לומדת את עצמי

ואני נשמתי נשימה עמוקה ונכנסתי
כן לעולם הכל כך יצרי ועמוק( כך בכל אופן שמעתי)
מנסה להעיז ומושיטה את ידי.. והיא רועדת כל כך ושוב לוקחת נשימה...
מרגישה בין שתי עולמות לא כאן ולא שם.
והזעקה מבפנים צריכה לצאת ולשחרר את כל העכבות.
אני כאן ואני מגששת בין אור לחושך.
בין הרצון להיות שייכת ומתמסרת עד שכל חומה תיפול ולא ישאר מאום .
לבין האני הישן והמוכר.