צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב
הצטרפ/י לכלוב תוך דקות - ובחינם
הרשמה התחברות

Rebirthing

לפני 13 שעות. שני, 25 במרץ 2019, בשעה 00:13

ידידי ותיק ידע איך לנחם אותי.

שלח לי חבר עם" זין הכי גדול בארץ"

 טוב. נו אולי הגזמת... ראיתי יותר גדול😜

אבל, תודה מותק, זה היה באמת שוווווווווווהההההה!

 זין ענק, כזה שנכנס, ואני שוכחת איך קוראים לי.

 על הגבול התעלפות..... 

 הוא ישר קלט את החלום שלי, אפילו בלי שאמרתי. אז מארגן לי 7 גברים.

 אחרי צום של כמעט חודש, זה בדיוק מה שאני צריכה.😂

 

לפני יום. ראשון, 24 במרץ 2019, בשעה 12:18

פרידה תמיד כואבת.

 לרוב היא כואבת לשניים, גם אם משחררת.

 

שניינו טעינו, נכנסנו למקום שהיה שם שלט"אין כניסה"

עוד לא פגשתי גבר שיודע להפרד יפה.

 בדרך כלל אנשים עשים את זה מאד מכעור ומוסיפים עוד סבל וכאב.

 אתה יודע גם להפרד.

 אתה בן אדם מקסים.

אני מאד רוצה שבכל מקום שאת דורך, יחכה לך אושר.

 אני יודעת שתתחלק איתו בנדיבות עם מי שלידך.

 תודה יקר.

 תודה על כל.

 תודה על אתמול.

לפני יום. ראשון, 24 במרץ 2019, בשעה 10:28

חיים ממשיכים.

 אני במסיבה

לפני יומיים. שבת, 23 במרץ 2019, בשעה 10:46

לוקחת אחריות מלאה על כל מה שקרה

 

 זה היה סיכון שלי.

תקוות שלי.

החלטה שלי.

אושר שלי.

 ועכשיו גם כאב בלתי נסבל הוא גם שלי.

 אתה לא אשם בדבר.

לפני יומיים. שבת, 23 במרץ 2019, בשעה 10:13

 "ברדו המוות"  לפי בודהיזם טיבטי, זה הזמן בין רגע המוות ללידה חדשה.

למות זה מאד כואב.

מהתחלה אדם לא מבין שהוא מת.

 הוא מנסה לתקשר עם הקרובים, אך אף אחד לא רואה אותו, לא שומע.

 ואז הוא שם לב, שרגליו לא משאירות עקבות.

הוא לא רוצה לאמין, שמת, צעוק "לאאא!"

 אך אי אפשר לשנות דבר.

עוברים ימים והוא כבר לא נקשר לקרובים, למקומות, הוא שוכח את החיים. 

 הוא כבר לא זוכר האם האהבה שלו, שהוא כל כך סבל בגללה, הייתה זכר או נקבה, אדם או חיה.

 יש לו משכה חזקה להורים הבאים שלו.

 ואז לידה חדשה. גוף חדש.

 

  מגלה שלא משאירה עקבות.

 אני מתה?

 צורחת : " לא"

 עוד שבוע- שבועיים אשכח את האושר ואת הכאב.

 ואז - הגלגול ההבא שלי

 אני, אך אדם אחר.

 

לפני יומיים. שבת, 23 במרץ 2019, בשעה 09:54

עליתי על החללית בלי ספקות.

לטוס לירח!

מעטים מגעים לשם. לקחתי סיכון. הייתי בטוחה בטייס שלי. הוא כבר היה שם, מכיר את הדרך.

 וואללה! זה לא מטוס, טיל!

 כל כך מהר. כל כך חזק.

 והינה בדרך נגעתי באשר..אושר במרחב הפתוח.

" טייס! תעצור! אני רוצה לרדת! רוצה לעצור את האושר"

צעקתי, כמו ילדה. שכחתי, שאני כבר מזמן יודעת שאי אפשר לעצור אושר. כשנגיע לירח... אגלה עולם אחר... לא ידוע... 

 מתי? מתי?!! שנגיע כבר! כל כך התרגשתי.

הוא לא שמע אותי. המשכנו ישר לירח.

 כדור ארץ נראה כו קטן ואני ענקית.

 הכל משתנה בשניות. אנ אוהבת מהר! אני אוהבת חזק!

ופתאום... 

רעש!

 כאב נוראי!

 עשן, אבק, שברים, דם, אברים בחוץ

כבר לא אראה את הירח.....

 התרסקנו........

 

הטייס התבלבל בדרך.

 הוא לא עשם.

 הוא היה טייס הכי גדול, הכי מדהים בעולם.

 הוא כל כך רצה להראות לי ירח....

  גם הוא בעצמו התרסק ביחד איתי....