את עושה פרצוף?״

היא מלקקת.

אני דוחף לה אצבעות לגרון. מזיין לה את הפה עם היד. היא נחנקת.

אני משחרר.

 

״אני הולך להתקלח״, אני אומר, ״אל תבואי. אל תתנגבי. אל תתנקי. אני רוצה שתישארי ככה, עם הזרע שלי יבש על הגוף שלך והתחושה של התחת שלי על הפנים שלך כל היום״

לפני 6 חודשים. 18 במאי 2024 בשעה 17:50

מה שאני הכי אוהב בכל מה שקורה כאן, זו ההפתעה שחוזרת בכל פעם מחדש, כשמתגלה האמת הנוראית - שאני אדם די נורמלי ונחמד.

(מחוץ למיטה).

 

לפני 6 חודשים. 12 במאי 2024 בשעה 10:28

הזין שלי בפה שלה ואני מרגיש אצבע מתחילה לגשש סביב התחת שלי.

נוגעת. לוחצת. 

״תרטיבי״ אני אומר לה והיא מרטיבה את האצבע עם הרוק שלה. אני מרגיש את החדירה. אצבע דקה נכנסת קצת ואז עוד קצת. 

אני מרפה.

אני מניח יד על הראש שלה ודוחף את הזין שלי עמוק יותר פנימה. מגביר קצב. מרגיש את התחת שלי מתכווץ סביב האצבע שלה. מרגיש את הזין שלי נעשה קשה יותר.

היא לא מגבירה את הקצב איתי. מכניסה ומוציאה. מוסיפה עוד רוק. חוזרת. אני מרגיש את הקצה. את הגמירה באה.

התחת מתכווץ. האצבע שלה קשה בפנים. השרירים מתהדקים. סילון של זרע יוצא ממני אל הפה שלה. אני נוהם כמו בהמה. דוחף את הראש שלה אלי. דוחף את הזין שלי לגרון שלה. גומר וגומר וגומר.

אני משחרר.

היא משתעלת זרע ורוק. האצבע שלה מחליקה החוצה.

שנינו מתנשפים בשתיקה. מזיעים. 

אני רואה את הגמירה שלי בזווית הפה שלה. אני רואה את הרוק. אני רואה את הדמעות.

הנשימה מתייצבת. הגוף נרגע. 

החרמנות לא עוברת.

 

״אני צריך להשתין״ אני אומר לה, ״בואי איתי למקלחת. צריך לנקות אותך״.