סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

הפרחחית העזובה

איך בעצם פועלת פרחחית? ומה הוא המושג הזה שמסרב להטמע בז'רגון הבדסמ הישראלי?
לפני 5 שנים. 20 במאי 2018 בשעה 16:15

לפעמים, אני רוצה לצרוח,

ולהרגיש את הגרון שלי נקרע לגזרים.

מרוב כאב לתלוש לעצמי שיער,
ומרוב כל הסבל, לצנוח לקרקע, חלשה.
לא חדש. לא תגלית.
שגרה שגרה שגרה.
אני לא מפחדת מהכאב יותר.
אני לא מפחדת להתמוטט יותר.
משום מה אתה תמיד שם.
אתה שם לתפוס אותי כשאני נופלת,
ואתה שם להזכיר לי מציאות מהי.
אתה שם כדי להנחיל בי כאב מבוקר, כדי שלא אכאיב לעצמי.
אתה שם.
לפעמים, אתה שם גם מהצד השני של המשוואה.
לפעמים אני רוצה לצרוח עד שתקשיב.
לפעמים אני רוצה שהנפש שלי תנוח לרגע, אבל אתה לא נותן לה מנוחה.
ואני מיטלטלת בתוך מערבולת,
שסוחפת אותי אנה ואנה והלוך ושוב,
ומרימה אותי לרגליי החלשות רק כדי להפיל אותי שוב.
אז אתה נהיה המנצח של תזמורת הזוועות שלי,
ומנגן על כל מיתר כואב לאורך הסימפוניה.
ומקץ רקוויאם הזעם, ומקץ ההוריקן הרגשי,
נשכבים אנחנו באותה המיטה, ומסתכלים האחד בעיני השנייה.
במבט שלך אתה אומר: אני אוהב אותך. אני מצטער;
במבט שלי אני אומרת: אני אוהבת אותך, אל תלך.

לפני 5 שנים. 22 באפריל 2018 בשעה 13:06

אתה היית סערה בכוס מים,
שבחרתי ליצור מכמה טיפות.
אתה היית כה קטן,
וכה גדול עם זאת,
ואני...
אני הייתי גור כלבים מבולבל.
אני הייתי תינוק שראשו כבד לו.
מובלת סוב סוב,
מופלת סוב סוב.
ואתה שיקרת לי, פעמים רבות מספור.
אמרת לי שאני מתוקה מדי לטעמך,
ויין מתוק פשוט עושה לך בחילה.
ואני... אני אהבתי אותך.
אני אהבתי אותך יותר משאהבו אדגר ואנבל.
אני אהבתי כל שביב בך, כל טיפה
של זיעה,
של רוק,
של זרע.
אני אהבתי את הריח שלך, את התנועה שלך,
את הידיים ואת העיניים שלך
את השפתיים...
אהבתי.
אבל הכל שקרים.
שקרים, שקרים, שקרים,
שחורים ואדומים ומעוותים.
מסתבר שאני לא קשה מדי לבליעה,
והטעם שלי לא מסתבך על לשונך.
מסתבר שמתוק זה הטעם האהוב עליך,
ואני פשוט הגעתי בתקופה
שמתוק זה הגיהינום המאושר -
מה שאסור וצריך ומפחיד בו זמנית,
מה שעתיד להרוג אותך בכלות השנים,
או שכך לפחות חשבת.
התגבר הפחד על האומץ,
ובינתיים התיישן לו היין בצד,

ומשראה אדם אחר כי משובח הוא,

אסף את היין לידיו.

או אז נזכרת בצמאך.

לפני 7 שנים. 10 ביוני 2016 בשעה 2:15

מהימים האלה שאת מתעוררת ואת יודעת שמשהו הזוי.

קודם כל, את בדירה של היזיז הונילי. חושך מצרים. לא יודעת איפה הפלאפון. היזיז נוחר לו בנינוחות לידך, וכשאת מנסה לקום תופס אותך ומחבק אותך חזק יותר.

את עושה ניסיון שני למילוט, כי כואב לך הפאקינג ראש ואת חייבת אדוויל, ומצליחה לשבור את האחיזה שלו ולצאת מהחדר.

השעון במטבח מצביע כי השעה 03:20, מה שמפתיע רק בגלל שאני לא מבינה למה אני ערה. מצד שני, אני לא ממש מבינה כלום. איך הגעתי לדירה שלו, למה כואב לי הראש, האם שכבנו או לא? אפוף מסתורין. אני מדדה לכיוון המקלחת, ממש מנסה לא למעוד על החתול, מקללת את הקיום שלי ברוסית רהוטה. אני תופסת את האדוויל מארון התרופות ומתיישבת על צדה של המקלחת - וקופצת. מיידית. פאקינג כואב לי התחת, מה לעזאזל?

עכשיו החלטתי להיות מגוכחת עד מטומטמת ממש וטיפסתי על שוליה של האמבטיה בשביל לראות מה הולך שם. הפלא ופלא - סימנים כחולים-שחורים מהממים! רק שמאיפה הם הגיעו? ואיך יורדים מפה?

הצלחתי לקפצץ חזרה למטה, לקחתי אדוויל והתחלתי לחשוב. אולי הלכתי ברוורס ונתקעתי בלום? או בקיין? או ש, לפי התצורה של הסימנים, ב17 זוגות ידיים?

רצתי חזרה לחדר השינה והערתי אותו. מצד אחד לא יכול להיות ומצד שני...

"בוקר טוב, יפה. איך ישנת?"

"בסדר. תגיד... אממ... מה עשינו אתמול?"

"מה זאת אומרת? הזדיינו." הוא גיחך טיפה.

"כן, אבל... היה משהו שונה מבד"כ?"

"אממ כן, החלטנו לנסות את השיט הזה שאת אוהבת. מה, שכחת?"

"רבנו מכות והכנעת אותי?"

"נו, כן."

אוקיי, אוקיי, מסביר את כאב הראש. זה היה פשוט דרופ אינטנסיבי. אבל למה שאשכח?

"תגיד, אחרי שסיימנו... איך הייתי?"

"נורא שקטה, עם עיניים עצומות וחיוך. מדי פעם ברחו לך גניחות. היית ככה חצי שעה בערך."

אה אוקיי, ספייס אינטנסיבי. זה קרה בעבר.

"את מוכנה להסביר לי מה קרה?"

"לא." אמרתי ונכנסתי למיטה לחבק אותו.

לפני יומיים התכוונתי לחתוך ממנו כי הוא ילדותי ו-ונילי. מי היה מאמין.

לפני 7 שנים. 7 ביוני 2016 בשעה 18:42

כשאני קורא לך מלאך

אני לא מתכוון

שאת טהורה.

אני לא מתכוון

שאת עדינה.

אני לא מתכוון

שאת נקייה.

כשאני קורא לך מלאך

אני לא מתכוון

שאת קדושה.

אני לא מתכוון

שאת יפה.

אני לא מתכוון

שאת נעלה.

כשאני קורא לך מלאך, אני מתכוון

שאת ממושמעת.

אני מתכוון

שאת סבילה.

אני מתכוון

שאת מתוקה.

כשאני קורא לך מלאך

אני מתכוון

שהמכות שלי טובות לך.

שהקריאות שלי הן חוק לך.

שאת משרתת מעולה.

כי כשאני קורא לך מלאך,

אני מתכוון

שאני הוא

אלוהים.

 

לפני 7 שנים. 22 במאי 2016 בשעה 19:01

הלילות נהיו זרים.

העיניים התוהות אינן תוהות, הן יודעות - אם כי זוהרות מאי פעם ואף ערות.

ישנה סיבה להמשיך לחיות, ישנה... סיבה.

ויודעות העיניים האלה, שפעם היו תועות, וכיום הן במקומן עומדות ויודעות מה לזכותן.

הדמעות אינן שורפות, והגרון אינו כואב, והקיא אינו עולה כבר מספר שנים.

ושטפי הדם המפורסים, והצלקות הורדרדות לאורך הגב, הן אינן אלא פיכוח מיוחד;

הרי איזה מסוכיזם יוצא דופן נפל בכפה, שכל שטף דם אשר ביקשה גרם לה להרגיש אשמה, והאשמה הזאת גרמה להרגיש כקדושה מעונה - וקידוש הבלאי הזה כמו ניקה אותה מחטא - וכך כאב הבשר מנע את כאב הנפש, אך בעוד יום. 

העיניים היודעות למדו לא מזמן, והתעוררו לא מכבר.

לפני הצלקת הראשונה, היו בתרדמת כה עמוקה, שהרוב סברו

שמתות הן בכלל.

לפני 7 שנים. 18 במאי 2016 בשעה 22:19

כשהוא אומר לי לרדת על ארבע, אני תמיד אומרת "או שמה?"

ממש לא רלוונטי מי ה"הוא" המדובר, כי הוא משתנה בצורה די רציפה.

מתוך כל עשר כאלה, שישמעו את ה"או שמה?" המחויך שלי, אחד אולי יחליט שזה מפולפל ומתוק וידחוף אותי בכוח. כל שאר התשע יארזו את כל כלי העינוי שלהם ויאמרו לי ביי ביי יפה, כי מי לעזאזל רוצה נשלטת לא ממושמעת? מי רוצה נשלטת לא כנועה ולא מסורה?

אלא ששם טמונה הבעיה. המסירות שלי, המשמעת שלי, הכניעות שלי, לא נקבעות בפקודות בזמן משחקים. הן לא נקבעות באם נעמדתי או לא נעמדתי על ארבע, ואם קראתי או לא קראתי לו אדוני. בעיקר זה לא נקבע בחיוך שלי, שלרוב לא מזלזל אלא שובבי, ובעיקר מחפש את התגובה הזאת. את הדחיפה בכח. את מאבק הכוחות הקטן שמתרחש ברגע שבין החיוך לאנחה. שם הכוח להשפיט אותי, שם הכוח להפוך אותי לזונה קטנה ומייללת.

שם הכוח להוציא ממני את ה"כן, אדוני", או אפילו עדיף, את ה"כן אבא" שאתה כל כך מחפש. רק שם הפוטנציאל לספייס הזה שכולן מדברות עליו ואני כבר איבדתי תקווה מלהרגיש אותו שוב.

כן, זו ההגדרה לפרחחית. זו בסה"כ מישהי שרוצה להיאבק איתך. להוציא ממך את המיץ. לראות שאתה יכול לנצח אותה

לא כולנו יהיו הזונה הקטנה והכנועה שלך מתוך זה שהרמת זרת וסובבת אותה. אצלי אתה צריך להרוויח את זה. להכניע אותי, לעשות אותי מסורה, לעשות אותי ממושמעת. עד שעשית את זה, מבחינתי אתה סתם עוד מפגר שקנה פלוגר בפטישדיל במחשבה שעצם זה שהוא גבר נותן לו את היכולת האולטימטיבית לדעת איך לסשן (אבל לפחות הפלוגר שלך איכותי). 

אז עד שאמצא את השולט המדהים הזה, שמספיק מורה דרך להתמודד עם פרחחית כמוני,

כל פעם שהוא יאמר לי לרדת על ארבע, אני אגיד

"או שמה?"