בדידים

לילה בלי מצב רוח. הוא יכול היה להגמר בהרבה דרכים, אני יודעת. אבל תמיד הוא אמר לי שהוא רוצה שאהיה מאה אחוז שם. פיזית ומנטלית. ובאמת, אני משתדלת. תנודות מצב הרוח שלי מושפעות אך ורק ממנו, בשעה שהוא מחטט לי בנשמה. הוא סוטר לי בחוזקה, הלחיים שלי יהיו אדומות אחר כך שעות, ואני בוכה. אני בוכה המון והוא ממשיך לסטור לי ולמשוך לי בשיער או בפטמות או לחנוק אותי עם כפות ידיו הענקיות ויש לי מועקה נעימה כזו בלב וזה מחרמן אותי עוד יותר. הכוס שלי מקבל אותו בברכה ובחום רק אם הוא מתעלל בי. לפעמים כשאני נוסעת לישון אצל ההורים או כשאנחנו הולכים לישון, אני חושבת שאולי יש אפשרות שאני עושה את זה בגללו, או שזה בגללי - או שאולי גם וגם. התועבה והכעס הזה בשעה שהכאב משתק לי את הפנים, הישבן, השדיים, החורים, הראש, מול הכאב המשחרר הזה שאני מרגישה בלב. כשהוא מלטף אותי ארוכות ומשחק לי בשיער בשעה שאומר שהשפחה והילדה שלו יפה, אני מחייכת, באמת שכן. כשהוא מחבק אותי כל הלילה ועוטף אותי בחום שלו אני רק נלחצת יותר. תהיה רע אליי כל הזמן, תשנא אותי כמו שאתה יודע. תגרום לי לרצות להעלם. רק ככה אני מצליחה להניע את עצמי בחיים, אל תפסיק לעולם .