לפני 9 שנים. 13 בדצמבר 2014 בשעה 13:50
אני ריק. זה כבר מעבר לעייף, כואב, שבור או כל מונח אחר להבעת אכזבה וייאוש. כעת נותר לי אך ולהמתין, לחכות אל הנס שעשוי לבוא אם יתחשק להם בכך.
אז כעת אני יושב בין הקירות המקיפים וסופר כיצד השעות הופכות לימים מתחלפים לשבועות.
מתוך אותו תהום חלול שנותר מנפש מתפרצת קיים צורך חדש - להאיץ את הזמן... או לכל הפחות להעבירו. כבר איני מאמין כי אמצא בזמן הקרוב את האדון לו אני חפץ, חלקית מכך כי איני מרגיש כשהרגשתי, להבה זו נאטמה וממתינה שינפצו את הקיר. מכך גם מחשבה שאיני אמצא זאת לעד.
אך די מהרהורים שחוקים... אני כבובת חוטים, כצעצוע למשחק או כחומר לעיצוב. אם הינך בצפון, קראי לי, אבוא ואבצע כל שתרצי. כחי או דומם תלוי רק בך ובשתחלצי מכלי שרת זה. אנא, עזרי לעורב להניע את גלגלי הזמן החורקים.
ובמידה ואתה קורא זאת, כן, הקריאה אינה רק עבור המין ההפוך.
