|
|
|
אז בסוף היא באה להתאמן.
עם הופעה קצת יותר יפה מ"הספסל" ,אני חייב לציין.
אימנתי אותה אצלי בדירה.
היא לא התאמצה יותר מדי, למרות שהיא טוענת שכן.
אבל הייתה לה איזו "יציאה" מעניינת,כשעשינו גמישות,והיא הייתה צריכה לכופף את הגו לרצפה...
"אז להשתחוות לך ? ,אתה אוהב שמשתחווים לך ?"
תאמיני לי מיכל,אני כבר לא יודע למה לצפות ממך...
אבל היה נחמד לדרוך לך על הרגליים בזמן שעלית לכפיפות בטן
הפרשן הבדסמי לענייני קורונה אולי היה שואל:
אז...בדסמ ''כלכלי'' הולך לפרוח בקרוב ?
אנחנו בתקופה קצת מוזרה,אז מעשה שהיה,ברוח התקופה...
שבת האחרונה ,יצאתי החוצה בצהריים להתאוורר קצת. ישבתי על הספסל שליד הבניין.
קראתי ספר .
מעט מאוד עוברים ושבים.
שמלה כחולה רחבה, חולצה לבנה ארוכה רחבה.קוקו,ומשקפי שמש.רזה עד מאוד.
"אתה מתפלל ?"
אני מחייך, "לא,אני קורא ספר" ,
"איזה ספר ? "
"משהו על אקולוגיה"
"זה אתה ?" ,היא שואלת.
אני מחייך, "לא יודע" .
"אני מחפשת מישהו"
"אז כנראה שלא"
"אני מיכל,איך קוראים לך ? "
"..., ואיך קוראים לו ? "
"למי ?"
"לזה שאת מחפשת"
"אני לא יודעת :)"
...
"את לבד פה ?"
"לא,אני עם חברים, התקדמתי קצת"
"אתה דתי?"
"קצת,אבל לא כל כך"
"אז זה לא אתה ?"
"לא חושב :)"
"חבל"
שני החברים מגיעים. "טוב, אז ביי" ,היא אומרת לי.
נכנסתי הביתה. חזרתי לספסל אחרי איזו שעה.
אני יושב כמה דקות, ושוב רואה אותה מתקרבת
"באתי מקודם, לא ראיתי אותך",היא אומרת.
אני מחייך ,"אני גר ממש פה, היית יכולה להיכנס" .
היא מתיישבת לידי על הספסל.
"אני עדיין לא יודעת אם זה אתה"
"רוצה להכנס ?" ,אני שואל
"כן"
"אני לא יודעת למה אני בכלל נכנסת אליך.
אני לא יודעת אם זה אתה ,או שאתה סתם חרמן".
ישבתי על הספה,היא ישבה על הפוף ליד.
"אני שומרת נגיעה",היא אומרת.
ושוב "אז זה אתה או לא?" .
אני מאוד מכבד את הדת,וגם די שיעמם לי עם כל השאלות האלה ,אז נפרדנו איש לדרכו,
וחזרתי לספסל לקרוא.
ביום שני קיבלתי טלפון.מספר לא מוכר.
"היי,זאת מיכל, מהספסל,זוכר אותי ?"
היא צוחקת קצת "המצב קשה, אז חשבתי לשכור את שירותיך לאמן אותי"
"איך השגת את המספר שלי, מיכל?"
"ראיתי באינטרנט"...
''באינטרנט?''
הייתי קצת עסוק, "טוב,אבל אני לא ממש יכול לדבר עכשיו"
"תשמור את המספר, תחזור אליי אחר כך, מקסימום אני אציק לך, אבל עדיף שלא.
אני עדיין לא יודעת אם זה אתה"
טוב, אמרתי לה, אני אחזור אלייך. ולא ממש תיכננתי לחזור אליה.
היא שלחה לי הודעה בערב...
שאלה מתי אני יכול לאמן אותה (-או שאולי נלמד דף גמרא ביחד,או פרק שירה...)
אתמול לפני החג היא אמרה לי שהיא תהיה עוד מעט ליד הבית שלי,ושאלה אם אני רוצה להפגש.
...
במוצאי החג היא שאלה מתי אני מאמן אותה.
אמרתי לה שאולי הלילה
"חחח,סבבה, תגיד לי מתי, אני רק
מקווה שזה אתה..."
ב12 וחצי שלחתי לה הודעה "רוצה לבוא עכשיו?"
"להזדיין?" היא שואלת
קצת הופתעתי "את דתייה, את לא מזדיינת.
לבוא להתאמן"
היא אמרה שהיא כבר קראה קריאת שמע,והיא לא יוצאת מהבית :)
באמת שאני אוהב דתיות :)
ואם מישהי פה במקרה תעבור ליד הספסל ,ותראה אותי קורא , אז אני רק רוצה להגיד לך דבר אחד...
זה אני
*ספורי ספסלים
"היום כשהעמדת אותי והורדת לי את המכנסיים בגינה, כשאני בלי תחתונים מתחת, רציתי להרגיש את האצבעות שלך מגיעות לכוס שלי נכנסות יוצאות עולות ויורדות ,שאני רוצה שתוציא את הזין שלך מהמכנס ותכניס לתוכי ולא היה אכפת לי לאיזה חור .
הרגשתי את הגוף שלי רוצה להתקפל לעברך ורציתי שתושיב אותי עליך ותכניס ותוציא אותי ממך שוב ושוב.
כשהתיישבתי חזרה הרגשתי את הרגל שלי רטובה ,וכשעליתי הביתה גם המכנס קצת התרטב, כניראה שנטפתי .
הרגשתי שהגוף שלי הוא שלך ,ולא הרגשתי חסרת ביטחון ,אבל פחדתי שמישהו יראה אותנו.
גם הרטבת אותי מאוד כשרצית שאני אמצוץ לך ושהמשכת להתעקש, הרבה זמן לא השתמשת בכוח מולי, זה גרם לי להזכר בזה שאנחנו במקום ציבורי, אבל יש בזה משהו ששואב אותי אליך ,
הרגשתי שעוד שניה אני מתהפנטת.
האמת שניקיתי היום את המראה עם סקוצ׳ ,וכשהתכופפתי לברכיים היה בי געגוע להיות על הברכיים מולך ,ולעשות מה שתרצה."
"כשמצצתי לך בזמן שצפית בתמונות של קייטלין, הרגשתי שפחה.
פשוט ככה .
שאני כאן בשבילך, וכרגע זה פחות משנה איך אני מרגישה לגביי זה.
הייתי בלחץ שלא תאהב את איך שהיא נראית."
"לא כל מה שעובר לי בראש אני רוצה שיקרה,
אז בטח שיהיה לי קשה לשתף את זה .
לפעמים הראש שלי משחזר שוב ושוב סיטואציות מסויימות... לפעמים הדמיון הולך רחוק יותר, אני משתדלת לא לתת לזה יותר מידי מקום.
וזה קשה ואני אמורה להגיד לזה לא ,
אבל אז אני יוצאת ממך ומגלה שזה ממכר .
אני לא יכולה לשתף את כל מה שיש לי בראש,
אני אשתף כמה שאני יכולה ,
ואני אנסה לרשום לך על זה יותר .
אין לי מה לומר, לפעמים אין לי מילים, לא משנה כמה אני אחטוף"
אני קורא פה מדי פעם. פעם הייתי קורא יותר,
היום כבר הרבה פחות . אבל ברגעים של עודף זמן פנוי,ויש לי הרבה כאלה,אני מנסה מדי פעם בלוגים חדשים.
נתקלתי בבלוג של בחור פה , בן 40, "שולט" . והיה משהו שמאוד תפס אותי בבלוג שלו.
ההשקעה.
באתר/בפרופיל/בבלוג.
הוא מעלה כל כמה שעות בלוג. מחפש גיפים חדשים כל הזמן. ובכלל ,משקיע במלל.ניסיתי לגלול, הבלוג שלו אינסופי.
זה שואב לו זמן, מן הסתם. לכתוב, לעדכן, לחפש תמונות להעלות.
ולא מעט זמן,כנראה.
הוא די "עובד" פה. שיווקית.
ונראה,לפחות מהבלוג, שיש תוצאות להשקעה הזו שלו .
זה גם הגיוני ומובן.
הגיפים שלו מדליקים,אין ספק (לא ידעתי כמה זה חזק, עד שראיתי בעצמי). המלל גם טוב.
הנחתי שבעיקר צעירות ,או חסרות נסיון (שאצלן הבדסמ הוא בעיקר בפנטזיה,כרגע) , ימשכו לזה.
אני רואה די בקלות איך נשים שקוראות את זה,נדלקות מזה,והמוח מתחיל להכנס לסיטואציה.
אין לו תמונה, ובאתר כזה שדיסקרטיות היא מאוד בסדר ,
והרבה נשים מעדיפות לפתח שיחה לפני שהן שולחות תמונה שלהן, ואולי אפילו לא יבקשו תמונה שלך עד רגע לפני פגישה איתך ,אם בכלל,
ההשקעה שלו באתר, ואחר כך בשיח הכתוב שהוא מנהל איתן, יכולה לעבוד לו הרבה פעמים,
גם אם במצב נורמלי (בפגישה רנדומלית בחוץ,נניח) ,הוא לא היה נראה לטעמם .
כוחו של שיווק. כוחן של מילים.
והתוצאות יכולות להיות מאוד מרשימות,אין ספק. (אם נניח, מישהי שאף פעם לא ראתה אותך לפני, ומגיעה לפגישה ראשונה איתך, בדיוק איך שהורית לה, אצלך, או בכל מקום אחר, כורעת לרצפה ומחכה ככה, קצת חסרת אונים, זו סיטואציה מדליקה לחלוטין, אין מי שיחלוק על כך) .
ושאלתי את עצמי ,למה לא ,בעצם...אם זה עובד...
המחשבה הזאת ירדה מהר מאוד ,כי אני כבר לא שם,
אבל זה החזיר אותי כמה שנים אחורה,
כי הייתי שם, בסיטואציות האלה.
הייתי אז מאוד פעיל וירטואלית (בכל מיני אתרים).
זיינתי מלא ,אין ספק, במספרים שמישהו פעם אמר לי על זה:
"אני לא יודע מה אני יותר, מקנא בך,או שזה מגעיל אותי".
אז השיטה הזו עובדת.
אבל, וזה אבל גדול, המחשבה על זה העלתה לתודעה שלי מוטיב שהיה מאוד מרכזי בתקופה ההיא, שבגללו גם הייתי מעדיף להכיר באתרים, וזה
חוסר בטחון .
נקודה.
עם אותה נטייה מינית,אגב...אין קשר בין הדברים (טוב , כנראה שיש, אבל זה כבר עניין אחר)
כי הרי לא משנה כמה עסוק אתה, תמיד יזדמנו בחורות פה ושם בדרך...
במעלית,בחנייה,ברמזור,בסופר,בריצה,בחדר כושר,בים,בבריכה,במשרד...
וכולם,בלי יוצא מן הכלל, יעדיפו להכיר פנים מול פנים...
אז למה בכל זאת להעדיף להשקיע (בדגש על להשקיע) במדיה במקום במציאות ?
זה שם בחוסר ביטחון .
כל אחד ודרכיו, הכל לגיטימי ,לא שופט, במיוחד אם זה עובד לך (ובמיוחד כשיש סיטואציות ייחודיות שיכולות לקרות רק דרך
התקשרות וירטואלית,ולא פרונטלית מלכתחילה)
לי היום קצת קשה להתנהל וירטואלית, הכרתי פה בערך שתי נשים בשנתיים האחרונות (מקסימות,אגב).
התרגלתי למציאות
וכשאני מבין מאיפה זה בא, זה אפילו משמח אותי לראות את השינוי שעבר עליי.
*והתנצלות קלה לכל מי שניסתה לדבר איתי פה, והייתי קצת "קצר" איתה. זה לא אתן,זה אני
..
היא כבר יודעת שכדאי לה לטאטא ולנגב את הריצפה כשהיא מגיעה.
שפיך נקי הוא יותר טעים.
''אני מדמיינת שאתה מזיין אותי עם הוויברטור תוך כדי כשהפמטות שלי כואבות מהאטבים.
שאתה גומר על כולי והשפיך שלך מטפטף לי על הגוף .
אני נזכרת בזה שאני מלקקת את הרצפה והמחשבה שלי נשארת שם הרבה זמן , תמיד לוקח לי זמן לעכל את זה .
אני אוהבת שאתה גומר בפנים כשאתה מזיין אותי מאחורה, והיום האצבעות שלך היו ממש נעימות לי , חבל שהפסקת .
אני רוצה לישון, ולקום מזה שאתה כבר בתוכי , בלי ששאלת כי לא יכולת להתאפק ,וכי אתה מחליט מה עושים ומתי''
"אני נשארת,אבל אני צריכה לקום מחר מוקדם,
יש לי פגישה עם הפסיכולוגית"
"טוב. אני מקווה שהיא תעשה עבודה טובה, ושאחרי זה לא תרצי יותר שאני אכאיב לך"
